דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים [];      מקראה מלאה בסוף הדף.

המשך נדרים פרק שני 'ואלו מותרין'

נדרים דף יט

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נדרים יח,ב)

גמרא:

והתנן: 'ספק נזירות להקל' (דאמרינן במסכת נזיר (לב,ב) "הריני נזיר אם זהו פלוני שבא נגדי נזיר" והלך לו אותו שאין יודע אם נזיר אם לא אינו נזיר; ונזירות - היינו כנדרים, והיכי קתני 'סתם נדרים להחמיר')?

אמר רבי זירא: לא קשיא: הא רבי אליעזר [שמקל] הא רבנן [שמחמירים], דתניא: 'המקדיש חייתו ובהמתו (שהקדיש כל חיות ובהמות שיש לו), הקדיש את הכוי (ואם היה לו כוי ביניהן הקדיש נמי דכוי בכלל חיה ובהמה).

רבי אליעזר אומר: לא הקדיש את הכוי:

[ומסבירה הגמרא את המחלוקת:] מאן דאמר ממונו מעייל לספיקא [תנא קמא בברייתא, שאומר שכוי נדור] גופיה נמי מעייל [ונעשה נזיר בספק, במשנתנו], ומאן דאמר ממונו לא מעייל לספיקא [רבי אליעזר בברייתא] גופיה <נמי>

 

(נדרים יט,א)

כל שכן דלא מעייל לספיקא (רבי אליעזר אומר: לא הקדיש את הכוי, דלא מעייל איניש ממוניה לספיקא: דכיון[1] דספק הוא: אי מין בהמה אי מין חיה - מאותה ספיקא לא עייליה להקדיש בכלל חיה ובהמה, וכי היכי דסבירא ליה דלא מעייל ממוניה לספיקא – כל שכן דסבירא ליה דלא מעייל גופיה לספיקא: דהיכא דנדר ויש בנזירות ספק - לא הוי נזיר, ולדידיה סבירא ליה דסתם נזירות להקל).

אמר ליה אביי: במאי אוקימתא לספק נזירות להקל - כרבי אליעזר? אימא סיפא: 'ספק בכורות: אחד בכורי אדם ואחד בכורי בהמה, בין טמאה [חמור] בין טהורה [צאן ובקר] - המוציא מחבירו עליו הראיה (כהן דבעי לאפוקי מיניה - עליו להביא ראיה שהן בכורות: שלא הפילה נפל קודם לכן1; ואי תפס להו כהן - על הבעלים להביא ראיה דלאו בכור הוא)' ותני עלה: 'ואסורים בגיזה ועבודה (אף על פי דלא היה ודאי)' (אלמא ספק קדשים לחומרא ואסורין בגיזה ועבודה; והיכי מצינן לאוקמה כרבי אליעזר? והאמר רבי אליעזר: לא הקדיש את הכוי דספק קדשים לקולא)!

אמר ליה [רבי זירא]: אמאי קא מדמית קדושה הבאה מאליה (קדושת בכור הבאה מאליה) לקדושה הבאה בידי אדם (לקדושת כוי, דעל ידי אדם)? (קדושת בכור באה מאליה - להכי מחמיר בגיזה ועבודה; קדושת כוי - דעל ידי אדם - לא הוי קדושה מספק.)

[וממשיך רבי זירא ללמד את אביי כיצד אמנם אפשר להקשות על הסברו שרבי אליעזר הוא המקל בספק נזירות:]

אלא אי קשיא - הא קשיא (דקתני סיפא דהא דספק נזירות להקל) [טהרות פ"ד מ"ז]: 'ספק משקין (לכל טומאת משקין קרי ספק, משום דלית להו עיקר מן התורה: לפי שלא מצינו טומאה למשקין בפירוש מן התורה, והאי דכתיב 'וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא (ויקרא יא,לד)' - ההוא הכשר הוא [מכשיר חפצים אחרים לקבל טומאה על ידי מגע משקין]): ליטמא (לקבל טומאה לעצמן) - טמא (ודאי טמאין); (אבל) לטמא אחרים - טהור (גירסת רש"י: טהורין) [עד כאן לשון המשנה] - דברי רבי מאיר; וכן היה רבי אלעזר אליעזר[2] אומר, כדבריו' [אם כן רואים שרבי אליעזר מחמיר בספק משקין ומטמא את המשקין – לעצמן ("ליטמא – טמא")[3], אם כן מדוע לומר שהתנא שאומר ספק נזירות להקל הוא רבי אליעזר? – זו הקושיא שרבי זירא מקשה על השערתו לעיל.] (ואי רבי אליעזר היא - הא דאוקמא לרישא דספק נזירות כרבי אליעזר -  [להקל! – מדוע רבי אליעזר מחמיר כאן בקבלת טומאה במשקין?])[4]

[(ע"א: אלא אי קשיא דרבי אלעזר - הא קשיא: ספק משקין ליטמא טמא - טומאת משקין עצמן כו':) אולי כוונת רש"י כאן לרמוז שאין אלה דברי רבי זירא אלא דברי הגמרא, לאחר שרבי זירא ענה לאביי – הגמרא (אמוראים מאוחרים או סבוראים) מקשים על רבי זירא.]

[## לכאורה כאן רבי זירא מסביר מדוע הוא אינו מבטל דעתו שהאומר ספק נזירות להקל זו דעת רבי אליעזר: משום שהוא מקשה על הברייתא בענין משקין:] ומי סבירא ליה לרבי אליעזר 'ליטמא טמא'? והתניא: 'רבי אליעזר אומר: אין טומאה למשקין כל עיקר! תדע: שהרי העיד יוסי בן יועזר איש צרידה על איל קמצא [סוג חרק] דכן [שהוא טהור ומותר באכילה] ועל משקין בית מטבחיא [מי שטיפת המקדש שמעורב בהם דם ומים והיה אפשר לחשוב שיהיו טמאים, והעידו בהם] דכן [שהם טהורים]'! [ואם הם טהורים – אם כן כל המשקין טהורים!]

הניחא לשמואל דאמר: 'דכן [שטהור]' מלטמא אחרים (לא קשיא דרבי אליעזר אדרבי אליעזר, אלא ודאי לא מיתוקמא הך ברייתא דספק נזירות להקל כרבי אליעזר [ואמנם הקושיא שרבי זירא הקשה על עצמו – בעינה]), אבל טומאת עצמן יש בהן - שפיר (ניחא ליה נמי לרבי אלעזר דאמר כדבריו דרבי מאיר דספק משקין ליטמא טמא, והכא, בספק נזירות אמאי מיקל? - משום דקסבר לאו מצוה היא לקבל נזירות, ו'איש כי יפליא' - דיעבד קאמר, הלכך אית ליה ספק נזירות להקל)! אלא לרב דאמר 'דכן' [טהור] ממש' (דאין טומאה למשקין כל עיקר) מאי איכא למימר (אמאי קאמר רבי אליעזר הכא ספק משקין ליטמא טמא, והכא סבירא ליה ספק נזירות להקל)?

[מתוך הקושיא על רבי זירא – עוברת הגמרא לתירוץ אחר: לא מחלוקת רבי אליעזר ותנא אחר, אלא מחלוקת תנאים אחרים – ולפי זה נוח הפירוש השני של רש"י, שמהמילים 'אלא אי קשיא' – אין כאן דברי רבי זירא אלא חקירת הגמרא;]

אלא הא (ברייתא דספק נזירות [להקל]) - רבי יהודה, והא (מתניתין דקתני סתם נדרים להחמיר) – רבי שמעון, דתניא: 'הריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור, והלך ומצאו שנגנב או שאבד (ואין יודע אם היה שם מאה כור אי לא): רבי יהודה מתיר [ספק נזירות להקל] ורבי שמעון אוסר [מחמיר בספק נזירות].'

 

ורמי דרבי יהודה אדרבי יהודה: מי אמר רבי יהודה לא מעייל איניש נפשיה לספיקא (כגון הכא, דכשנדר - לא על דעתא דהכי נדר: שאם נגנב הכרי - דהוי ספק אם היה שם מאה כור - שיהא נזיר באותה ספיקא)? ורמינהי [נדרים פ"ב מ"ד]: 'רבי יהודה אומר: סתם תרומה ביהודה אסורה, ובגליל מותרת, שאין אנשי הגליל מכירין את תרומת הלשכה': טעמא - דאין מכירין,

 

(נדרים יט,ב)

הא מכירין אסורין (ואף על גב דבסתם נדר [אף על פי שנדרו לא היה מפורש אלא סתום], וספק אי בתרומת הלשכה אי בתרומת הגורן; דמעייל איניש נפשיה לספיקא, דאמרינן על דעת תרומת הלשכה נדר)!

אמר רבא: (להכי מתיר רבי יהודה) גבי כרי - קסבר: כל שספיקו חמור מודאי לא מעייל נפשיה לספיקא (וכיון דספיקו חמור מודאי - ודאי לא מעייל נפשיה באותה ספיקא לחומרא, אלא על דעת כן ודאי נדר: שאם הכרי בעין דמשכת ליה אם יש שם מאה כור דליהוי נזיר כדיניה, אבל לא משכח ליה בעין - דליהוי נזיר מספיקא לחומרא – לא; דגבי נזיר - מספיקא הוי חומרא יותר מודאי), דאילו גבי נזיר ודאי מגלח ומביא קרבן ונאכל, על ספיקו לא מצי מגלח [## לעולם!] (דאילו [גבי] נזיר ודאי איכא הא קולא: דלסוף נזירותו מגלח ומביא קרבנו ונאכל, ואילו ספק נזירות - דנגנב הכרי - לא מצי מגלח לפי שאינו מגלח אלא על קרבן, והא - לא מצי לאיתויי קרבן, דדלמא לא נזיר הוא, וקא מייתי חולין לעזרה; הלכך לא מעייל נפשיה בהאי ספיקא; אבל גבי תרומה - אמרינן 'מעייל נפשיה לספיקא', דאפילו אמרינן 'תרומת הלשכה' מספיקא - לא הוי טפי חמורה [ספק יותר] מודאי (יותר) אם אמר בפירוש הרי עלי כתרומת הלשכה).

[תוספות: ואם תאמר אמאי לא מצי מגלח? יביא עולות ושלמים ויתנם בנדבה ויגלח עליהם! ואי משום חטאת דנזיר, דליכא בנדבה -  מכל מקום מצי לגלח על העולה ועל השלמים, בלא חטאת, כדאמר בנזיר : אם גילח באחד משלשתן יצא! ויש לומר מכל מקום לא מצי מגלח כהלכתן, על גבי שלש בהמות: חטאת עולה ושלמים, דאין חטאת באה בנדבה, והלכך אין יכול להביא על תנאי. (ושם בתוספות עוד פירושים אחרים].

 

אמר ליה רב הונא בר יהודה לרבא: אמר "הריני נזיר עולם (אם יש בכרי הזה מאה כור" - דהכא ליכא למימר 'ספיקו חמור מודאי', דאפילו בודאי, דמדד הכרי ויש מאה כור - לא יתגלח לעולם) - מאי (מאי איכא למימר? אמאי לא מעייל נפשיה לספיקא)?

אמר ליה: (אפילו היכא דאמר "הריני) נזיר עולם" - נמי ספיקו חמור מודאי: דאילו (דאילו נזיר עולם) ודאי הכביד שערו מיקל בתער ומביא שלש בהמות (חטאת ועולה ושלמים, כדין נזיר), ואילו ספיקו (ספק נזיר עולם) לא (לא מצי לאיתויי קרבן, דשמא לאו נזיר הוא).

אמר "הריני נזיר שמשון" (דלא מגלח לעולם כלל) מאי (מאי איכא למימר? אמאי קאמר רבי יהודה 'מותר' - הא ליכא למימר דספיקו חמור מודאו)?

אמר ליה: "נזיר שמשון" - לא תניא (לא אשכחן שום ברייתא דקתני "הריני נזיר שמשון", דליתיה כלל; וכי אמר "הריני נזיר שמשון" -  <דליחול עליה נזירות כלל [כלומר: אין 'נזירות שמשון' נזירות אמיתית, שהרי שמשון לא היה נזיר גמור:] משום דשמשון - לא יצא נזירות מפיו, דהא הוה מטמא למתים כי הוה קטיל להו - הלכך לספיקא לא עייל נפשיה).

אמר ליה: והאמר רב אדא בר אהבה: 'תניא: נזיר שמשון' (שאומר "הריני נזיר שמשון" - הרי הוא נזיר שמשון ואינו מיקל בתער, ומטמא למתים כשמשון)!?

אמר ליה: אי תניא - תניא (אי משכחת ברייתא: תניא, דאיכא לתרוצי הכי - משום הכי מתיר רבי יהודה, דלא מעייל איניש נפשיה לספיקא וליכא למירמא דרבי יהודה).

 

רב אשי אמר: ההיא (ברייתא דכרי דמתיר רבי יהודה בספק נזירות) - רבי יהודה משום רבי טרפון היא, דתניא: 'רבי יהודה משום רבי טרפון אומר: (שנים שהיו עומדים ואמר אחד הריני נזיר אם זה איש פלוני שבא כנגדנו ואידך אמר הריני נזיר אם אינו הוא) - אין אחד מהם נזיר (הואיל ובשעת הנדר לא היה ברור לאחד מהן) לפי שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה (דבעינן בשעה שנדר שיהא יודע אי הוי נזיר)'.

אי הכי (דמשום הכי מתיר דלא ניתנה אלא להפלאה) - מאי איריא 'שנגנב או שאבד' (אפילו איתיה בעיניה נמי: כיון דבשעת הנדר לא הוה בריר ליה, דלא הוה ידע אי היה ביה מאה כור אע"ג דהוה אפשר למודדן [לפי רבי טרפון לא הוי נזיר])?

אלא (להכי תניא 'נגנב או אבד'): להודיעך כחו דרבי שמעון, (דאמר): דאף על גב דנגנב או שאבד (דלא אפשר למודדן קאמר רבי שמעון); קסבר: מעייל איניש נפשיה לספיקא. 

 

רבי יהודה אומר: סתם תרומה ביהודה כו' [אסורה, בגליל מותרת: שאין אנשי גליל מכירין את תרומת הלשכה; סתם חרמים ביהודה מותרין, בגליל אסורין, שאין אנשי גליל מכירין את חרמי הכהנים]: 

הא מכירין – אסורין (אף על גב דמספקא לן אי מתרומת הלשכה קאמר אי מתרומת הגורן)? אלמא ספיקא לחומרא (להכי פריך מסיפא [ואע"ג] דמרישא [נמי] איכא למיפרך, דקתני: 'רבי יהודה אומר: סתם תרומה ביהודה אסורה', אלמא ספיקא לחומרא! אלא קא משמע לן דבין רישא ובין סיפא [יהודה וגליל בענין "תרומה"] קשיא לאידך רישא וסיפא [יהודה וגליל בענין "חרמים"], להכי פריך דסיפא לסיפא)? - אימא סיפא: 'סתם חרמים ביהודה מותרין, ובגליל אסורין, שאין אנשי הגליל מכירין את חרמי הכהנים' – הא [אילו היו] מכירין – מותרין, אלמא ספיקא לקולא!?

אמר אביי: סיפא – רבי אלעזר ברבי צדוק היא, דתניא: 'רבי יהודה אומר: סתם תרומה ביהודה אסורה; רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: סתם חרמים בגליל אסורין (לפי שאין מכירין אלא חרמי שמים, הא אם היו מכירין חרמי כהנים נמי - סתמן מותר, דספיקא לקולא; ורישא רבי יהודה וסיפא רבי אלעזר)[5].

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)

מקרא באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com