דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
רש"י - באותיות מרים 10;
פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new
10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך נדרים פרק שני 'ואלו מותרין'
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(נדרים טו,ב)
משנה:
"שבועה
שאיני ישן", "שאיני מדבר", "שאיני מהלך" - אסור (דשבועה
חלה על דבר שאין בו ממש);
"קרבן לא אוכל לך" (דהיינו כמו אימרא לא אוכל לך -
דמותר), "הא קרבן שאוכל
לך" (נמי מותר, דלא נדר אלא בחיי קרבן), "לא קרבן לא אוכל לך" (משמע:
"בשביל איסור לא אוכל לך, שאם אוכל לך - ליהוי אסור עלי כקרבן") – מותר (ומותר לטעמא דרבי מאיר,
דלית ליה 'מכלל לאו [אתה שומע הן]';
דאי רבי יהודה - בין אמר "קרבן שאוכל לך" בין אמר "הא קרבן
שאוכל" - בתרוייהו מתיר רבי יהודה; אפילו אמר "קרבן שאוכל לך",
כדאמרינן בפירקין דלעיל: '"קרבן" "הקרבן" "כקרבן שאוכל
לך" – אסור' – מני? רבי מאיר היא, דלא שני ליה בין "אימרא"
ל"כאימרא" [לאסור],
דלרבי יהודה "קרבן שאוכל לך" – [כמו שאמר
"ירושלים"] מותר [אך
"כירושלים" – אסור גם לרבי יהודה]).
(נדרים טז,א)
גמרא:
מני מתניתין (דהכא
לא קתני דלהוי מותר אלא "הקרבן שאוכל" ולא "קרבן שאוכל",
ואהכי רבי מאיר היא ולא רבי יהודה)?
רבי מאיר היא;
דאי רבי יהודה - לא שני ליה "קרבן" ולא שני ליה "הקרבן"!
אימא סיפא '"לקרבן
לא אוכל לך" – מותר' והתנן (באידך פירקין [נדרים פ"א מ"ד]) '"לקרבן לא אוכל לך" - רבי מאיר
אוסר', ואמר רבי אבא: נעשה כאומר "לקרבן יהא", לפיכך לא אוכל לך!?
לא קשיא: הא
דאמר "לקרבן" (אסור);
הא (ומתניתין דקתני 'מותר') דאמר "לא לקרבן" - דלא הוי קרבן קאמר (דמשמע
לא להוי קרבן מה שלא אוכל לך: דאם אוכל - ליהוי קרבן, דהיינו 'מכלל לאו הן', ולית
ליה לרבי מאיר מכלל לאו הן)!
משנה:
"שבועה לא
אוכל לך", "הא שבועה שאוכל לך" (כדמפרש
בגמרא: דהאי "שאוכל" – "לא אוכל" משמע, כלומר:
"שבועה תהא חלה עלי אם אוכל" והאי 'שבועה' - ליכא למימר דחיי שבועה
קאמר, דשבועה לית בה ממש כמו בקרבן, אלא שבועה ממש קאמר), "לא שבועה לא אוכל לך" – אסור (אפילו
לרבי מאיר דהכי גמרינן במסכת שבועות (לו,א) דבשבועה
אית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן).
גמרא:
מכלל דהא שבועה
"שאוכל לך" - דלא אכילנא משמע! ורמינהו [שבועות
פ"ג מ"א]: 'שבועות
שתים שהן ארבע: "שאוכל", ו"שלא אוכל", "שאכלתי",
ו"שלא אכלתי" - מדקאמר "שלא אוכל" "שאכלתי"
ו"שלא אכלתי"' - מכלל ד"שאוכל לך" - דאכילנא משמע!
אמר אביי:
"שאוכל" - שתי לשונות משמע: היו מסרבין בו לאכול (מפצירים
שיאכל) ואמר "אכילנא,
אכילנא", ותו (ומתוך כך אומר) "שבועה שאוכל" - דאכילנא משמע; אבל (כשלא
היו מסרבין בו) אמר "לא
אכילנא, לא אכילנא" ותו אמר (מעצמו) "שבועה שאוכל" - דלא אכילנא קאמר.
רב אשי אמר: (הא
דקתני הא שבועה) "שאוכל"
- דשבועה שאי אוכל קאמר (ולהכי אסור: דלא אכילנא הוא).
אם כן פשיטא (דודאי
אי קאמר שאי אוכל ודאי לא אכילנא הוא ואסור)!? מאי למימרא?
מהו דתימא (האי
דקאמר שאי אוכל) 'מיקם לישנא היא (כלומר
תקון הלשון הוא דבדעתו היה לומר "שאוכל") דאיתקיל ליה (ונתקל ואמר "שאי
אוכל", ונימא לעולם להוי כמאן דאמר "שאוכל")' - קא משמע לן (דלא, דודאי אסור).
אביי לא אמר
טעם כרב אשי, דלא קתני (במתניתין) "שאי אוכל", ורב אשי נאדי (נדוד וסור) מן טעם דאביי, קסבר: "שלא אוכל" נמי
משמע שתי לשונות: היו מסרבין בו לאכול ואמר "לא אכילנא, לא אכילנא" ואמר
נמי "שבועה" בין (אם אמר) "( שבועה) שאוכל" בין (אם אמר) "(שבועה) שלא אוכל" - הדין "אכילנא" משמע
דאמר ("אכילנא", דהכי קאמר בתמיה "לא אכילנא
לא אכילנא" – "שבועה שאוכל" בודאי; ואם אמר "שבועה שלא
אוכל" הדין משמע נמי "דאכילנא", דמשמע "לא אכילנא":
"שבועה אי לא אכילנא", והיינו חדא לישנא)! ואיכא לתרוצה נמי (בניחותא,
דמשמע) לישנא (אחרינא): (והאי דאמר) "שבועה שלא אוכל" (משמע
דהאי דאמר) "שבועה דלא
אכילנא" ([ב"ח: נ"ב כלומר: באיסור שבועה יהא אי לא
אכילנא] בניחותא) קאמר (אם
כן לא להוי אסור; [ב"ח: ואם כן היכי אמר במתניתין "שבועה לא אוכל"
- אסור] אי נמי כי אמר במתניתין "שבועעה לא אוכל")! אלא (ודאי ליתא לטעמא דאביי, אלא ודאי) תנא (במסכת שבועות) פסקה: "שאוכל" - "דאכילנא"
משמע (ולא ענין אחר),
ו"שלא אוכל" - לא אוכל משמע (ולא דבר אחר; הלכך מתרץ
מתניתין: שאי אוכל - דכשאוכל ודאי לאו משמע אלא אי אמר "דאכילנא")!
משנה:
זה חומר
בשבועות מבנדרים (הא דאמרן שבועה שלא אוכל כו' דבשבועות אסור ובנדרים
מותר); וחומר בנדרים מבשבועות כיצד?
אמר "קונם
סוכה שאני עושה", "לולב שאני נוטל", "תפילין שאני מניח"
- בנדרים אסור בשבועות מותר, שאין נשבעין ללעבור על המצות.
(נדרים טז,ב)
גמרא:
"חומר"
(מדקאמר חומר בשבועות מבנדרים, כלומר דזה חומר טפי בשבועות
מחומרא דנדרים) - מכלל דנדר הוא (כי
אמר "קרבן לא אוכל לך" וכו', דאיסור נדר איכא מדרבנן, אלא דלא לקי
מדאוריתא, ולא מיחייב קרבן שבועה כי היכי דמחייב בשבועות)! והא "מותר" קתני (בנדרים,
דאפילו שום איסור ליכא)!?
(הא דקתני חומר בשבועות מבנדרים דמשמע דנדר חשיב, לא
קאי ארישא דקתני קרבן לא אוכל לך אלא) אסיפא דאידך בבא (לעיל יד,ב, דקתני "קונם שאיני ישן",
"שאיני מדבר" - הרי זה בלא יחל דברו, ואומר רבינא עלה לעיל (טז,א) לעולם
כדקתני "שאני ישן" ומאי בל יחל בל יחל דרבנן דהיינו איסור דרבנן אבל) קתני: "שבועה שאיני ישן", "שאיני
מדבר", "שאיני מהלך" – (מדאורייתא) אסור: זה חומר בשבועות מבנדרים (ששבועה
חלה על דבר אין בו ממש וחייב קרבן מה שאין כן בנדרים).
חומר בנדרים
מבשבועות כיצד [אמר "קונם סוכה שאני עושה", "לולב שאני
נוטל", "תפילין שאני מניח" - בנדרים אסור בשבועות מותר, שאין
נשבעין לעבור על המצות]:
רב כהנא מתני
'אמר רב גידל אמר רב', ורב טביומי מתני 'אמר רב גידל אמר שמואל':
מנין שאין נשבעין לעבור על המצות? - תלמוד לומר: [במדבר
ל,ג: איש כי ידר נדר לה' או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו] לא יחל דברו [ככל
היצא מפיו יעשה]- דברו לא יחל, אבל
מיחל הוא לחפצי שמים (שאם נדר לעבור על אחת מן המצות - אין שבועה חלה עליו,
ומיחל לאותה שבועה, דמושבע ועומד הוא לקיימה ואין שבועה חלה עליו ויכול לחלל דברו).
מאי שנא נדר (דאמר
כי נדר על המצוה חל עליו הנדר וכי עבר ועשה המצוה קם ליה בלא יחל), דכתיב (שם) 'איש
כי ידור נדר לה'... (דאפילו
בחפצי שמים דלה' -) לא יחל
דברו'? - שבועה נמי (תחול
עליה אם נשבע לעבור על המצוה): הא
כתיב (שם) 'או השבע שבועה לה' ... לא יחל דברו' (ד'לה''
סמוך א'או השבע', דמשמע נמי "לה' השבע שבועה
לא יחל דברו")?
אמר אביי: הא
דאמר "הנאת סוכה עלי", הא דאמר "שבועה שלא אהנה מן הסוכה" (כלומר:
הא דקתני מתניתין שנודרין על המצוה, כגון דאמר "הנאת סוכה עלי" - דהשתא
קאסר חפצא עליה, דהכי מצי למידר אפילו לכתחילה, כדאמרינן לעיל: אף על גב דמשועבד
לאשתו בתשמיש - חל עליו הנדר כי אמר "הנאת תשמישך עלי", שאינו אוסר עצמו
אלא לדידה אוסר עליו, וקסבר אביי: דבכל לשון שבועה לא מצינו דתיחול עליה: דאי אמר
"שבועה הנאת סוכה עלי" - דהנאתה אוסר עליו - דהא ודאי לא הויא שבועה אלא
נדר! דכיון דקאמר "עלי" - היינו נדר! דכל היכא דקאמר "עלי" -
אמרינן היינו נדר, וחייב באחריותו, ונדר הוא - כי אמר הכי אפילו לכתחלה מצי נדר,
וקאסר חפצא עליה; אבל שבועה - לא מצי לאוקמי אלא כגון דאמר "שבועה שלא
אהנה", וכהאי גוונא לא חייל עליה, דלא מצי למיסר נפשיה עליה דמצוה, כי קאמר
"שלא אהנה" - דאוסר עצמו במצוה שהוא משועבד לו; וכהאי גוונא מיירי חומר
בנדרים מבשבועות: דבנדרים אומר "קונם הנאת סוכה עלי" ובשבועה "שלא
אהנה").
אמר רבא: וכי
מצות ליהנות ניתנו (דקאמר "הנאת סוכה עלי"? הא לא ליהנות
ניתנו, ולא מצי למיסר נפשיה בהנאתה, דהא לא חשיבה הנאה מצוה, דלא ניתנו בשביל הנאה)?
אלא אמר רבא:
הא דאמר "ישיבת סוכה עלי" (כדאמרן, דב"ישיבת סוכה
עלי" קאסר חפצא עליה) והא דאמר
"שבועה שלא אשב בסוכה" (קאסר נפשיה מן חפצא [נראה לי שכוונת
רש"י כאן שאסר על עצמו את פעולת הישיבה, ופעולת הישיבה היא החפצא כאן]
והא [שבועה שלא יעשה את פעולת הישיבה]
- לא מצי למיעבד, דמשועבד הוא למצוה, ולהכיי לא חיילא עליה שבועה).
ושאין נשבעין
לעבור על המצות - מהכא נפקא ליה?
מהתם נפקא ליה,
דתניא: 'יכול נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל יכול יהא חייב (קרבן
שבועה)?
(נדרים יז,א)
תלמוד לומר [ויקרא ה,ד:
או נפש כי תשבע לבטא בשפתים] להרע או להיטיב [לכל
אשר יבטא האדם בשבעה ונעלם ממנו, והוא ידע ואשם לאחת מאלה]: מה הטבה - רשות (דאי בעי
אכיל ואי בעי לא אכיל, חייב בקרבן על השבועה) - אף הרעה (דמחייב עלה קרבן) – רשות (הרעה
דרשות): יצא נשבע לבטל את המצוה
- ולא ביטל, שאין הרשות בידו
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)
מקרא באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2007 by Julius Hollander 27 Bialik
St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com