דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים [];      מקראה מלאה בסוף הדף.

המשך נדרים פרק ראשון 'כל כנויי נדרים'

נדרים דף ט

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נדרים ט,א)

משנה:

"כנדרי רשעים" (כגון שהיה ככר מונח לפניו, ואמר "כנדרי רשעים" - משמע דאותו ככר יהא עליו כנדרי רשעים; וכיון דאמר הכי) - נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה (ואם אכלו [את הככר] מחייב נזירות וקרבן ושבועה, דחייב נמי קרבן שבועה, דדרכן של רשעים הוא שנודרים בנזירות ובקרבן ונשבעין; והאי - כי אמר "כנדרי רשעים" - הוי כמאן דאמר "הריני נזיר אם אוכל הימנו, והרי עלי כקרבן, ושבועה שאיני אוכל"); "כנדרי כשרים" - לא אמר כלום (שאין דרכן של כשרים שנודרים, כדמפרש; וכל שכן דאין נשבעין; ואהכי לא אמר כלום ולא מיתסר בהאי ככר); "כנדבותם (של כשרים)" (ואכלוֹ) - נדר בנזיר ובקרבן (חייב בנזיר ובקרבן, אבל לא בשבועה, דכשרים עבידי דמתנדבין בנזירות ובקרבן בדרך נדבה, אבל בשבועה - אין נשבעין כלל, משום הכי אינו חייב משום שבועה).

 

גמרא:

ודלמא הכי קאמר "כנדרי רשעים לא נדרנא" (כיון דאיהו לא מפרש מידי, דלא אמר "הרי הוא עלי כנדרי רשעים" אלא בסתם קאמר - דלמא הכי קאמר: "כנדרי רשעים לא נדרנא", ולא כלום הוא)?

אמר שמואל: באומר "כנדרי רשעים הריני" [או "כנדרי רשעים] עלי [לקרבן]", [או "כנדרי רשעים] והימנו" [ופירושו:] "הריני" - בנזירות, "עלי" - בקרבן, "הימנו" - בשבועה.

"הריני" - נזירות? דלמא "הריני" - בתענית קקאמר (ודלמא הא דאמר "הריני" - בתענית משמע, ולא בנזירות)?

אמר שמואל: כשהיה נזיר עובר לפניו.

<עלי בקרבן>

"הימנו" - בשבועה? דלמא "הימנו" - דאכילנא קאמר (ודלמא הא דאמר "הימנו" לא משמע שלא אוכל הימנו, אלא שבועה שאוכל ממנו, וכי אכיל מיניה לא מחייב משום שבועה)?

אמר רבא: דאמר "הימנו שלא אוכל" (כגון שהיה ככר לפניו ואמר "כנדרי רשעים הריני עלי והימנו" ומשתמע דהכי קאמר: הריני בנזירות, דמאן דנזר הכי קאמר: "הריני נזיר"; והא דאמר "עלי" משמע דאמר "הרי עלי קרבן"; ו"הימנו" משמע דאמר "שבועה שלא אוכל הימנו", דהואיל דאמר בתחלה "כנדרי רשעים" משתמע ודאי דהכי בעי למימר, דדרכן של רשעים הוא, דאגב ריתחייהו נודרין בנזיר ובקרבן ובשבועה).

אי הכי (כיון דאמר בפירוש "שלא אוכל") - מאי למימרא (ודאי לא מיבעיא למיתנא דחייב משום שבועה כי אכיל מיניה)?

מהו דתימא: הא - לא מפיק שבועה מפומיה (דלא אמר בפירוש "שבועה שלא אוכל")? - קא משמע לן הדין (אפילו הכי אמרינן ודאי שבועה קאמר). 

 

כנדרי כשרים לא אמר כלום; כנדבותם - נדר [בנזיר ובקרבן]: 

 

מאן תנא דשאני ליה בין נדר לנדבה (דקתני כנדרי כשרים לא אמר כלום וכי אמר כנדבתם של כשרין הוי נדר ומשמע דנדר אסור אבל נדבה מותרת)? לימא לא רבי מאיר ולא רבי יהודה, דתניא [תוספתא חולין פרק ב הלכה יז (צוקרמאנדל)]: '(קהלת ה,ד) טוב אשר לא תדור [משתדור ולא תשלם]: טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר - דברי רבי מאיר (דהכי דריש רבי מאיר לקרא [הפסוק הקודם: (קהלת ה,ג) כאשר תדר נדר לאלהים אל תאחר לשלמו כי אין חפץ בכסילים] את אשר תדור שלם; (פסוק ד) טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם: [ופירושו:] טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם, וטוב שאינו נודר כל עיקר מזה שנודר ואינו משלם - ואפילו מזה שנודר ומשלם); רבי יהודה אומר: טוב מזה ומזה נודר ומשלם' (דמשמע ליה לרבי יהודה: דהאי 'טוב' - קאי אקרא דלקמיה; הכי דריש ליה: 'את אשר תדור שלם - טוב: אותו שנודר ומשלם - טוב מאשר לא תדור ומשתדור ולא תשלם;

והיינו [שאמרה הגמרא שמשנתנו] דלא כרבי יהודה ודלא כרבי מאיר, דאמר 'טוב שאינו נודר כל עיקר', דסבר בין בנדר בין בנדבה אסור ליה לאיניש למידר; ואילו רבי יהודה דאמר שנודר ומשלם טוב - לא מפליג ביו נדר לנדבה דאפילו בנדר שפיר דמי!)

 

אפילו תימא רבי מאיר:

 

(נדרים ט,ב)

כי קאמר רבי מאיר – בנדר (אסור בלשון נדרים דוקא קאמר), בנדבה לא קאמר (והיינו מתניתין, דקתני 'כנדבתם' דכשרין - נדרי בלשון 'נדבה').

והא קתני '"כנדבותם": נדר בנזיר ובקרבן' (דמשמע דבלשון נדר קאמר)?

תני 'נדב בנזיר ובקרבן'.

 

מאי שנא נודר, דלא?

דלמא אתי בה לידי תקלה (דכי אמר בלשון נדר "הרי עלי קרבן" - אתי בה לידי תקלה דעבר משום בל תאחר).

נדבה (כי אמר "הרי זו קרבן") נמי לא, דלמא אתי בה לידי תקלה (לידי גיזה ועבודה, אבל בבל תאחר – לא, דכל היכא דאיתא - בי גזא דרחמנא איתא)?

 

(מתניתין, דקתני נדבה מותר) - כהלל הזקן (כגון דעביד כהלל: דמקדישה בעזרה, דתו לא אתי בה לידי מעילה), דתניא: 'אמרו על הילל הזקן שלא מעל אדם בעולתו כל ימיו: מביאה כשהיא חולין לעזרה, ומקדישה וסומך עליה ושוחטה.'

 

הניחא נדבה דקרבנות, נדבה דנזירות מאי איכא למימר (היכי עביד דלא ליתי לידי תקלה? דקתני 'נדב בנזיר', דמותר, דכשרים מתנדבים בנזירות)?

 

סבר לה (דמנזיר לשם שמים) כשמעון הצדיק (כאותו שבא לפני שמעון הצדיק), דתניא: 'אמר <רבי> שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא [בירושלמי נדרים דף ג,א ודף ה,א – אין המלה "טמא"] אלא אחד (דנזיר שמיטמא מביא אשם ואחר כך מונה ימי נזירות אחר; ומאותו אשם לא אכל, וטעמא מפרש לקמן): פעם אחת בא אדם אחד (שבא להקריב קרבן נזירותו ולגלח שערו) נזיר מן הדרום, וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב רואי, וקווצותיו סדורות לו תלתלים. אמרתי לו "בני - מה ראית להשחית את שערך זה הנאה"?

אמר לי: "רועה הייתי לאבא בעירי, הלכתי למלאות מים מן המעיין, ונסתכלתי בבבואה שלי, ופחז עלי יצרי (מתוך שראיתי במים צורתי כל כך נאה נתגבר עלי יצרי) ובקש לטורדני מן העולם  (להביאני לידי מעשים רעים); אמרתי לו (כך אמר בעצמו): "רשע! למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, במי שהוא עתיד להיות רמה ותולעה? העבודה שאגלחך לשמים!"

מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו, אמרתי לו: בני! כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל; עליך הכתוב אומר [במדבר ו,ב: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם:] איש [או אשה] כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' (דהיינו לה' = לשם שמים).

 

מתקיף לה רבי מני: מאי שנא אשם נזיר טמא דלא אכל? דאתי על חטא (שטימא עצמו, וכיון דאתי על חטא הוא?)? כל אשמות נמי לא ליכול, דעל חטא אתו (אם כן לא בעי למיכל שום קרבן חטאת[1])?

אמר ליה רבי יונה: (אלא) היינו טעמא (דלא אכל אשם נזיר טמא): כשהן תוהין (כשהן כועסין או מתפחדים [כמו 'ופחדת לילה ויומם (דברים כח,סו) ומתרגמינן 'ותהית']) – נוזרין (שאינן נודרים לשם שמים אלא לשם כעס מנזרין עצמן); וכשהן מטמאין, ורבין עליהן ימי נזירות (דאתא טומאה וסתרי להנהו יומי דנזירות ובעו למימני יומי נזירות אחר וריבה עליהן ימי טומאה, דשמא מיטמא פעם אחרת, ובעי למיסתר כל הני יומי דנזירות) - מתחרטין בהן (ומתחרטין בעצמן שנדרו), (וכיון דמתחרטין לא הוי נזירות לשם שמים) ונמצאו מביאין חולין לעזרה (ומשום הכי לא אכל אלא מזה, דודאי לשם שמים הוא דעבד)!

אי הכי - אפילו נזיר טהור נמי (דדלמא מתחרט על נזירותו ונמצא מביא חולין לעזרה)?

נזיר טהור לא (ליכא למיחש דמתחרט, דכיון דלא נטמא ולא רבו עליו ימי טומאה ודאי לא מתחרט), (ואי אמרת אפילו הכי הוא מתחרט, דאינו יכול לעמוד בנזירותו - להא ליכא למיחש) דאמודי אמיד נפשיה דיכול לנדור (דאי לאו דאמיר בנפשיה קודם שנדר דיכול לעמוד בו לא הוה נדר, ולא מיתחרט כל היכא דלא נטמא).

 

ואיבעית אימא:

 

(נדרים י,א)

אפילו תימא רבי יהודה (היא מתניתין, דשני בין נדר לנדבה: דלרבי יהודה נמי שאני ליה) כי אמר רבי יהודה (‘טוב נודר ומשלם') בנדבה (- היינו דאמר בלשון נדבה), (אבל) בנדר לא אמר.

והקתני 'טוב מזה ומזה נודר ומקיים'?

תני נודב ומקיים.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)

מקרא באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com