דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש –
רש"י - באותיות מרים 10;
פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new
10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך נדרים פרק
ראשון 'כל כנויי נדרים'
נדרים דף ד
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(נדרים ג,ב)
'בל תאחר'
דנזירות - היכי משכחת לה? כיון דאמר "הריני נזיר" - הוה ליה נזיר (לא
מאחר לנזירה בכך - דאיהו הוי נזיר)!
אכל - קם ליה בבל יאכל (אלא דקם ליה בלא יאכל)!!?
באומר "לכשארצה
אהא נזיר [ולא עכשיו]" (דאי משהי ליה - קם ליה בבל
תאחר).
ואי אמר
"כשארצה" - ליכא בל תאחר [כגירסת
רש"י: אכתי
מאי 'בל תאחר' איכא? [ומפרש
רש"י:] כל אימת דבעי למיהוי מצי למיהוי, ולית ביה משום בל תאחר!;
כלומר: הגמרא חוזרת בה, לומר שבאמת אין 'בל תאחר',
שהרי אינו רוצה, ואולי לעולם לא ירצה]! [ואם
כן מתי יעבור על 'בל תאחר' בנזירות?]
אמר רבא: כגון
דאמר "לא איפטר מן העולם עד שאהא נזיר", דמן ההיא שעתא הוה ליה נזיר,
מידי דהוה האומר לאשתו "הרי זו גיטיך שעה אחת קודם מיתתי" - אסורה לאכול
בתרומה מיד, אלמא אמרינן 'כל שעתא ושעתא דילמא מיית' - הכא נמי לאלתר הוי נזיר (דאי
משהי ליה - קים ליה ב'בל תאחר'),
דאמרינן 'דילמא השתא מיית' (דאיהו אמר דלא ליפטר מן העולם עד
דהוי נזיר - מן אלתר באותה שעה [עליו להזיר, אחרת עובר על 'בל
תאחר']). (כל
'אלתר' דגרסינן - היינו על אתר, באותו מקום, וכן מפרש בידות [??]).
(נדרים ד,א)
רב אחא בר יעקב
אמר [מתי עובר על 'בל תאחר' בנזירות?]: כגון דנדר [דנזר] והוא בבית הקברות [חובה
עליו לעזוב את בית הקברות מיד, ואם לא – עבר על 'בל תאחר'].
הניחא [דברי
רב אחא בר יעקב] למאן דאמר 'לא חיילא עליה נזירות מאלתר', אלא למאן דאמר
מאלתר חיילא עליה - מי איכא 'בל תאחר'?
ועוד - האמר מר
בר רב אשי: חיילא נזירות עליה מאלתר, וכי פליגי - לענין מלקות פליגי (למאן
דאמר 'חיילא עליה נזירות' - מלקינן ליה, דמטמא עצמו בבית הקברות; ולמאן דאמר 'לא
חיילא עליה נזירות' – [זהו אינו בטוי מדוייק, וככונתו
רק לכך:] דלא מלקינן ליה, הואיל ובבית הקברות נדר; אבל לכולי
עלמא לאלתר הוי נזיר, וליכא 'בל תאחר', דאמרינן נמי: אי אכל קם ליה בבל תאכל)!?
אפילו הכי [דכולי
עלמא סברי חיילא נזירות עליה מאלתר] - קם ליה בבל תאחר, משום דקא מאחר נזירות דטהרה (דלאלתר
מבעי ליה למיפק חוץ מבית הקברות ולמינזר נזירותיה בטהרה [##
אולי הכוונה שהיה צריך לעשות כך, והיות ולא עשה – וגרם לעצמו שנזירות הטהרה תתחיל
רק לאחר שיטהר – עבר על בל תאחר, שהרי הוא גרם לאיחור בתחילת נזירות הטהרה; שהרי
כאשר אדם נודר נזירות אין הכוונה לנזירות עם טומאה אלא נזירות ללא טומאת מת, ואם
עשה עצמו נזיר בבית קברות – מיד עובר בבל תאחר, כי אינו יכול להתחיל נזירות דטהרה
עד שיטהר.)]
אמר רב אשי:
הואיל וכן - נזיר (בעלמא)
שטימא עצמו במזיד - (אף על גב דמחלל לנזירות -) עובר משום בל תאחר דנזירות טהרה [כי
יכול לנהוג נזירות טהרה רק אחרי שיטהר ויעשה את כל האמור בפרשה נזיר שנטמא].
רב אחא בריה
דרב איקא אמר: (מאי בל תאחר איכא בנזיר?:) עובר בבל תאחר תגלחתו (איכא בל
תאחר דתגלחת: דכי נפקי ימי נזירותיה בעי לגלח עצמו ולאיתויי קרבן, ואי מאחר לתגלחת
- קאי בבל תאחר); ולא מיבעיא למאן
דאמר 'תגלחת מעכבת', אלא אפילו למאן דאמר 'תגלחת אינה מעכבת' (בקרבן) - מצות גילוח מיהא לא מיקיים (אפילו
הכי מצוה לגלח וקאי בבל תאחר באותה מצוה).
מר זוטרא בריה
דרב מרי אמר: [נזיר] עובר בבל תאחר קרבנותיו (דאי משהי
ליה לקרבן - עובר בבל תאחר [אך בנזיר יש קרבנות (במדבר
ו,יד)
ועובר בבל תאחר אם הוא גורם לכך שהקרבנות אינן באות בהקדם האפשרי]).
ומן הכא [מההיקש
בין נדרים ונזירות בדף ג,א] נפקא
ליה? מהתם נפקא ליה: [דברים כג,כב: כי
תדר נדר לה' אלקיך, לא תאחר לשלמו]
כי דרוש ידרשנו [ה' אלקיך מעמך והיה בך חטא] - אלו חטאות ואשמות (דמיחייב
אדם - קאי עלייהו בבל תאחר, ולא ילפינן מהא הקישא דנדרים).
מהו דתימא
חידוש הוא שחידשה תורה בנזיר (חידוש הוא מעשה דנזיר, ואהכי
מקילי ביה: דלא קאי בבל תאחר, דלא נפקי קרבנותיו מהאי קרא דחטאות ואשמות)?
מאי חידוש?:
אילימא דלא
מתפיס ליה לחטאת נזיר בנדר (דאם אמר: "הרי עלי חטאת נזיר"
- לא אמר כלום, ולא מיחייב ולא מידי, משאינוו כן בשאר קרבנות: דכל קרבן שאמר אדם "הרי
עלי כך וכך" - מתפיס ומיחייב לאיתויי, וכיון דחידוש הוא - אימא לא קאי עליה
בבל תאחר דבשאר קרבנות, להכי איצטריך למיכתב הכא: לאקושי לנדרים דקאי נמי בבל תאחר) - הרי חטאת חלב שאין מתפיסה בנדר (דאי
אמר "הרי עלי חטאת" - לא אמר כלום, ואפילו הכי: אכל חלב דמיחייב להביא
חטאת) ועובר בבל תאחר (קאי
בבל תאחר); אלא מאי חידושיה?
סלקא דעתך
אמינא: הואיל ואם אמר "הריני נזיר" אפילו "מן חרצן" (כלומר:
דאפילו בחרצן בלבד הזיר עצמו ) - הוי
נזיר (נמי) לכל (דהיינו
חידוש: דאיהו לא נדר אלא בחרצן בלבד, ואפילו הכי מיתסר בכל מידי דמשכר), (והואיל וחידוש הוא) אימא לא ליעבור עליה משום בל תאחר (לא
ליקום עליה בבל תאחר כבשאר קרבנות) -
קא משמע לן (הקישא דקאי בבל תאחר).
הניחא למאן
דאמר 'כי נזיר מן חרצן הוי נזיר לכל', אלא לרבי שמעון, דאמר 'אין נזיר עד שיזיר
מכולן' (דאי אמר "הריני נזיר מחרצן" לא הוי כלום עד שיזיר
בכל) - מאי איכא למימר (אכתי
מאי חידושא איכא)? ועוד: האי חידוש (דקאמר) - לחומרא הוא (והיינו
חומרא: דאיהו לא נזר אלא בדבר אחד והוי נזיר בכולן) [##
ואם החידוש לחומרא – שנזיר חמור יותר – קל וחומר שצריך לחול עליו הדין של 'בל
תאחר' שחל בקרבנות רגילים]!?
אלא מאי חידושיה?
דסלקא דעתך אמינא: הואיל
(נדרים ד,ב)
ואם גילח על
אחת משלשתן יצא (דנזיר חייב שלש קרבנות: עולה חטאת ושלמים כדכתיב (במדבר
ו,יד) והקריב את קרבנו לה' כבש בן שנתו תמים [אחד לעלה, וכבשה
אחת בת שנתה תמימה לחטאת, ואיל אחד תמים לשלמים] ואם לא הביא אלא חטאת - מגלח עליו,
והיינו חידוש - מה שאינו כן בשאר קרבנות, ולהכי אימא), לא ליעבור עליה בבל תאחר - קא משמע לן.
ואיבעית אימא:
מאי חדושיה? משום דלא מתפיסו בנדר (כדאמרינן לעיל: דאי אמר "הרי
עלי חטאת נזיר" לא מתפיס ליה);
והא דקא קשיא לך חטאת חלב - חטאת חלב קאתיא לכפרה (דהאי
צריך כפרה משום חלב שאכל; וכיון דלכפרה קא אתי - קאי בבל תאחר), חטאת נזיר (אבל נזיר
לא עביד שום חטא דליבעי כפרה) -
למאי אתיא?
והרי חטאת
יולדת דלא אתיא לכפרה, ועבר עלה משום בל תאחר!?
ההיא - קא שריא
לה למיכל בקדשים.
אמר מר (לעיל
ג,א): 'ומה נדרים האב מיפר נדרי
בתו ובעל מיפר נדרי אשתו - אף נזירות: האב מיפר נזירות בתו ובעל מיפר נזירות אשתו'
למה לי היקשא [בברייתא
לעיל (בדף ג,א) 'תלמוד לומר: איש כי יפליא לנדור נדר
נזיר להזיר לה' - מקיש נזירות לנדרים ונדרים לנזירות']? תיתי במה מצינו מנדרים (בנדרים
אב מיפר)!
דילמא גבי
נדרים - הוא דמיפר, משום דלא אית ליה קיצותא, אבל גבי נזירות, דאית ליה קיצותא:
דסתם נזירות שלשים יום - אימא לא (דכיון דלא מיתסר אלא עד אותו זמן
[כלומר:
החיובים שהנדר מטיל עליה מוגבלים לזמן] - ימתין
עד לזמן, ולא ליעבור ליה [ולא יכול האב או הבעל להפר])? קא משמע לן (היקישא [שיכולים להפר];
דאהיקישא ליכא למיפרך כמו במה מצינו).
האומר לחבירו: "מודר
אני [ממך" "מופרשני ממך" "מרוחקני ממך" "שאני
אוכל לך" "שאני טועם לך" – אסור; "מנודה אני לך": - רבי
עקיבא היה חוכך בזה להחמיר]:
אמר שמואל:
בכולן (בכל הני דקתני במתניתין: "מודר אני ממך" "מופרשני
ממך" וכו' - לא הוי נדר) עד
שיאמר "שאני אוכל לך" "שאני טועם לך" (לא מיתסר
באותו דבר [כלומר: בדיבור סתמי בלי לומר ממה, כגון: מלאכול או מלטעום – אין
בכך נדר]).
מיתיבי: '"מודר
אני ממך" "מופרשני ממך" "מרוחקני ממך" – הרי זה אסור;
"שאני אוכל לך" "שאני טועם לך" – הרי זה אסור"'? הכי
קתני (כלומר: חיסורי מיחסרא): במה דברים אמורים (דאסור כי
אמר 'מודר אני')? באומר (נמי) "שאני אוכל לך" "שאני טועם
לך".
והתניא איפכא (דלא
מצית אמרת 'במה דברים אמורים?'): '"שאני
אוכל לך" "שאני טועם לך" – אסור; "מודרני ממך"
ו"מופרשני ממך" "מרוחקני ממך" – הרי זה אסור'!?
תני הכי (דהכי
קתני: "שאני אוכל לך" ו"שאני טועם"): וכבר אמר (מעיקרא) "מודרני (ממך)" (אסור; אבל אמר "שאני אוכל
לך" בלבד, או "מודרני ממך" - אינו אסור אלא אם כן אמר לתרוייהו,
דהיינו נדר גמור).
אי הכי היינו (נמי) רישא (דקתני "מודרני
ממך" בברייתא קמא)!? ועוד: (אי
הכי הוא, כדתרצת) 'אסור' 'אסור' (תרי
זימני אסור) למה ליה למתני?
אלא (הכי) אמר שמואל: טעמא דאמר (נמי) "שאני אוכל לך" "שאני טועם
לך" - הוא (דאיהו)
דאסור (בלבד, דמתניתין - בנודר בלבד קאמר דאסור, דקתני 'אסור') וחבירו מותר;
(נדרים ה,א)
אבל אמר
"מודרני הימך" לחודיה (דלא אמר "שאני אוכל לך") - שניהן אסורין (דכיון
דאמר "שאני אוכל לך" - משמע דאסר נפשיה בלבד, שאינו אוכל מחבירו; אבל כי
אמר "מודרני הימך" סתם - משמע דמדיר נמי חבריה מיניה מכל וכל), כי הא דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: "מודרני
הימך" - שניהן אסורין.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נדרים ב,ב)
מקרא באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer,
Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement
Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2007 by Julius Hollander 27 Bialik
St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com