דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים [];      מקראה מלאה בסוף הדף.

נזיר דף ט

תחילת פרק שני 'הריני נזיר'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נזיר ט,א)

משנה:

"הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה":  בית שמאי אומרים: נזיר (דכיון דאמר "הריני נזיר" - חל עליה נזירות, וכי הדר ואמר "מן הגרוגרות ומן הדבילה" לא אמר כלום), ובית הלל אומרים: אינו נזיר (דכיון דאמר "מן הגרוגרות" - לא שייך שום נזירות בגרוגרות ודבילה).

אמר רבי יהודה: אף כשאמרו בית שמאי - לא אמרו (שיהיה בו שום נזירות כלל) אלא באומר "הרי הן עלי קרבן" (לפי מה שאמרו שחוששין לדבריו בזמן שאומר "הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה והרי הן עלי קרבן", כלומר שאסורין עליו כקרבן, שיהיה נדור מלאכול מהן, אבל משום נזירות - אין חוששין בו כל עיקר) [כלומר: אין כאן נזירות אלא איסר בנדר].

 

 

 

גמרא:

[תוספתא נזיר פ"ב ה"א [ליברמן] בשנויים] '"הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה" - בית שמאי אומרים נזיר'[1]– ואמאי? [במדבר ו,ד:  כל ימי נזרו] מכל אשר יעשה מגפן היין [מחרצנים ועד זג לא יאכל] אמר רחמנא (דליהוי נזיר, אבל מגרוגרות ודבילה - דלאו מגפן היין הוא - לא)!?

בית שמאי סברי לה כרבי מאיר, דאמר: אין אדם מוציא דבריו לבטלה ([אמר אדם:] "ערך כלי עלי" - אדם יודע שאין ערך לכלי, וחייב בכל דמיו; אף הכא נמי: כי אמר "הריני נזיר מן הגרוגרות" - יודע הוא שאין נוזרין מן הגרוגרות, ואין מוציא דבריו לבטלה, ומקבל עליו נזירות גמורה), ובית הלל (דאמרי 'אינו נזיר') סברי לה כרבי יוסי דאמר (במסכת תמורה בפרק כיצד מערימין (כה,ב)): בגמר דבריו אדם נתפס (וכיון דאמר בגמר דבריו "מן הגרוגרות ומן הדבילה" - תפוס לשון אחרון, ולא חיילא עליה כלל;

וא"ת הא אמר רבי יוסי ד'אף בגמר דבריו אדם נתפס', ומדקאמר [רבי יוסי] אף - ליהוי נזיר [במשנתנו], משום דתפוס לשון ראשון - הא לא קשיא: דהיכא אמר רבי יוסי 'אף בגמר דבריו אדם נתפס' - כגון שהיתה לו בהמת חולין ורוצה להמיר אאותה על שתי בהמות קדשים שלפניו, אחת עולה ואחת שלמים, ואמר: "זו תמורת עולה ותמורת שלמים" דכיון דאפשר לקיים דבריו הראשונים והאחרונים - תמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים - אמרינן דאף בגמר דבריו אדם נתפס, שכן היתה כוונתו מתחלה לכך: לשם עולה ולשם שלמים, אלא שלא היה יכול להוציא את שניהם מפיו בבת אחת ואמר בזו אחר זו, אבל גבי נזירות ליכא למימר הכי); והאי (הוה ליה) 'נדר ופתחו עמו' הוא (שלא הזיר אלא מן הגרוגרות, והואיל דלא חייל עליה נזירות בגרוגרות - אין בדבריו כלום ואינו נזיר כלל)!

ובית שמאי נמי 'נדר ופתחו עמו' הוא (כיון דהאי 'נדר פתחו עמו' - אמאי הוי נזירות כלל?: הא פתחו עמו: דאינו רוצה להיות נזיר אלא מן הגרוגרות, וכל היכא דפתחו עמו אפילו רבי מאיר מודה)?

אלא בית שמאי סברי לה כרבי מאיר דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה (ומשום הכי) וכיון דאמר "הריני נזיר" - הוה ליה נזיר (ודאי, והאי דלבתר הכי) כי קאמר "מן הגרוגרות ומן הדבילה" - לאיתשולי הוא דקאתי (דקאמר "כשנזרתי - לא נזרתי אלא מן הגרוגרות"; ומיהו אפילו הכי מותר ביין) ובית שמאי לטעמייהו, דאמרי (דבית שמאי סברי): 'אין שאלה ([אפילו] בטעות) בהקדש'; וכיון ד'אין שאלה בהקדש' - אין שאלה בנזירות (ולא לטעות בנזירות - דכהקדש דמי, כדכתיב קדוש יהיה גדל פרע (במדבר ו)); ובית הלל סברי (כיון דלא הזיר כשאר הנוזרין - שאין נוזרין אלא מן היין - אין שום נזירות חל עליו, דאית להו) כרבי שמעון, דתנן: 'ורבי שמעון פוטר, שלא התנדב כדרך המתנדבים' (ובסוף [אולי כוונת ריב”ן: בהמשך הסוגיא, בעמוד ב, ממשנה במנחות] קתני לה).

[YH1] 

 

(נזיר ט,ב)

מתניתין (דקתני לבית הלל דאפילו נדור לא הוי) - דלא כי האי תנא, דתניא: 'רבי נתן אומר: בית שמאי אומרים: נדור (מן הגרוגרות) ונזיר (מן היין), ובית הלל אומרים: נדור ואין נזיר': בית שמאי סברי לה כרבי מאיר (דאמר 'אין אדם מוציא דבריו לבטלה', וכיון דאמר "הריני נזיר" – הרי זה נזיר) וכרבי יהודה (והוי נמי נדור מן הגרוגרות, דסברי לה כרבי יהודה דאמר שאוסרין עליו כקרבן; ומתניתין קתני דבית שמאי סברי נזיר ותו לא), ובית הלל סברי לה כרבי יוסי (נדור מן הגרוגרות ודבילה, ואינו נזיר מן היין, משום דנדר ופתחו עמו הוא, ומתניתין קתני דבית הלל אומרים 'אינו נזיר' דבין לרבי יהודה בין לתנא קמא דידיה אליבא דבית הלל אינו נדור ואינו נזיר).

 

 

לישנא אחרינא אמרי לה: 'רבי נתן אומר: בית שמאי אומרים: נדור ואינו נזיר (ותנא קמא דרבי יהודה אמר דנזיר אליבא דב"ש - והיינו דלא כרבי נתן), ובית הלל אומרים: לא נדור ולא נזיר'; בית שמאי כרבי יהודה, ובית הלל כרבי שמעון.

 

 

תנן התם (מנחות פ"יב מ"ג, בבלי מנחות קג,א): 'האומר "הרי עלי מנחה להביא מן השעורים" יביא מן החיטים; (או שאמר) "קמח" - יביא סולת; "( הרי עלי מנחה) שלא בשמן ולבונה" - יביאנה בשמן ולבונה; "חצי עשרון" - יביא עשרון שלם; "עשרון ומחצה" - יביא שנים. רבי שמעון פוטר, שלא התנדב כדרך המתנדבים.'

מאן תנא דכי אמר '"הרי עלי מנחה מן השעורים" - מביא מן החיטים'?

אמר חזקיה: במחלוקת שנויה, ובית שמאי היא: לאו אמרי בית שמאי כי אמר "מן הגרוגרות ומן הדבילה" - הוי נזיר (דאף על גב דלא קביל להיות נזיר אלא מן הגרוגרות - הוי נזיר מן היין)? הכי נמי: כי אמר "מן השעורין" - מביא מן החיטים (מסולת של חיטים כהלכתה)!

ורבי יוחנן אמר: אפילו תימא דברי הכל (דאפילו בית הלל מודו בהא דיביא מן החיטים אף על פי שלא התנדב אלא מן השעורים) : באומר ("לכך התנדבתי שעורין: שהייתי סבור שמביאין מנחה מהן, אבל) אילו הייתי יודע שאין נודרין כך (אלא חיטין) - לא נדרתי כך (שעורין) אלא כך" (הלכך גמר בנפשיה לאיתויי מידי דבר חיובא - להכי יביא מן החיטין).

אמר חזקיה: לא שנו אלא שאמר "מן השעורים" (אלא בזמן שהתנדב מן השעורין, דהתם הוא: הואיל ומנחת סוטה ומנחת העומר - מן השעורים קמייתי להו, דממינו קרב לגבי מזבח - להכי הוא דאמר דחל עליה נדבת מנחה, ויבייא מן החיטים), אבל אמר "( מנחה) מן העדשים" (שאין במינו קרב לגבי מזבח) - לא מייתי ולא כלום.

 

מכדי חזקיה - כמאן מוקים לה למתניתין (דמנחות)? כבית שמאי? והא עדשים לגבי מנחה - כגרוגרות לגבי נזיר דמו, וקאמרי בית שמאי 'הוי נזיר' (וכי היכי דהתם אמרי בית שמאי דהוי נזיר - הכא נמי כי אמר "מן העדשים" - יביא מן החיטין)?

הדר ביה חזקיה (דאמר לעיל 'בית שמאי היא', דלא אמרי בית שמאי '"מן הגרוגרות" הוי נזיר', אלא טעמא דמוקי לה כבית שמאי: דסבר לה כרבי נתן כלישנא בתרא, דאית להו לבית שמאי דנדור ואינו נזיר כרבי יהודה דאמר באומר "הרי הן עלי כקרבן", דגרוגרות ודבילה - כולהו בני נדר נינהו, וכי היכי דלהלן אממרי בית שמאי דהוי נדור משום דבני נדר נינהו - הכא נמי כי אמר "מן השעורין" - הואיל דבני הקרבה נינהו במנחת העומר ובמנחת סוטה - להכי הוא דאמרינן דמביא מן החיטין).

ואמאי הדר ביה (חזקיה מההיא? לוקמא כמעיקרא כתנא קמא, דאמר 'האומר "מן הגרוגרות" הוי נזיר גמור' אף על גב דנזיר אין אסור בגרוגרות? ולוקמא למתניתין דמנחות באומר "הרי עלי עדשים" - מביא מן החיטין אף על גב דעדשים אינן ראויים לגבי מזבח, מידי דהוי אגרוגרות לגבי נזיר, דהוי נזיר גמור)?

 

אמר רבא: מתניתין (דמנחות) קשיתיה: (אם איתא דלית להו לבית שמאי 'נדור ואינו נזיר', דלא סבירא להו כרבי יהודה, דאמר 'באומר "הרי הן עלי קרבן", דגרוגרות ודבילה בני נדר נינהו, אלא נזיר הוי, וכי היכי דלהלן אמרי בית שמאי דכי אמר "הריני נזיר מן הגרוגרות" הוי נזיר מן היין - גבי מנחות) מאי איריא דתני (דאמר) "מן השעורים" ( דהוי דבר הראוי לגבי מזבח)? ליתני "מן העדשים" (דהא עדשים לגבי מזבח - כגרוגרות לגבי נזיר דמי!?)?! אלא סבר חזקיה: (מתניתין דמנחות - כבית שמאי, ולא תני בה "מן העדשים" - אלמא דלא הוי טעמא דיביא מן החיטין אלא משום דהתנדב מן השעורין, דבני הקרבה נינהו, ודכוותה נמי גבי נזיר: כי אמר "הריני נזיר מן הגרוגרות" - לא הוי נזיר אלא נדור, משום דבני נדר נינהו) כי קאמרי בית שמאי התם כרבי יהודה (לבית שמאי אית להו כרבי יהודה, ומתניתין דמנחות - כבית שמאי, ולא כבית הלל כלל, דאי כבית הלל - הא אמרי דאפילו נדור לא הוי, משום דבלשון נזירות קא נדר - הכא נמי כי אמר "מן השעורים" - לא יביא מן החיטין, שלא התנדב כדרך המתנדבין).

 

'ורבי יוחנן אמר: אפילו מן העדשים' (יביא מן החטין)? והא רבי יוחנן הוא דאמר 'באומר "אילו הייתי יודע שאין נודרין כך לא נדרתי כך אלא כך" (וכדמוקים לה בכגון דקא טעי אלמא דבמידי דטעי בה כגון שעורין משום דבני הקרבה נינהו [קא מוקי] מתניתין דמנחות, אבל לא בעדשים, דאף על גב דאמר "אילו הייתי יודע שאין נודרין כך" - לא משגחינן ביה, דסתמא דמילתא דבשעורין הוא דקא טעי אבל לא בעדשים)?

לדבריו דחזקיה הוא דקאמר (רבי יוחנן, והכי קאמר ליה): את, מאי טעמא קא הדרת בך? משום דלא קתני "מן העדשים"? דלמא 'לא מיבעיא' קאמר: לא מיבעיא (דלא תימא) כי אמר "מעדשים" דמייתי מנחה מעלייתא, דאיכא למימר (דכי אמר "הרי עלי מנחה" - מנחה מעלייתא קבל עילויה, והא דאמר בתר הכי "מן העדשים" - משום דקא) מיהדר הוא דהדר ביה (בעי למיהדר ביה קאמר, דמידע ידע דמן העדשים אין מביאים כלום, והרי לפטור עצמו קאמר), ותפוס לשון ראשון (ויביא מן החיטין), אלא כי אמר "מן השעורין" - ודאי (דלית לך למימר הכי [שיביא מן החיטין, אלא]: דהואיל ובמינו קריבין - דלהקריב קאמר) דהכי קאמר "אי קדשה (אם אפשר דקדשה) כמנחת העומר 

 

(נזיר י,א)

או כמנחת סוטה תקדוש (ומייתינן לה מן השעורין), אי לא – לא (לא מייתינן כלל)", קא משמע לן דמייתי מן החיטים (ולעולם לא מצית למידק מתניתין דכי אמר "מן העדשים" לא מייתי ולא כלום).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com