דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים [];      מקראה מלאה בסוף הדף.

נזיר דף ז

המשך פרק ראשון 'כל כנויי נזירות'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נזיר ו,ב)

אמר מר: 'אי אלו הן ימים שצריכין למלאות? הוי אומר שלשים (דמשמע דתהוי נזירות סתם שלשים יום)' - ואימא שבת (כדי שבוע הוי סתם נזירות, דהוי ששה ימים - אתי יום שביעי וממלא לה לשבוע; ואימא ד'עד מלאת הימים' - עד מלאת שבוע קאמר)?

שבת מי איכא חסירותא (דבעי השלמה? כולהי שבועי כי הדדי נינהו, ומשום הכי ליכא למימר דאיירי בהו קרא)? (אבל חדש - דאיכא חסירותא: דאיכא חסר ואיכא מלא - איכא לך למימר האי ['מלאת'] לחדש הוא דאתא קרא.)

 

(נזיר ז,א)

ואימא שנה (שצריכה למלאות, דפעמים יהיה שנ"ג ופעמים שנ"ד ופעמים שנ"ה)?

מי מנינן (שנה) ליומי (דכתיב קרא 'עד מלאת הימים')? והא רבנן דקיסרי אמרי: מנין שאין מונין ימים לשנים? שנאמר [שמות יב,ב: החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם] לחדשי השנה: חדשים מחשבין לשנים ולא ימים לשנים (דחדש הוא דמנינן לימים, ומשום הכי אמרינן דבשלשים של חדש איירי קרא, אבל לא לשנה, שאין מונין לה לימים אלא לחדשים).

 

 

משנה:

אמר "הריני נזיר אחת גדולה, הריני נזיר אחת קטנה" (לא תהא פחותה משלשים יום; ואפילו אמר "הריני נזיר יום אחד" - הרי זה נזיר שלשים יום, לפי שאין נזירות פחותה משלשים)- (או שאמר "הריני נזיר אחת גדולה") אפילו (אמר שתהא גדולה) "מכאן ועד סוף העולם" - נזיר שלשים יום (הרי זה אינו נזיר אלא שלשים יום, כדאמר בגמרא: דאי אמר הכי - משמע דאמר "אריכא עליה הדא נזירות דשלשים כמכאן עד סוף העולם").  

[## נראה שגירסת ריב”ן היתה הפוכה: הריני נזיר אחת קטנה, הריני נזיר אחת גדולה וכו', והוא סדר ברור יותר מהסדר שבמשנה!]

 

 

גמרא:

אמאי? והא "מכאן ועד סוף העולם" קאמר?

הכי קאמר: "אריכא לי הדא מילתא כמכאן ועד סוף העולם".

תנן: "הריני נזיר מכאן עד מקום פלוני" אומדים כמה ימים מכאן ועד מקום פלוני: (אם יש מהלך עד אותו מקום) פחות משלשים יום - (הרי זה) נזיר שלשים יום (דלעולם אין נזירות פחות משלשים), ואם לאו (ואם יש משם עד מקום פלוני יותר ממהלך שלשים יום, כגון ארבעים יום או חמישים יום) (הרי זה) נזיר כמנין הימים" (דהוי כמאן דאמר "הריני נזיר עד ארבעים יום או חמישים).

ואימא הכא נמי (כי אמר "מיכן ועד מקום פלוני" דמשמע כמאן דאמר) "אריכא לי הא מילתא (דנזירות דשלשים יום) כמכאן (כמהלך חמישים [יום] דמכאן) ועד מקום פלוני"?

אמר רבא [ריב"ן: רבה]: (התם ליכא למימר הכי:) שהחזיק בדרך (דכשהחזיק בדרך כבר עסקינן; דהואיל והחזיק בדרך וקאמר "מכאן ועד מקום פלוני" - מוכח מילתא דאדעתא דליהוי נזיר כל זמן שיהא בדרך קאמר; ועוד: כיון דהחזיק בדרך ליכא למימר ד'אריכא ליה מילתא כמכאן ועד מקום פלוני' - דהא חזינן דלא אריכא ליה דרך, דהחזיק בדרך כבר).

(וקפריך אמתניתין גופא ד"מכאן ועד מקום פלוני:) וליהוי כל פרסה ופרסה (חד נזירות) (דדלמא האי דקאמר "מכאן ועד מקום פלוני" - כל מנין פרסאות מכאן ועד מקום פלוני קבל עליו נזירוֹת של שלשים שלשים, ויהא מגלח בסוף כל שלשים ושלושים ויביא שלשה בהמות, ואי הוה עד התם מאה פרסאות ליהוי נזיר מאה נזירוֹת)?

אמר רב פפא: באתרא דלא מני פרסי.

וליהוי כל אוונא ואוונא (דאיכא ממקום פלוני עד כאן - כאילו קיבל עליה חדא נזירות לכל אוונא, דאי הוו עשרים אוונות - ליחייב בכל עשרים; של שלשים – שלשים, דמילתא דעבידא היא דמנו אינשי אווני: כמה אוונות יש מכאן ועד מקום פלוני, דבכל מקום מנו אווני מחוז של כרך, שכולן תלויין לכרך, ולשם השר תדיר, ולשם פורעין המס; ואוונא לועזין בני אדם קונטרד"א, וכמו תאנת שילה (יהושע טז)[1] וכמו תאנתה מי ישיבנה (ירמיהו ב)[2])? מי לא תנן [להלן] (בכי האי גוונא): '"הריני נזיר כעפר הארץ", ו"כשער ראשי" (דמשמע דאמר "הרי עלי נזירוֹת כמנין שיער ראשי"), ו"כחול הים" - הרי זה נזיר עולם, ומגלח אחד לשלשים יוםם'?

כל מילתא דאית ביה קיצותא (כגון "מכאן עד מקום פלוני") לא קתני (דליהוי כמאן דמקבל עליה נזירוֹת [רבים], שיהא מגלח בסוף כל שלשים ושלשים, אלא כמאן דמקבל עליה חדא נזירות אריכתא עד מקום פלוני), והתניא (דמסייע): '"הריני נזיר כל ימי חיי", "הריני נזיר עולם" - הרי זה נזיר עולם; אפילו (אמר) "(הריני נזיר עד) מאה שנה" אפילו "( עד) אלף שנים" - אין זה 'נזיר עולם' (שיהא מגלח בסוף השלשים) אלא 'נזיר לעולם' (דכחדא נזירות אריכתא דמי, ואינו מותר בתגלחת כל ימיו; אבל היכא דלית ביה קיצותא - כגון כשיער ראשי וכחול הים, דאין לדבר קיצבה - איכא למימר דלהכי אמר הכי, דנזירוֹת הרבה קבל עליו' כמנין שיער ראשו; והוא מגלח אחת לשלשים יום).

 

רבה [ריב"ן: רבא] אמר: שאני שערות הואיל ומובדלות זו מזו (איכא למימר דלמנין שערות קיבל עליו נזירוֹת הרבה, ולכך מגלח אחת לשלשים, אבל אוונא ופרסי - ליכא למימר הכי, דהא ליתנהו מובדלות זו מזו, דסדנא דארעא חד הוא - איכא למימר חד נזירות אריכתא קיבל עליו כשיעור הימים שמיכן עד מקום פלוני).

גבי יומי נמי: (כי אמר כ"מכאן עד מקום פלוני" - אימא נמי: כמנין הימים קיבל עליו נזירוֹת של שלשים, דהא יומי מיפסקי מהדדי) הא כתיב (בראשית א,ה) [ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה] ויהי ערב ויהי בקר יום אחד!

התם (דכתיב קרא 'יום אחד') לאו (משום) דמפסקי מהדדי הוא.

מאי קאמר?

יממא וליליא חד יומא הוא, ולעולם לא מפסקי מהדדי (אלא האי דקאמר שהוא יום אחד, דקא משמע לן דליליא ויממא - חד הוא, שהלילה הולכת אחר היום[3] ולעולם לא מיפסקי מהדדי, ומשום הכי ליכא למימר כדאמרינן, אלא חדא נזירות אריכתא כמיכן ועד מקום פלוני קיבל עליו).

רבא אמר: למה לך אקשויי כולי האי? שאני התם (טעמא מאי אמר כמאן דאמר "אריכא לי מילתא מיכן ועד סוף העולם" - ואינו נזיר אלא שלשים?) דהא קתני "הריני נזיר אחת" (דהא קאמר "אחת", דמשמע: חדא נזירות היא בלבד הוא דקאמר; והואיל דקאמר "חדא" - לא אפשר דלא אמרינן דהכי משמע האי דקאמר "מיכן ועד סוף העולם", אבל היכא דקאמר "מיכן ועד מקום פלוני" ולא אמר "אחת" - לא אפשר דאמינא לך דקביל עילויה בציר דמהלך הימים דאיכא מאותו מקום עד אותו מקום פלוני).

 

 

משנה:

"הריני נזיר ויום אחד", "הריני נזיר ושעה אחת", "הריני נזיר אחת ומחצה" - הרי זה נזיר שתים (נזיר שתי נזירוֹת, דכיון דאמר "הריני נזיר" חיילא עליה נזירות ראשונה, וכי הדר ואמר "ויום אחד" או "ושעה אחת" או "אחת ומחצה" שבנזירות חיילא עליה נזירות שניה וחייב שתים[4], דקאמר "ועוד מחצה", דכי אמר "הריני נזיר אחת" - חל עליו נזירות אחת, וכי חזר ואמר "ומחצה" - חל עליו נזירות שניה; אבל אם אמר ";הריני נזיר שלשים ואחד" או "שלשים ושתים" - כיון שפירש - אינו נזיר שתים אלא כמנין הימים שקבל עליו).

 

גמרא:

למה לי למיתנא כל הני (דמחייב בה בנזירות שתים? ליתני חדא ומינה ידענא לאחריני)?

צריכי: דאי תנא "הריני נזיר ויום אחד" - (הוה אמינא) הכא הוא דאמרינן (דמחייב בשתי נזירות, דכי אמר "הריני נזיר" חיילא עליה נזירות; והאי דהדר ואמר "ויום אחד" - אדעתא דנזירות אחריתי קאמר ליה, לפי ש)'אין נזירות ליום אחד' (דהוי כמאן דאמר "הריני נזיר יום אחד" דחיילא עליה נמי נזירות שלשים), אמטו להכי קמני תרתין; אבל "הריני נזיר ושעה אחת" לימני שלשים ואחד יום (אימא דתיהוי כמ"ד שלשים ואחד)? - קא משמע לן;

 

(נזיר ז,ב)

ואי תנא "שעה אחת" - (התם הוא נמי:) משום דלא נחית לדוקא (לנזירות דוקא למהוי שלשים יום ושעה אחת, לפי שאין נודרין לשעות, להכי הוא דאמר דמחייב בשתי נזירות), אבל (היכא דאמר) "( נזירות) אחת ומחצה" - דנחית לדוקא (דנזירות נחת לדוקא) - אימא לא לימני תרתי (אלא מ"ה ימים בלבד)? קמשמע לן: כולהו נזיר שתים (דבכולהו חייב תרתי; והיכא דאמר ברישא "הריני נזיר סתמא" חיילא עליה נזירות, וכי הדר ואמר או "יום אחד" או "שעה אחת" או "נזירות ומחצה" - כיון דקיבל מקצתה - כמי שקיבל את כולה דמי, וחייב בשתי נזירוֹת).

 

 

משנה:

"הריני נזיר שלשים יום ושעה אחת" - (נעשה) נזיר שלשים ואחד יום (כאומר "שלשים ואחד יום"), שאין נזירות לשעות [YH1]  (ואינו חייב אלא שלשים ואחד יום בלבד).

 

גמרא:

אמר רב: (האי דדייקינן ממתניתין דכי אמר "שלשים יום ושעה" נעשה כמי שאמר שלשים ואחד ואינו חייב בנזירות אלא שלשים ואחד בלבד -) לא שנו אלא דאמר "שלשים ואחד יום", אבל אמר "( הריני נזיר) שלשים [יום] ויום אחד" - (כיון דאמר לישנא יתירא) - (הוי) נזיר שתים.

רב סבר לה כרבי עקיבא דדריש לישנא יתירא, דתנן [בבא בתרא פ"ד מ"ב]: '(המוכר בית לחברו, והיה לו שם בור ודות) - לא (מכר) את הבור ולא את הדות, אף על פי שכתב לו עומקא ורומא, וצריך (לו למוכר) ליקח לו דרך (לילך לבור ודות שלו, או יפרח באויר) - דברי רבי עקיבא (דקסבר בעין יפה הוא מוכר ולא שייר דרך לעצמו); וחכמים אומרים: אין צריך ליקח לו דרך (דאמרינן: כשם ששייר את הבור ואת הדות לעצמו - כך שייר לו דרך); ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו (מוכר בפירוש) "חוץ מאלו (בור ודות)" - שאינו צריך ליקח לו דרך (כיון דאמר לישנא יתירא; דהא אפילו לא אמר "חוץ" - לא הוו מכורין; להכי אמר "חוץ" לשייר לו את הדרך).

 

(נזיר ח,א)

משנה:

(האומר) "הריני נזיר כשער ראשי" (דאמרינן נזירוֹת כשער ראשו קבל עליו), [וכן] ו"... כעפר הארץ", ו"... כחול הים" - הרי זה נזיר עולם (לפי ששערות ראשו מרובין משני חייו), ומגלח (כל ימיו) אחת לשלשים יום (בסוף שלשים, ויביא קרבן).

רבי אומר: אין זה מגלח אחת לשלשים יום (והאי דקאמר "כשער ראשי" - חדא נזירוּת אריכא קבל עליו, כשיעור שער ראשו, ואינו יכול להשלימה, ואינו מגלח לעולם); ואיזהו מגלח אחת לשלשים? האומר "הרי עלי נזירוֹת [YH2]  כשער ראשי" ו"כעפר הארץ" ו"כחול הים" (דהואיל ואמר "עלי נזירוֹת" - משמע דקא מפליג בין נזירות לנזירות, ויהא מגלח בסוף כל שלשים ומביא קרבן).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com