דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים [];      מקראה מלאה בסוף הדף.

נזיר דף ג

המשך פרק ראשון 'כל כנויי נזירות'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(נזיר ב,ב)

 

(האומר) "אהא נאה" - (הרי זה) נזיר (דמשמע הכי קאמר שיהא שערו מגודל ונאה): 

ודלמא "אנאה לפניו במצות", כדתניא: '[שמות טו,ב: עזי וזמרת י-ה ויהי לי לישועה] זה אלי ואנוהו [אלקי אבי וארממנהו] אתנאה לפניו במצות: אעשה לפניו סוכה נאה, לולב נאה, ציצית נאה, אכתוב לפניו ספר תורה נאה, ואכרכנו בשיראין נאים'?

אמר שמואל: שתפוס בשערו [שלו עצמו] ואמר "אנאה".

נזירא מילתא דעבירה, ואמרינן ליה 'נאה' (בתמיה: ואי אמר "אהא נאה במילתיה דנזירות" - מי הויא נזירות מילתא דנוי, דאמרינן ליה זיל ותיהוי נזיר והנאה [והתנאה])?

 

(נזיר ג,א)

אין, דאפילו לרבי אלעזר הקפר דאמר נזיר חוטא (ולא מיקרי 'נאה', דכתיב וכפר עליו מאשר חטא על הנפש (במדבר ו,יא)) - הני מילי גבי נזיר טמא (שנטמא דאיידי דבעי מיסתר ימים הראשונים ומיהדר ומימני זימנא אחריתי אריכא ליה מילתא), דאיידי דבעי מיסתר [לסתור את הימים שכבר נהג בהם נזירות ולהתחיל מחדש] דאמר רחמנא [במדבר ו,יב: והזיר לה’ את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו לאשם] והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו - התם הוא, דלמא אתי למיעבר על נזירותיה (כדאמר בפרק קמא דנדרים (דף ט,ב) כשהן מטמאין ורבין עליהם ימי טומאה - מתחרטין בהן[1], ונמצאו מביאין חולין לעזרה), אבל נזיר טהור - לאו 'חוטא' קרי ביה (ואמרינן "זיל ותיהוי נזיר והנאה"). 

 

"הריני כזה" [... הרי זה נזיר]: 

נהי נמי (דמוקמת ליה כגון) דתפוס בשערו (אמאי הוי נזיר?) - "הריני כזה" לא אמר (דאי 'כזה' אמר, הכי משמע להו "הריני כזה שיער לגדלו")?

אמר שמואל: כגון שהיה נזיר עובר לפניו (דמשמע "הריני בנזירות כזה"). 

 

"הריני מסלסל" ["הריני מכלכל" "הרי עלי לשלח פרע" - הרי זה נזיר]:

("הריני מסלסל" משמע דליעביד מידי דליהוי מהפך בשערו בגידול, דהיינו בנזירות). 

ממאי דהדין סלסול שערא?

כדאמרה ליה ההיא אמתא דבי רבי לההוא גברא: עד מתי אתה מסלסל בשערך.

אימא תורה, דכתיב (משלי ד,ח) סלסלה ותרוממך [תכבדך כי תחבקנה] (דכי אמר "הריני מסלסל" שמקבל עליו ללמוד תורה, וקאמר שיהא מהפך בה כדכתיב סלסלה ותרוממך). אמר שמואל: הכא נמי שתפוס בשערו. 

 

"הריני מכלכל": 

ממאי דהדין כילכול - שערו הוא?

כדתנן [שבת ח,ד]: 'סיד (המוציא סיד בשבת מרשות היחיד לרשות הרבים שחייב משום לא תוציאו) [כדי לסוד קטנה שבבנות] - רבי יהודה אומר: כדי לסוד כילכול' ואמר רב: בת צידעא (טינפל"א בלע"ז: שמקפל השער שברקתה, כמין מגרר, כדי להעמיד על גבן כיפה שבראשה, שלא יפול השער שבאוזן למטה).

אימא מיזן עניי (קביל עילויה), כדכתיב (בראשית מז,יב) ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו [ואת כל בית אביו לחם לפי הטף]?

אמר שמואל: הכא נמי שתפוס בשערו. 

 

הרי עלי לשלח פרע (דמשמע הרי עלי לגדל פרע) - הרי זה נזיר: 

ממאי דהדין 'שילוח' - ריבויא הוא (כדקאמרת ד'לגדל פרע' משמע)?

דכתיב (שיר השירים ד,יג) שלחיך פרדס רמונים [עם פרי מגדים, כפרים עם נרדים] (גידוליך שגדילין יהיו כפרדס רמונים שצומח ומתגדל).

אימא מידי דעבורי (הוא דמשמע: שיגוז שערו, כמפנה מים ומעבירן ממקום למקום), כדכתיב [איוב ה,י: הנתן מטר על פני ארץ] ושולח מים על פני חוצות (והאי נמי דאמר "הרי עלי לשלח פרע" משמע דאמר "הרי עלי להעביר פרע")?

תנא 'פרע' 'פרע' יליף: כתיב הכא (בנזיר) [במדבר ו,ה: כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו עד מלאת הימם אשר יזיר לה'] קדוש יהיה גדל פרע [שער ראשו], וכתיב התם גבי כהן הדיוט [יחזקאל מד,כ: וראשם לא יגלחו] ופרע לא ישלחו [כסום יכסמו את ראשיהם] (מה 'פרע' דכתיב גבי כהן הדיוט - לישנא דריבוי הוא, כדאמרינן בפרק 'כהן גדול' (סנהדרין כב,ב) 'פרע' - ליהוי עד שלשים, ומירבא לא לירבי טפי משלשים, דגמרינן ליה מנזיר, דכתיב ביה (במדבר ו,ה) 'יהיה', ו'יהיה' בגימטריא - הכי הוי [גידול של יותר משלשים ימים]; אף 'פרע' האמור גבי נזיר - גידול שיער הוי; והכי משמע שיניחנו לגדל עד שיבא לכלל פרע, שהן שלשים; ואפילו בעי למימר דלעולם 'שילוח' - מידי דעבר הוא, אכתי לא קשיא ולא מידי: דהכי משמע "הרי עלי לשלח שיער (ולהביאו שיגיע) לכלל שלשים, שיהא פרע"; דבין פרע דנזיר ובין פרע דכהן הדיוט אינה פחותה משלשים);

ואיבעית אימא: האי 'שולח מים' - נמי ריבוי הוא, כדמתרגם רב יוסף: דכד משקין ליה מיא לפירא ורבי (דכי משקין ליה מיא לארעא קא מרבי להו לפרי). 

 

"הרי עלי ציפרין" - רבי מאיר אומר: נזיר. 

מאי טעמא דרבי מאיר?

אמר ריש לקיש: ציפרין סמוכין לשיער קיבל עליו, (והיכן הן ציפרין הסמוכין לשיער) דכתיב '[דניאל ד,ל: בה שעתא מלתא ספת על נבוכדנצר ומן אנשא טריד ועשבא כתורין יאכל ומטל שמיא גשמה יצטבע] עד די שעריה כנשרין רבה וטפרוהי כצפרין' (דצפרין ושיער בחד קרא כתיבי): רבי מאיר סבר: מתפיס איניש במידי דסמיך ליה (ולהכי אמר "צפרין" דבעי לקבולי עליה גידול שיער, דסמיך ליה לצפורים, וכגון שהיה נזיר עובר לפניו או תפוס בשערו כדאמרינן לעיל),

[## הגמרא – הסברא - כאן קשה ולהלן ההסבר לדברי ריש לקיש ברורים יותר]

 

(נזיר ג,ב)

ורבנן סברי לא מתפיס איניש במידי דסמיך ליה (ולא אמרינן שבדעתו היה לומר גידול שער אי לאו דמפרש בהדיא, ואף על גב דנזיר עובר לפניו).

רבי יוחנן אמר: דכולי עלמא לא מתפיס; אלא היינו טעמא דרבי מאיר: דחיישינן (כי אמר הרי עלי ציפורין) שמא צפורי נזיר טמא קיבל עליו (דדלמא קאמר שבדעתו לקבל עליו מידי דזימנין דמייתי עליה צפורים, דהיינו נזירות: דלכי מיטמא - מייתי צפרים; בנזיר טמא כתיב: וכי ימות מת עליו בפתע פתאום כו' וביום השמיני יביא שתי תורים והזיר לה' את ימי נזרו וגו' (במדבר ו)).

מכדי 'חיישינן' קאמר (כלומר: דלא הוי נזיר אלא משום דאמרינן 'שמא צפרי נזיר טמא קבל עליו' ואי בתר חששא אזלינן - ליחוש) דלמא צפורי נדבה קיבל עליו (ולא ניתנה נזירות אלא להפלאה [לקבל בצורה ברורה] ואמאי קאמר רבי מאיר דהוי נזיר כלל)?

אם כן (דבעי למימר צפרי נדבה) "הרי עלי קן" מבעי ליה (דקן משמע צפרי נדבה; אבל כי אומר "הרי עלי צפורים" - לא משמע צפרי נדבה כלל; הלכך מדקאמר "צפורין" ליכא לספוקי אלא בצפורי נזיר)!

ודלמא "הרי עלי צפורי מצורע" קאמר (ודלמא מקבל עליו תורת ציפורי מצורע: לטבול החיה בדם השחוטה, ולשלחן ולעשותן כהלכות צפרי מצורע; והך פירכא דפרכינן השתא - קא פריך בין לרבי יוחנן בין לר"ל: דמכדי צפרים סתם קאמר - הא איכא למיחש נמי לצפורי מצורע)>?

כגון שהיה נזיר עובר לפניו.

ודלמא נזיר טמא (הוה [הנזיר שהיה עובר לפניו], וקאמר לאיתויי צפורים), ולפוטרו מן קרבנותיו (הוא [יביא] במקומו [של הנזיר הטמא]) קאמר?

כגון שהיה נזיר טהור עובר לפניו (דלאו בר אתויי [ציפורים] הוא, והלכך כי אמר "צפורין" - לא אמר אלא אדעתא דליהוי נזיר כמותו)?

[## אבל מנין שהנזיר הטהור לא יטמא, ודילמא אמר: אם יטמא הנזיר הטהור העובר לפני – אביא את צפוריו?]

מאי בינייהו (בין לרבי יוחנן בין לריש לקיש לא מיתרצא שמעתתא אלא כגון שנזיר טהור עובר לפניו, משום דאית ליה למיפרך בה כל הני פירוכין, ותריצנא 'כגון דנזיר טהור עובר לפניו עסקינן'; מה לי אי משום צפרין סמוכין לשיער אי משום צפרי נזיר טמא? אי משום הכי אי משום הכי הוה ליה נזיר)?

איכא בינייהו כגון דאמר "ציפרין הסמוכין לשער עלי": לרבי יוחנן, אף על גב דאמר הכי, אי נזיר עובר לפניו - אִין, אי לא - לא (רבי יוחנן סבר: אע"ג דאמר הכי - לא מוכחא מילתא דלקבולי עליה נזירות הוא דקאמר, אלא לקבל עליו צפרין סתם, בלא נזירות, אי לאו דנזיר עובר לפניו); לרבי שמעון בן לקיש, אף על גב דאין נזיר עובר לפניו (כיון דאמר בהדיא "צפורין סמוכין לשיער" - מוכחא מילתא דמשום נזירות קאמר, ואף על גב דאין נזיר עובר לפניו, דמיתפיס איניש בשיער דסמיך ליה, וכמאן דאמר "הרי עלי לגדל שיער" דמי).

 

מי איכא למאן דאמר לא מתפיס איניש במילתא דסמיך ליה? והתניא: 'האומר: "ימין (שלא אוכל ככר זה)" הרי זו שבועה'; מאי טעמא? לאו משום דכתיב [דניאל יב,ז: ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאר] וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם [כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה] (דקא מתפיס ימינו לישבע דסמיך ליה)!?

אמרי: לא! משום דימין גופיה איקרי שבועה ("ימין שאוכל ככר זה" - כאומר "שבועה שאוכל ככר זה" דמי), דתניא: 'מניין לאומר "ימין" שהיא שבועה? – שנאמר (ישעיהו סב,ח) נשבע ה' בימינו [ובזרוע עזו  אם אתן את דגנך עוד מאכל לאיביך ואם ישתו בני נכר תירושך אשר יגעת בו] ("בימינו" אמר, ונחשב כשבועה); ומניין לאומר "שמאל" שהיא שבועה? שנאמר (שם) 'ובזרוע עוזו' (מדכתיב 'ימינו' וכתיב 'ובזרוע עוזו' - אלמא דזרועו היינו שמאלו; והכי נמי אמרינן בפרק קמא דמסכת ברכות (ו,א): מנין שהקב"ה מניח תפילין? - דכתיב 'ובזרוע עוזו' ואין 'עוזו' אלא תפילין כו'; ותפילין בשמאל קיימי).

 

משנה:

"הריני נזיר מן החרצנים" (או שאמר) ו"מן הזגים" (או שאמר) ו"מן התגלחת" (או שאמר) ו"מן הטומאה" - הרי זה נזיר (הרי הוא כמי שאמר "הריני נזיר" סתם שמקבל עליו כל דקדוקי נזירות), וכל דקדוקי נזירות עליו.

 

גמרא:

מתניתין דלא כרבי שמעון, דתניא: 'רבי שמעון אומר: אינו חייב עד שידור מכולם' ורבנן אמרי: אפילו לא נזר אלא בחד מנהון (או מן חרצן או מן זג) - הוי נזיר (הרי זה נזיר וכל דקדוקי נזירות עליו).

מ"ט דרבי שמעון? אמר קרא [במדבר ו,ד: כל ימי נזרו] מכל אשר יֵעָשֶה מגפן היין מחרצנים ועד זג [לא יאכל] ('מכל אשר יעשה' משמע שצריך שיהא נוזר מכל אשר יעשה שאינו נזיר אלא אם כן נוזר מכולם).

ורבנן מאי טעמא?

אמר קרא (במדבר ו,ג) מיין ושכר יזיר [חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה; וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל] (דמשמע דאפילו דלא נזר אלא מיין לחודיה הוי נזיר מכולם).

ורבי שמעון נמי - הכתיב 'מיין ושכר יזיר'?

ההוא מיבעי ליה לאסור יין מצוה כיין הרשות.

מאי היא?

קדושתא ואבדלתא.

 

(נזיר ד,א)

(מי חייל עליה איסור נזירות [לומד שחל נזירות גם ביין מצוה]?) הרי מושבע ועומד עליו מהר סיני (דכתיב 'זכור את יום השבת לקדשו' [שמות כ,ז] - זוכרהו על היין; אין לי אלא בכניסתו, ביציאתו מנין? תלמוד לומר כו' (פסחים דף קו), וקיימא לן דנשבע לבטל את המצוה פטור, דלא אתיא שבועה ומבטלה מצוה)!? (ואי תימא הא תנן (נדרים פ"ב מ"ב; דף טז,א, שבועות דף כה,א) 'חומר בנדרים מבשבועות', שכן הנדר חל על דבר מצוה כדבר הרשות, ד'איש כי ידור נדר לה'' כתיב: אפילו במידי דלה' נמי? - לא קשיא: דהא לא הוי אלא כגון דאמר "ישיבת סוכה עלי" דאוסר אותה עליו, ואין מאכילין את האדם דבר האסור לו; אבל אם אמר "קונם שלא אשב בסוכה" אין בדבריו כלום; והכי מסקינן לה בנדרים בפרק 'ואלו מותרין' (טז,ב))

תוספות ד"ה מאי היא קידושא ואבדלתא מושבע ועומד מהר סיני הוא - דקדוש היום דאורייתא, ואיך תחול עליו נזירות?

וקשה: דאדרבה: להכי איצטריך קרא מיותר: לומר דחייל עליה נזירות!

ועוד קשה: מאי משני בתר הכי כגון שנשבע לשתות וחזר ונדר בנזיר דאתיא נזירות וחייל אשבועה?: מכל מקום תקשי לו 'הרי מושבע ועומד מהר סיני', כלומר: דאין מושבע ועומד גדול מזה שנשבע לשתות!

ועוד קשה: דקדוש היום לאו דאורייתא הוא! דנהי נמי דכתיב זכור ודרשינן 'זוכרהו על היין' - אסמכתא הוא!

לכן נראה לרבנו תם דגרסינן בתמיה: וכי מושבע ועומד מהר סיני? כלומר: למה לי קרא מיותר לאסור יין מצוה? וכי מושבע וכו'? דנהי דקידוש היום דאורייתא - על היין לאו דאורייתא, ד'זוכרהו על היין' אסמכתא! והשתא משני 'כגון שנשבע לשתות', וקא משמע לן קרא יתירא - דחייל עליה [הנזירות] אף על גב שנשבע לשתות.

אלא כי הא דאמר רבא: "שבועה שאשתה" וחזר ואמר "הריני נזיר" אתיא נזירות חיילא על שבועה (והיינו דקאמר 'לאסור יין מצוה' דנשבע לשתות כיין הרשות; וכי תימא 'מאי שנא נשבע מפי עצמו מנשבע מהר סיני'? הכי אמרינן ליה בהדיא במסכת שבועות (פ"ג מ"ט; כט,א): '"שבועה שאוכל ככר זו" וחזר ואמר "שבועה שלא אוכלנה" - על הראשונה חייב משום שבועת בטוי ועל השניה חייב משום שבועת שוא'; והתם מפרש טעמא; ומיהו איכא לן למשמע מינה דקאמר 'חייב על השניה' - אף על גב דהוי נשבע לבטל את המצוה - דנזירות נמי חיילא אהאי דנשבע לשתות יין).

 

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com