דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – שמודפס במקום רש"י,והוא מאת הריב"ן -  באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים [];      מקראה מלאה בסוף הדף.

תחילת מסכת נזיר

נזיר דף ב

תחילת פרק ראשון 'כל כנויי נזירות'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

פרשת נזיר בתורה

במדבר ו,ב:  

דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם:  איש או אשה כי יפלא לנדר נדר נזיר להזיר לה’.

ו,ג: מיין ושכר יזיר חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה; וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל

ו,ד: כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל

ו,ה: כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו עד מלאת הימם אשר יזיר לה’ קדש יהיה גדל פרע שער ראשו

ו,ו: כל ימי הזירו לה’ על נפש מת לא יבא

ו,ז: לאביו ולאמו לאחיו ולאחתו לא יטמא להם במתם כי נזר אלהיו על ראשו

ו,ח: כל ימי נזרו קדש הוא לה’

ו,ט: וכי ימות מת עליו בפתע פתאם וטמא ראש נזרו וגלח ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו

ו,י: וביום השמיני יבא שתי תרים או שני בני יונה אל הכהן אל פתח אהל מועד

ו,יא: ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעלה וכפר עליו מאשר חטא על הנפש; וקדש את ראשו ביום ההוא

ו,יב: והזיר לה’ את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו לאשם והימים הראשנים יפלו כי טמא נזרו

ו,יג: וזאת תורת הנזיר:  ביום מלאת ימי נזרו יביא אתו אל פתח אהל מועד

ו,יד: והקריב את קרבנו לה’ כבש בן שנתו תמים אחד לעלה וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת ואיל אחד תמים לשלמים

ו,טו: וסל מצות סלת חלת בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן ומנחתם ונסכיהם

ו,טז: והקריב הכהן לפני ה’ ועשה את חטאתו ואת עלתו

ו,יז: ואת האיל יעשה זבח שלמים לה’ על סל המצות ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו

ו,יח: וגלח הנזיר פתח אהל מועד את ראש נזרו ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים

ו,יט: ולקח הכהן את הזרע בשלה מן האיל וחלת מצה אחת מן הסל ורקיק מצה אחד ונתן על כפי הנזיר אחר התגלחו את נזרו

ו,כ: והניף אותם הכהן תנופה לפני ה’ קדש הוא לכהן על חזה התנופה ועל שוק התרומה; ואחר ישתה הנזיר יין

ו,כא: זאת תורת הנזיר אשר ידר קרבנו לה’ על נזרו מלבד אשר תשיג ידו כפי נדרו אשר ידר כן יעשה על תורת נזרו.

 

מסכת נזיר פרק ראשון כל כינויי נזירות

 

במסכת נזיר הפירוש המודפס במקום של פירוש רש"י הוא אחד הגירסאות של פירוש רבי יהודה בר נתן, שהיה מבית מדרשו של רש"י; ובדפוס וילנא יש תיקוני גירסאות מכתב יד אחר; בדרך כלל השארתי את הגירסא המודפסת ורק כשראיתי צורך תיקנתי על פי הגירסא האחרת או לפי הב"ח.

 

(נזיר ב,א)

משנה:

כל כינויי נזירות כנזירות (כל המקבל עליו נזירות באותו לשון שבדו להן חכמים - הרי הוא נזיר כמו אם אמר "הריני נזיר"):

האומר "אהא" (אף על פי שלא הוציא בשפתיו נזיר) - הרי זה נזיר (דידות נזירות כנזירות; וכשם שאוחז אדם בבית יד של כלי ומגביה את הכלי עצמו - כך זה: כיון דאמר "אהא"); או (שאמר) "אהא נאה" "...נזיר" "...נזיק" "...נזיח" "...פזיח" - הרי זה נזיר (ואלו הן כינויי נזירות: נזיק, נזיח, פזיח; מי שאמר "הריני נזיק" או שאמר "הריני נזיח" או "...פזיח" הרי הוא נזיר, משום הלין טעמי: אית דאמרי: לשון שבדו להן חכמים הן, ואית דאמרי דהני - כינויין לשון אומות הן; אי משום דכי מחקת לרגל דקוף [של האות ק] ד'נזיק' ודופן דח' ד'נזיח', וגגו דפ"א ד'פזיח', ודופן ח' שבו - משווית ליה 'נזיר'; וטעמא דכולה מתניתין מפרש בגמרא).

"הריני כזה" "הריני מסלסל" "הריני מכלכל" "הרי עלי לשלח פרע" - הרי זה נזיר.

"הרי עלי ציפורים" – רבי מאיר אומר: נזיר, וחכמים אומרים: אינו נזיר.

[## לכאורה כל המשנה והגמרא בהמשך אינם מובנים כלל: מדוע לפרש "אהא" וכדומה כקבלת נזירות? וכנראה בזמן המשנה היו רגילים לקבל נזירות ולנדור נדרים, ולכן אומרת המשנה: 'כל כינויי נדרים כנדרים'  ו'כל כינויי נזירות כנזירות', וכן הידות; כי חזקה שהמשתמש בלשונות אלה מתכוונים לנדרים ולנזירות.]

 

גמרא:

מכדי תנא בסדר נשים קאי - מאי טעמא תני נזיר (דמאי איריא מילי דנזיר בסדר נשים)?

תנא אקרא קאי [דברים כד,א: כי יקח איש אשה ובעלה] והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר [וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו] (ובדין הוא דהוה ליה למיתנייה לבתר סוטה, אלא איידי דתנא כתובות, דעיקר סדר נשים, ותנא ביה פרק 'המדיר' - תנא ליה נדרים לבתר כתובות, והדר תנא נזיר -  דמסמיך ליה קרא: 'לנדור נדר נזיר וגו' [במדבר ו,ב], והדר תנא סוטה) והכי קאמר: מי גרם לה לעבירה יין? וקאמר (דאמר מר:) 'כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין (היינו כדאמרינן בסוטה (דף ז,א) "בתי: הרבה יין עושה כו').

 

פתח בכינויין (דקתני כל כינויי נזירות כנזירות) ומפרש ידות (האומר "אהא")?

אמר רבא ואיתימא כדי: חסורי מיחסרא והכי קתני: כל כינויי נזירות כנזירות, וידות נזירות כנזירות; ואלו הן ידות: האומר "אהא" - הרי זה נזיר...

ולפרוש כינויי ברישא?

תנא מההוא דסליק - ההוא מפרש ברישא (אורחא דתנא: מההוא דסליק - מתחיל לפרושי ברישא), כדתנן [שבת פ"ב מ"א]: 'במה מדליקין ובמה אין מדליקין', ומפרש 'אין מדליקין' ברישא; 'במה טומנין ובמה אין טומנין' [שבת פ"ד מ"א], ומפרש 'אין טומנין' ברישא; 'במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה' [שבת פ"ו מ"א], ומפרש 'לא תצא אשה' ברישא.

והתנן 'במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה' [שבת פ"ה מ"א], ומפרש 'יוצא גמל' ברישא! 'יש נוחלין ומנחילין, נוחלין ולא מנחילין, מנחילין ולא נוחלין, לא נוחלין ולא מנחילין' [בבא בתרא פ"ח מ"א], ומפרש 'אלו נוחלין ומנחילין' ברישא?!

אלא לעולם תני הכי ותני הכי; אלא התם, דאיסורא דנפשיה, הוא מפרש איסורא דנפשיה ברישא; גבי בהמה, דאיסורא איידי בהמה הוא דאתי - מפרש היתירא ברישא (ומסתברא טעמא דהתם גבי 'במה בהמה יוצאה' - איידי בהמה הוא דאתי: שאסור לגמל לצאת (באפסר), אבל הוא אינו חייב בדבר שאינו ראוי לה, הלכך קלישא איסורא ולהכי מפרש התירא ברישא);

 

(נזיר ב,ב)

גבי יש נוחלין נמי: (משום דעיקר נחלה - הוא) מפרש עיקר נחלה ברישא; אלא [הכא] לפרוש כינויי ברישא!?

אלא היינו טעם (דמפרש ידות ברישא): ידות, הואיל ואתיין ליה מדרשא (כדאמרינן בפרקא קמא דנדרים: נזיר להזיר - לעשות כינויי נזירות כנזירות וידות נזירות כנזירות) - חביבין ליה (ותני להו ברישא;

ואי אמרת: כינויי נזירות נמי אתיין ליה מדרשא, כדקתני עלה: 'לעשות כנויי נזירות כנזירות'! הא - לא הוי, מדקא הדר ותני בההיא ברייתא גופא ד'נדרים אין לי אלא בנזירות, בנדרים כו', ומקיש נדרים לנזירות: 'מה נזירות עשה בו ידות נזירות כנזירות - אף כן בנדרים', ולא חשיב בהדייהו כינויי נזירות - אלמא ברישא לא אתא אלא משום ידות נזירות כנזירות, וכינויי נזירות - אגב גררא נסבא).

וליפתח בהון ברישא (וליתני 'ידות נזירות כנזירות וכל כינויי נזירות כנזירות')?

תנא - כי מתחיל - מתחיל בעיקר קרבן (ברישא, כגון בכינויי נזירות, שהן ענין לשון נזיר, כדפרישנא לעיל); ולענין פירושי - מפרש ידות ברישא (דאתיין מדרשא; ובפרק קמא דנדרים פריך: הניחא למאן דאמר 'כינויין לשון אומות הן', ולהכי פתח בכינויין ברישא, דעיקר הן, אלא למאן דאמר 'לשון שבדו להן חכמים להיות נודר בו' - מאי איכא למימר? ליפתח בידות ברישא הואיל ואתיין מדרשא!? ומשני: מי קתני ידות במתניתין כלל? אלא חסורי מחסרא לה, ותני ידות! להא מלתא נמי תריץ לה ואקדים נמי: ותני ידות ברישא: 'כל ידות נדרים כנדרים וכל כינויי נדרים כנדרים'!? ולהכי מפרש ידות ברישא והדר כינויין). 

 

האומר "אהא" - הרי זה נזיר: 

דלמא "אהא בתענית" קאמר?

אמר שמואל: כגון שהיה נזיר עובר לפניו [## דוקא].

לימא קסבר שמואל ידים שאינן מוכיחות לא הוויין ידים (כלומר: מדקא מוקים לה שמואל 'כגון שהיה נזיר עובר לפניו' - הא לאו הכי ליכא - לספוקי בנזיר; כלל דקסבר 'ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים'! והא איפכא שמעינן ליה בפרק קמא דקידושין, דאמר שמואל 'האומר לאשה "הרי את מקודשת", "הרי את מאורסת", "הרי את לאנתו" - הרי זו מקודשת, ואע"ג דלא אמר "לי")?

אמרי: אין, ודאי [- הב"ח]]: (לעולם קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים, כגון גבי אירוסין וקידושין, כיון דמדכר שם אירוסין וקידושין הוי הוכחה במקצת) בזמן שנזיר עובר לפניו ליכא לספוקא במילתא אחרינא, אבל ודאי [הב"ח מוחק] אין הנזיר עובר לפניו - אמרינן דלמא "אהא בתענית" קאמר (והכא היינו טעמא דבעינן להיות נזיר עובר לפניו: משום דאיכא למימר "אהא בתענית" קאמר ולא הוי הוכחה כלל, דליכא למיקם עלה דמילתא אי אמר "בתענית" או "בנזירות"!? ולא הוי נזיר, דלא נתנה נזירות אלא להפלאה: עד שיפרש, שנאמר (במדבר ו) 'כי יפליא לנדור' ומתרגמינן 'ארי יפרש').

(אפילו כי נזיר עובר לפניו אמאי הוי נזיר?) ודלמא לפוטרו מן קרבנותיו קאמר (והכי משמע: "אהא אני במקומו להקריב קרבנותיו")?

(הכא במאי עסקינן? - כגון) דקאמר בלבו (שבלבו היה לקבל עליו נזירות).

אי הכי (דנזיר עובר לפניו וקאמר נמי בלבו) - מאי למימרא (פשיטא: אדעתא דנזיר קאמר)?

מהו דתימא בעינן 'פיו ולבו שוין' (דבעינן שיהא מוציא בשפתיו מה שיהרהר בלבו) - קא משמע לן (דלא בעינן, ובלבד שיהא נזיר עובר לפניו; הא אם אין נזיר עובר לפניו, ואע"ג דאמר בלבו - כיון דלא הוציא בשפתיו - לא הוי מוכחא מילתא).

 

(האומר) "אהא נאה" - (הרי זה) נזיר (דמשמע הכי קאמר שיהא שערו מגודל ונאה): 

ודלמא "אנאה לפניו במצות", כדתניא: '[שמות טו,ב: עזי וזמרת י-ה ויהי לי לישועה] זה אלי ואנוהו [אלקי אבי וארממנהו] אתנאה לפניו במצות: אעשה לפניו סוכה נאה, לולב נאה, ציצית נאה, אכתוב לפניו ספר תורה נאה, ואכרכנו בשיראין נאים'?

אמר שמואל: שתפוס בשערו [שלו עצמו] ואמר "אנאה".

נזירא מילתא דעבירה, ואמרינן ליה 'נאה' (בתמיה: ואי אמר "אהא נאה במילתיה דנזירות" - מי הויא נזירות מילתא דנוי, דאמרינן ליה זיל ותיהוי נזיר והנאה [והתנאה])?

 

(נזיר ג,א)

אין, דאפילו לרבי אלעזר הקפר דאמר נזיר חוטא (ולא מיקרי 'נאה', דכתיב וכפר עליו מאשר חטא על הנפש (במדבר ו,יא)) - הני מילי גבי נזיר טמא (שנטמא דאיידי דבעי מיסתר ימים הראשונים ומיהדר ומימני זימנא אחריתי אריכא ליה מילתא), דאיידי דבעי מיסתר [לסתור את הימים שכבר נהג בהם נזירות ולהתחיל מחדש] דאמר רחמנא [במדבר ו,יב: והזיר לה’ את ימי נזרו והביא כבש בן שנתו לאשם] והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו - התם הוא, דלמא אתי למיעבר על נזירותיה (כדאמר בפרק קמא דנדרים (דף ט,ב) כשהן מטמאין ורבין עליהם ימי טומאה - מתחרטין בהן[1], ונמצאו מביאין חולין לעזרה), אבל נזיר טהור - לאו 'חוטא' קרי ביה (ואמרינן "זיל ותיהוי נזיר והנאה"). 

 

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com