214:1 |
All the seven (days, the mourner) can't leave his home,
but if someone died, even somewhere else,
and there they cannot see to the burial,
one can go out even on the first day,
if the (local) ruler sent for him,
or he needs to go for some other matter of great need,
e.g.; a matter (involving financial) loss,
he is allowed to go out and (should) put earth in his shoes. |
כל שבעה אינו יוצא מביתו
אך אם מת לו מת או אפילו אצל אחר
אלא שאין שם כדי מטה וקובריה
יוצא אפילו ביום הראשון
אם שלח המושל לקרוא לו
או שצריך ללכת לשאר דבר שצריך לו הרבה
כגון דבר האבד
מותר לו לצאת ויתן עפר במנעליו |
א |
214:2 |
Even to the synagogue to pray
one can't go out during the seven (days) except on Shabbat,
but if one can't get ten (people) together,
and one would be forced to pray alone,
and there is a Minyan in one's neighbourhood
one can leave (one's home) and go there to pray,
so as not to be prevented from praying in public. |
אפילו לבית הכנסת להתפלל
אינו יוצא בתוך שבעה רק בשבת
אך אם אי אפשר לו לאסוף עשרה
ויהא מוכרח להתפלל ביחידית
ובשכונתו יש מנין
יכול לצאת ללכת להתפלל שם
שלא להתבטל מתפלה בצבור |
ב |
214:3 |
If the mourner needs to circumcise his son
he (may) go to the synagogue even during (the first) three days.
If the mourner is the sandek1 or the mohel he doesn't go out during the three,
after (the first) three (days of mourning) he should pray at his home,
and when the baby is brought to be circumcised he can go to the synagogue,
if there is no other mohel in the city he can go2 even on the first day.
1) Who holds the baby on his knees during the circumcision.
2) To carry out the circumcision. |
אם האבל צריך למול את בנו
הולך לבית הכנסת אפילו תוך שלשה ימים
ואם האבל הוא סנדק או מוהל לא יצא תוך שלשה
ולאחר שלשה יתפלל בביתו
וכשמביאין את התינוק למול הולך לבית הכנסת
ואם אין מוהל אחר בעיר הולך אפילו ביום ראשון |
ג |