רונן י. בצלאל, עו"ד

האפוטרופסים לסוגיהם

החוק מכיר בכ- 5 סוגי אפוטרופסים.

החסוי במשפט: אבחנה בין שלילת הכשרות לפעולות משפטיות לבין הגבלתה - אי כשרות מוחלטת - פעולתו העצמית של הבלתי כשר בטלה מעיקרה. כשרות מוגבלת - פעולת הבלתי כשר טעונה הסכמה/אישור הנציג. הכרזת פסלות נתונה לשק"ד בימ"ש ומטרתה העיקרית הנה הגנה על האינטרסים של פסול הדין; השופט ישקול את מידת אי יכולתו של אדם לדאוג לענייניו ובמקרה של פסילה ימונה לו אפוטרופוס. לשם בחירת אפוטרופוס על בית המשפט להתחשב בראש ובראשונה בטובת החסוי לפי כל נסיבות העניין פרט לכך הוא אינו מוגבל בדרך כלל בבחירת המועמד. אם לפי ראות עיני ביהמ"ש דורשת זאת טובת החסוי ניתן למנות יותר מאפוטרופוס אחד ולחלק ביניהם את התפקידים או להורות ששניהם יפעלו רק ביחד. כדי שבימ"ש יוכל להיווכח אם יהא זה לטובת החסוי למנות את המועמד המוצע שולחים כל בקשה למינוי אפוטרופוס על החסוי לפקיד הסעד האזורי על מנת שיחקור בדבר וימסור דו"ח לשם קבלת הידיעות הדרושות (חוק הסעד ס' 2-5 סדרי דין בענייני קטינים חולה נפש ונעדרים וס' 70-71 לחוק הכשרות החוק לטיפול בחולי נפש. אם החסוי מסוגל להבין בדבר ובמידה ויכולים לברר דעתו על בית משפט לשמעו לפני המינוי כמובן שהמינוי אינו בר תוקף אלא בהסכמת המועמד. האפוטרופוס הכללי הוא אפוטרופוס מטעם החוק. עפ"י ס' 40(א) לחוק לטיפול בחולי נפש חייב ראש שירות בריאות הנפש ליידע את האפ"כ לגבי כל חולה אשר אינו מסוגל לנהל את ענייניו ואין לו אפוטרופוס במקרה בו יש צורך לעשות לגבי נכסיו פעולה משפטית שאינה סובלת דיחוי. אפוטרופוס לאדם שאינו פסול דין - בישראל יש להבחין בין הגבלת כושרו המשפטי של פסול הדין לבין מינוי אפוטרופוס לייצוגו ולניהול ענייניו. כאשר מצבו של אדם מצביע על כושר תפקוד לקוי בחלק מהעניינים בלבד אין אפשרות להכריז באורח מקביל על פסלות דין חלקית אשר תחפוף את התחומים של אי כושר שאותרו. לנוכח האמור נשארו אנשים רבים אשר מצבם אינו חמור במידה המצדיקה את הכרזתם לפסולי דין בעלי כושר משפטי מלא במסגרת החוק. פתרון עקיף לבעיה מצוי בס' 33(4) לחוק הכשרות המאפשר לבימ"ש למנות אפוטרופוס "שאינו יכול דרך קבע או דרך ארעי לדאוג לענייניו כולם או מקצתם ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו". למינוי אפוטרופוס לפי סעיף זה אין צורך בהכרזה פורמלית קודמת של החסוי כפסול דין שכן החוק בסעיף 33(4) הנ"ל מדבר על פסול דין ולא על מי שהוכרז פסול דין. אפוטרופוס למעשה פועל כמתנדב ללא צו מינוי ולפי סעיף 67 לחוק, המשותף לשני האפוטרופסים ממונה ולמעשה הוא שבפועל מי שפעלו עבורו היה זקוק לאפוטרופוס. כוונת המחוקק היא להשוות את חובותיהם של שניהם ולכן יש לדרוש מהאפוטרופוס למעשה להגיש דוחות ופרטה כמו מזה הממונה לפי ס' 33(4) לחוק. בית המשפט המוסמך הוא בימ"ש לענייני משפחה הוראות ס' 79. בימ"ש שלום שנתן פס"ד משולל כל תוקף וההחלטה דינה להתבטל (106/87 דוידי ואח'). הסכם פשרה בתביעת נזיקין של חסויה - ס' 7 קובע הסכמת בימ"ש לענייני משפחה, אם ב"כ היועמ"ש לא הוזמן לדיון בניגוד לתקנות 4 ו- 12 לתקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדרי דין וביצוע) רשאי הוא לעתור לביטול ההחלטה. אישפוז כפוי - ע"א 219/79 ירמלוביץ נ' חובב ע"א 558/84 כרמלי נ' מ"י. כב' השופט יהושע גייפמן - בספרו, חלק ב' בר"ע 14/97 פלוני נ' פקידות הסעד היבטים משפטיים של תסקיר חסוי חוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים) תשט"ו - 1955 על-פי חוק זה מוזמנים תסקירים; בסעיף 4 כתוב שתסקיר ימסר לידי בעלי הדין ובימ"ש ישמע כל טענה שבפיהם בקשר לכתוב בתסקיר אם לא ציווה בימ"ש מטעמים מיוחדים שאין לגלות את תוכן התסקיר כולו או מקצתו. הכרזה של אדם כפסול דין. גורם לכך שתוקף פעולותיו יוגבל. יהיה צורך באישור בימ"ש לענייני משפחה לכל פעולה משפטית של החסוי. לפי החוק, המוגבל יקרא מיד "חסוי" ויוגבלו פעולותיו הקנייניות. לצורך מינוי אפוטרופוס לפי ס' 33(א) לחוק הכשרות אין צורך להוכיח פסלות משפטית מבחינה נפשית או שכלית; מספיק להוכיח כי החסוי אינו יכול לדאוג לענייניו מכל סיבה שהיא וכי אין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו. עמ"ש 46/96 כהן נ' כהן ואח' שיקולי בימ"ש בעתירה למינוי אפוטרופוס לחסויה סעיף 33(א)4 לחוק הכשרות ע"א 1233/94 ד"ר דבורה כהן קליבץ: עמ' 231 התנאים למינוי אפוט' לחסוי עמ' 237 שמיעת החסוי ע"י בימ"ש עמ' 237

הורים הנם אפוטרופסים טבעיים על ילדיהם ואים צורך בהסמכתם כאפוט' על-ידי ביהמ"ש. סע' 25 לחוק הכשרות המשפטית המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב - 1962, קריטריון העל של "טובת הילד" שעל בית המשפט להתחשב בו בראש ובראשונה שכן בית הדין הוא "אביהם של היתומים"..."הכל תלוי בראות בית הדין...". הדעה הרווחת בין כמה משופטי בית המשפט העליון הוא שעקרון "טובת הילד" כשיקול נכריע ויחיד הוא מאושיותה של ההלכה (כמה משופטי בימ"ש עליון ודיינים השתבחו בגישתו המתקדמת של המשפט העברי הרואה באב רק אפוטרופוס על בניו הש' זילברג בפרש' שטיינר נ' היועמ"ש קובע "...כי משהתרומם המחוקק לדרגת התפיסה המודרנית - ובתפיסה מודרנית זו נוקטים חכמי ישראל זה עידן ועידנים כי הילד איננו אובייקט של שמירה והחזקה להנאתו לטובתו של אחד ההורים אלא הוא עצמו סובייקט הוא גופו בעל דין בסוגיה חיונית זו הרי לא יתכן להתעלם מן האינטרסים שלו בשום צירוף נסיבות שהוא ולא יתכן כי נדחה אותם מפני זכות של מישהו אחר ויהא זה האב או האם שלו") אפילו את הקביעה של הרמב"ם "הבת אצל אימה לעולם" לא ראו כנורמה מחייבת אלא כמדריכה על-סמך "נסיון החיים" של ההלכה היהודית (ע"א 127/52 רוזנק נ' דאומן ; ע"א 768/81 נאור נ' נאור). לפי המשפט הכללי "טובת הילד" זהו שיקול עיקרי ולפי המשפט העברי זהו שיקול יחיד. המשנה לנשיא לשעבר פרופ' מ' אלון חיווה דעתו בסוגיית "טובת הילד" בפרש' ניר נ' ניר ע"א 458/79 "לא קיים הבדל מהותי בגישת שתי מערכות המשפטיות אלה בשתיהן הכלל הגדול הוא ששומה על בית המשפט לבדוק מיוזמתו הוא בכל מקרה ומקרה טובת הילד מהי ואין לו להסתפק בהסתמכות על הנחה זו או אחרת ולפסוק על-פיהן בלבד". בס' 25 אין הבדל בין הבת לבן אלא בגילאיהם: פחותים מגיל 6 או מעליו (בהלכה היהודית ההבדל הגילאי מופנה רק כלפי הבנים ואילו "הבת אצל אימה לעולם". קשה איפוא לומר שהכלל משתלב עם המשפט המודרני שכן קביעה של "חזקת הגיל הרך" מלמדת שאין להפלות מעבר לגיל זה. לפי חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט - 1959 והלכות הפסיקה אין קורלציה בין זכות הילד למזונותיו לבין ההכרעה בעניין המשמורת ואפי' הילד אצל אימו אביו חב במזונותיו.

רח' כצנלסון 11, גבעתיים 53213    ronen-be@bezeqint.net טל: 03-7322765    פקס: 03-7322764