אך מעבר לוויתור הספציפי הזה - גם עיוור מוחלט לא יכול שלא לראות את הקשר הישיר, הברור כל-כך, בין השקט הביטחוני ששרר כאן תקופה ארוכה מאוד, כל זמן שהממשלה גילתה עמידה תקיפה ובלתי מתפשרת, לעומת פיגועי רצח וטרור כל אימת שהממשלה מגלה סימני התקפלות ועוסקת בתכנוני נסיגה. ואם זו תגובת הפלסטינים ערב נסיגה - מצמרר ומחריד לחשוב על הצפוי לנו, חלילה, אם תתבצע הנסיגה בפועל. די להעלות מול העיניים את המראות הנוראים שחווינו בימי ממשלת אוסלו.

ועוד עניין מעורר צמרמורת: הראל בן-נון הי"ד נאלץ לצאת לסיור ללא נשק להגנה עצמית שנלקח ממנו בשל המדיניות המעוותת שהונהגה כלפי מתיישבי יש"ע, בימי ממשלת אוסלו, ולא בוטלה עד עצם היום הזה. רק לפני כמה חודשים נחשפו הנהלים המיוחדים, המרושעים, שהיועץ המשפטי הקודם הטיל על המתיישבים היהודים ביש"ע, ואנשי הפרקליטות בראשות היועץ המשפטי הנוכחי, טרם ביטלו אותם עד לרגע זה, למרות כל ההפצרות והתחינות והזעקות וההתרעות שמושמעות לפניהם בחודשים האחרונים.

כותבי ההיסטוריה המדינית, כשיבקשו לנתח ביום מן הימים את מהלכי השלטון הישראלי בשלהי המאה העשרים, לא ימצאו כנראה את ידיהם ואת רגליהם. הם יתקשו מאוד להסביר את מניעיה וחובר תבונתה של הממשלה שהכניסה את אזרחיה לרכבת ההתאבדות של אוסלו, אך מלאכתם תהיה קשה לא פחות כשינסו להסביר את מהלכיה של הממשל האחרת, המחליפה, זו שנבחרה כדי להיות 'טוב ליהודים' ולעצור את מסע ההתאבדות.

בטרם קיים הצד הפלסטיני את כל התחייבויותיו, וסופה, נכון להיום, בעליות לרגל של שרי הממשלה לערפאת ובתחינות משפילות אליו שיואיל להיפגש עם ראש הממשלה ויסכים לקבל ממנו את שלושה עשר האחוזים שאנו מעונינים לתת לו במתנה שלא על מנת להחזיר.

רק הסבר אחד יוכל לענות על החידה המסתורית הזו: ויתור מוליד ויתור וכניעה גוררת כניעה. כך הלך והתהפך לו הגלגל, וכך מצאנו עצמנו במחזה האבסורד שבו מצד אחד כבר ויתרנו לגמרי על הסגרת מרצחים ויתר ההתחייבויות הפלסטיניות, ובמקום זה דנים אצלנו, השבוע, דווקא בשחרור עוד מאה מרצחים ערבים, כמחווה מיוחדת לערפאת, על מנת שיואיל סוף סוף לקבל מאתנו עוד שלושה עשר אחוזים משטחי ארץ - ישראל, חינם אין כסף.

והתשובה הפלסטינית לגל הוויתורים הזה לא איחרה לבוא. הראל בן נון ושלמה ליבמן הי"ד שילמו בחייהם.

המסקנה האחת, ההכרחית: להסיר מיד מעל סדר היום כל תכנית של נסיגה. ראש הממשלה לא קיבל מבוחריו שום מנדט להמשך דרך ההתקפלות, החד צדדית, של אוסלו. ראש הממשלה לא קיבל מבוחריו שום מנדט לסכן את חייהם וביטחונם של המוני יהודים.

מעבר לשאלות שמצפות למענה, מעבר לחקירות ולדיונים ולמסקנות - שוב קיבלנו תזכורת כואבת ונוראה על המחיר שאנו נאלצים לשלם על עצם זכותנו להתקיים. על כך שבניגוד לכל עם ולשון על פני האדמה - חיי היהודים אינם מובנים מאליהם. זכותנו לחיות בשקת ושלווה על אדמת מולדתנו, איננה זכות טבעית המובנת מאליה, כמו לכל עם אחר, בכל ארץ אחרת.

ברגעים כואבים אלו, ליבנו עם המשפחות השכולות, ואין נחמה בפינו, פרט לנחמה האחת, "נחמת ציון וירושלים". הנחמה המיוחלת, הקרובה, שאנו חיים עמה במיוחד בשבועות אלו של "שבעה דנחמתא".

וכדברי ההפטרה בשבת הקרובה, שבת-נחמו:

נחמו נחמו עמי.

נחמה בכפלים