סוחר גדול שהחליט לפרוש מעיסוקיו לאחר שהתעשר ושילש את נכסיו, קרא לבניו, יורשיו, ולימד אותם פרק בהלכות ניהול המסחר על-פי דרכו ומוסר הליכותיו: "הרבה דברים בענייני ניהול עסקים הייתי רוצה ללמד אתכם, אולם אסתפק רק בכלל חשוב אחד שהיה יסוד להצלחתי: אם כמה עודים בכירים שלכם חרגו, נכשלו, וגרמו לכם נזק שמכשיל את המפעל תקבלו את העובדות בחיוך רחב ואל תפרסמו אותן בחוץ ואל תיתנו למתחרים שלכם הזדמנות לנגח אתכם. דבר זה למדתי מנשים חכמות. אישה חכמה שאסדה לה תרנגולת, לא צועקת ולא מספרת דבר, אלא נכנסת ללול של שכנתה ולוקחת משם תרנגולת. ושכנתה, שגם היא חכמה, תעשה כמוה: תיכנס ותיקח תרנגולת משכנתה שלה. ואם כך תעשה כל אישה לשכנתה יתברר לבסוף שבקצה העולם עומדת אישה וצועקת צעקה גדולה שגנבו לה תרנגולת. אז מה אם בסוף העולם עומדת אישה וצורחת? שתצרח!… אבל מה עושה אישה טיפשה אם נכשלה ואבדה לה תרנגולת? היא מיד מתלוננת ומתנצלת בפני בני הבית וממציאה אלף תירוצים כדי להצדיק כשלונה. אבל מדי סוגרות כל השכנות את הלולים ויוצא שהיא עצמה נשארת בלי תרנגולת"…

ומה נוגע סיפור התרנגולת לעניינים שלנו? - נוגע גם נוגע. כיון שכאשר בעלי הבית הקודמים במדינה הרגישו שהתרנגולת שהטילה ביצי קיום נחלשת, נכנסו ללול של השכן ונטלו תרנגולת שהטילה ביצים שערכן מיליארדים לכיסוי ההסדרים עם הקיבוצים והמושבים, ואלה נטלו מן הלול הבא תרנגולת שהטילה ביצים שערכן מיליארדים לכיסוי גרעונות ההסתדרות וקופת חולים, ואחר כך תרנגולת שהטילה ביצים ששויין למעלה ממאה מיליארד לקרנות הפנסיה של ההסתדרות, ובסוף הלולים נוטלו גם תרנגולת שהטילה ביצים שערכן גירעון של 15 מיליארדי ש"ח. אז מה ם בסוף העולם עומד לו אזרח תמים וצורח שגנבו לו את התרנגולת המטילה ביצי קיום? שיצרח!.. אנחנו את שלנו עשינו! ומה איכפת לנו אם עכשיו כל הנשים תסגורנה את הלולים? שתסגורנה!… הרי אנחנו כבר לא בשלטון, שיתמודדו עם הבעיה הבאים אחרינו. אנחנו ידענו לאסוף את כל התרנגולות המטילות ביצי הזהב מן הלולים, בלי לצעוק ובלי להרעיש עולמות, כי רק מי שנולד לשלטון גם יודע איך לנהל את העניינים ואיך לבנות מערכות שתספקנה מזון ומחיה גם בשנות הבצורת וגם בשנים שבהן קופת האוצר המדולדלת על ידי "מיטב" אנשי המסחר והכלכלה שלנו תהיה למכשול למעיזים לסגור אותה בפנינו. לא בשבילם טרחנו ועמלנו כדי ליצור נורמות שיבטיחו את שלטוננו וביטחוננו למשך שנים רבות לנו וליורשינו אחרינו.

(מתוך גליון כפר חב"ד 820