|
מאת : מאיה בהיר
אשה
גדולה מהחיים" אומרת שורת
הפתיחה של "דיווה", השיר
שהביא לישראל
את הזכייה בארויזיון 98' שהתקיים
באנגליה.
"האשה הזאת" טוענת גלית דהן,
אחת מארבע זמרות הליווי של דנה
אינטרנשיונל
באותו ערב בלתי נשכח "היא אני".
דהן שקלה אז 140 קילו, והקשר שלה
למילות
השיר, היא אומרת , היה ברור. היום,
גלית דהן היא אדם חדש.
לפני שנה היא עברה ניתוח לקיצור
קיבה ורזתה ב60- קילו. מה שנשאר
ממנה
מתפזר יפה על פני 180 סנטימטרים
נשיים, וכשהיא נכנסת לבית הקפה
שבו נערך
הראיון, אין גבר אחד שלא מסובב
אחריה את הראש. גלית, מצדה,
מחייכת בסיפוק.
הניתוח היה המפלט האחרון שאליו
הגיעה רק אחרי שניסתה את כל
הדיאטות
האפשריות. "לקחתי כדורים
כימיים, כדורים טבעיים, עשו לי
"מלתעות", אני
בשומרי משקל מאז גיל 13, שם דבר לא
עזר. עד היום הורדתי והעליתי
לפחות
300 קילו" היא אומרת. "ידעתי
שאני מוכרחה לעשות משהו מיידי
כדי לשפר את
מצבי הבריאותי. נכון שתמיד
שידרתי לסביבה שטוב לי עם המשקל
שלי, אבל
הרגשתי שזה חייב להפסק" .
גלית נולדה וגדלה בנצרת עילית.
בת יחידה בין ארבעה ילדים, הוריה
עלו ארצה
מאלג'יר, והעבודה של אביה, כמנהל
ב"עלית", יכולה אולי להסביר
את תאוותה
הגדולה של בתו לדברי מתיקה.
למרות שהוריה לא מתעניינים
במוזיקה, הם שלחו
את כל ילדיהם לשיעורי נגינה. "באלג'יר,
סבא שלי היה נגן עוד" אומרת
דהן
"ושני אחים שלי מנגנים בגיטרה".
היית ילדה שמנה?
כן, ילדה שמנה ומאושרת שגדלה
במשפחה אוהבת. אם היו הערות הן
היו קלילות
ונחמדות, לא משהו שאני זוכרת
היום. אנשים אהבו אותי כי הייתי
הילדה
המוכשרת שהביאה המון כבוד
למשפחה, לעיר, לבית ספר, ללהקת
הנוער, המשקל לא
השפיע על זה.
כבר בגיל צעיר נשלחה דהן לייצג
את נצרת עילית בהופעות בחו"ל,
ושרה
בפסטיבלים שונים. ללהקה הצבאית
היא לא התקבלה כי אמרו לה שהיא
שמנה מדי.
במקום, היא נשלחה לשרת כמורה של
"נערי רפול" בחוות השומר.
אחרי השחרור
היא החלה ללמוד בבית הספר
למוזיקה "רימון", היא היום
עובדת בבית הספר
כמנהלת הספרייה.
כשסיימה את לימודי המוזיקה, בשנת
94', קיבלה דהן את תפקיד הזונה
בשלאגר של
הקאמרי "דבר מצחיק קרה", אח"כ
היא הופיעה ב"לילה גוב"
בתפקיד מלכת הרייטינג,
במחזמר "גריז" ובהצגות "עליסה
בארץ הפלאות" ו"מלאך כחול".
ב-98' היא הופיעה כזמרת הליווי של
הצמד "נונה" -נועה תשבי וגל
אשר והופיעה
גם במופע של סי היימן והאחיות.
היא עשתה גם תפקיד אורח ב"חמישיה
הקמארית" וב"ייסורי אפריים",
ושרה את
הג'ינגל "זה מהלוטו".
ההצעה לשיר עם דנה אינטרנשיונל
בארוויזיון הפתיעה אותה. "אני
לא אחת שמזוהה
עם שירי ארוויזיון" היא אומרת
"מאד התלבטתי, אבל אחרי
שנפגשתי עם צביקה פיק,
דנה עצמה והמנהל האישי שלה, עופר
ניסים, החלטתי ללכת על זה".
ואיך היה?
"חויה מדהימה הארוויזיון הזה.
עד היום אני מסוגלת לעצום את
העיניים, לשמוע
את מחיאת הכפיים האדירות שעלו
מהאולם ולהתמכר לתחושת הגאווה
הלאומית. זה
משהו שאי אפשר לתאר במילים. דנה
היא נשמה, אשה חמה עם לב טוב.
יש לה הרבה נחישות, דבקות במטרה
וחוצפה ישראלית בריבוע".
המשקל שלך עורר הערות
מהצוות באירוויזיון?
לא. קיבלתי רק פירגונים. הרי בחרו
אותי בגלל הגודל. בגלל שהייתי
דיווה.
על הבמה נראתה דהאן חגיגית
ומאושרת, אבל מאחורי הקלעים
ליוותה את חייה
האישיים טרגדיה גדולה. בדיוק
בזמן שעלתה לשיר את "דיווה",
גסס אביה האהוב
בבית חולים בעפולה. האב, חולה
סכרת ולב, קטוע רגל ואחרי ארוע
מוחי, לא היה
בהכרה כששודר הארוויזיון.
כשהתעורר, ספרו לו על הניצחון
הישראלי בתחרות
"כשהייתי בחזרות המשפחה שלי
הסתירה ממני את ההידרדרות במצבו"
מספרת דהן "הם פחדו שלא אוכל
לעלות על הבמה ולשיר כמו שצריך,
הרי כל המדינה החזיקה לנו אצבעות".
בצוות ידעו עם מה את מתמודדת?
"לא, לא רציתי להלחיץ אותם".
כשחזרה ארצה מהארוויזיון נסעה
דהן משדה התעופה ישירות לבית
החולים, לשבת
ליד מיטת אביה. אחרי שלושה
חודשים הוא נפטר, בגיל .59 "בחודשים
האומללים
האלה הוא היה רוב הזמן בתרדמת.
המוות שלו השפיע עלי קשות. לא רק
שאיבדתי
מישהו קרוב ואהוב, אלא גם התחלתי
להסתכל על עצמי באור אחר. הבנתי
שגם אני
בקבוצת סיכון והתחלתי לפחד נורא.
לא רציתי לגמור כמו אבא שלי.
אולי בהשפעת המראה החדש שלה, דהן
מעלה כעת מופע סולו ראשון שכולל
שירים שכתבה
בעצמה ושירים שכתבו לה חברים
מוזיקאים-בהם לאה שבת. בקנה מידה
ישראלי מדובר
בהפקה של ממש : שישה זמרי רקע
ונגנים מלווים אותה, ואת הסגנון
היא מגדירה
"בעיקר מוזיקה שחורה".
קיבלת הצעות לשיר בעקבות
ההשתתפות בארוויזיון?
"מאד התחבבתי על ההולנדים,
שהחליטו שאני הארת'ה פרנקלין
הישראלית.
הם הציעו להטיס ולראיין אותי
בהולנד ולא יכלתי, בגלל המצב של
אבא שלי.
אבל, לזכותם ייאמר שהם לא שכחו
אותי. אחרי שנה בארוויזיון בארץ,
הם באמת
ראיינו אותי ושדרו את זה בתכנית
ראיונות פופולרית.
קבלתי אפילו הצעה להקליט תקליט
בחברת תקליטים הולנדית, ואני
בהחלט שוקלת את זה ברצינות.
שוקלת ? למה את לא קופצת על
זה?
"הם רוצים שהשירים יהיו
באנגלית. כשיהיו לי שירים כאלה
אני אשלח להם.
אני שומרת לעצמי את הזכות לפנות
אליהם כשיתאים לי, ואני בהחלט
מתכוונת לעשות
את זה אחרי שאכבוש את הארץ."
אז ישראל היא לא התחנה
האחרונה ?
"האמת היא שהחלום הגדול שלי
הוא להוציא תקליט בצרפתית, שפת
האם שלי.
יש לי אפילו אזרחות צרפתית.
בחלומותי אני רואה איך אני כובשת
את פריז".
|