דף ראשי | אבא ז"ל | קישורים | מפת האתר | תוכנות | תגובות | אודות
הימים ימי שנת תש"ה (1945) המלחמה הסתיימה, המלחמה שהותירה את העם היהודי במצב בו לא עמד מעולם, מליוני יהודים נרצחו על קידוש ה' רק בשל היותם שיכים לעם הנבחר. סבא שמואל ז"ל, שריד הפליטה היחיד ממשפחתו, חזר אל עירו לאחר מסע מפרך ומצא בית ריק. איש לא נותר מבני ביתו. הדבר היחיד שמצא היה תמונה קטנה של בני המשפחה שנותרה כמזכרת לחיים שנגדעו. סבא היה נחוש בדעתו להגשים את חלומו לעלות אל ארץ אבותיו - ארץ ישראל - אליה השתוקק להגיע עוד בימים שקדמו לימי המלחמה.היהודים התארגנו והקימו הכשרות. סבא שמואל, שהיה אז בחור צעיר בן 21, נרתם למשימה והיה ממקימי אחת מהכשרות אלו. בהכשרה התכוננו היהודים לעליה לארץ. הם עבדו אצל חוואים הונגרים ולמדו חקלאות כדי שידעו לעבד את אדמות ארץ ישראל.
יום אחד, התפשטה שמועה בכפר בו עבדה ההכשרה של סבא שמואל שאחד האיכרים מגדל בביתו ילד יהודי. סבא שמואל וחבריו ביררו אצל השכנים וערכו תצפיות על הילד כדי לבדוק האם נכונה השמועה. כאשר התברר שאכן הילד הוא יהודי, פנו חברי ההכשרה לאירגון הג'וינט והשיגו את הכסף הנדרש לפדיון הילד. לאחר מכן פנו למשפחה ופתחו במשא ומתן מפרך שבסופו הסכימה המשפחה לשחרר את הילד תמורת סכום כסף גדול.
מחשש שאנשי הכפר יאשימו אותם בחטיפה, פנו חברי ההכשרה לסוכנות, והללו העבירו את הילד במהירות המירבית לבודפאסט, ומשם לארץ. תושבי הכפר הציקו לסבא שמואל ולכל מי שהיה מעורב בפרשה. הרב של הג'וינט, שעיסוקו באותם ימים טרופים היה לאסוף את שרידי תשמישי הקדושה שנשארו לאחר המלחמה שמע את סיפור הצלת הילד ועל מסירות נפשו של סבא שמואל קראו אליו ואמר לו: "לאות הוקרה על מסירות נפשך להצלת נפש רכה בישראל משמד, אני נותן לך זוג תפילין, מן המובחר ביותר שיש" - התרגש סבא ושמח שמחה גדולה , שהנה נזדמנו לו זוג תפילין משלו, דבר שנמנע ממנו כבר חודשים ארוכים בשל ימי המלחמה הקשים.
עד היום בכל פעם שהתפילין מגיעות לבדיקה, מתפעל הבודק ושואל: "מאיפה יש לך תפילין מיוחדות כל כך???"
יש לציין ששנים ארוכות סיפור התפילין נשמר בליבו של סבא שמואל ז"ל מחמת צניעותו וענותנותו , אף בעדותו של סבא ב - "יד ושם" לא הוזכר הדבר כלל רק בסוף ימיו סיפר סבא את הסיפור לבני המשפחה הקרובים - כדי שהדבר יועבר לדורות הבאים.
נכתב ע"י נכדיו דובי ואפרת שחור, שעלבים, טבת ה'תשס"ג.