דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין עז,ב)
אמר רבא: מנא הא מילתא דאמור רבנן 'אין חללה אלא מאיסור כהונה'? - דתניא: 'לא
יאמר גרושה בכהן גדול,
[ומסביר רבא באמצע ציטוט הברייתא:] ותיתי בקל וחומר
מכהן הדיוט, ואנא אמינא: השתא לכהן הדיוט אסורה - לכהן גדול מיבעיא (מהדיוטותו נאסרה עליו)?
[המשך
הברייתא:]
למה נאמרה? כשם שחלוקה גרושה מזונה וחללה בכהן הדיוט (האמורות אצל כהן הדיוט: שייחד לה לאו לעצמה: 'ואשה גרושה מאישה לא יקחו (ויקרא כא,ז)', ללמדך שאם זונה וחללה
וגרושה היא - לוקה עליה אף משום גרושה) - כך חלוקה בכהן גדול (אף על פי שנאמרו בו בלאו אחד)'.
פשיטא: מיגרע גרעה (בתמיה: וכי מפני שנעשה כהן גדול - נתמעטה קדושתו?
הלא מהדיוטותו נחלקה עליו לשני לאוין)?
אלא: כשם שחלוקה גרושה מזונה
וחללה בכהן הדיוט - כך אלמנה חלוקה מגרושה וחללה זונה בכהן גדול (שאם היתה אלמנה וגרושה וחללה זונה - חייב על כל אחת
ואחת; והאי דנקט תנא לפלוגי אלמנה לחודה, ולא איצטריך לפלוגי חללה מזונה - משום
דחללה, דמוחלקת מזונה מכהן הדיוט - קים לן דגלי בגרושה והוא הדין בחללה; אבל
אלמנה, דאיתוספא בכהן גדול, ולא מצינו בה שנתחלקה - איצטריך ליה למילף).
'חללה' למה נאמרה [בכהן גדול]
(הרי אסורה לכהן הדיוט)?
(לומר לך:) אין חללה אלא מאיסור
כהונה (מקרא יתירה דרשינן דהאי דהדר
כתבה - להכי כתבה, לומר שתלמד מסדר האמור: חללה אחר אלמנה וגרושה - שאין איסורן
נוהג אלא בכהנים, ולא כתבה אחר זונה, שמצינו שם זנות פוסל בישראל - לומר לך שאין
נקראת 'חללה' אלא מביאת פסול כהונה לבדה, ולא מביאת איסור הנוהג אף בישראל);
'זונה' למה נאמרה [בכהן גדול]?
נאמר כאן 'זונה' ונאמר להלן 'זונה' (בכהן הדיוט): מה כאן (בכהן גדול) זרעו חולין (דכתיב 'לא
יחלל') - אף להלן זרעו חולין.'
אמר רב אשי: הילכך (הואיל
ואין חללה אלא מאיסור כהונה): כהן (הדיוט
או כהן גדול) הבא על אחותו (פנויה)
(קידושין עח,א)
'זונה' משוי לה (ללקות כהן הבא עליה עוד
משום 'זונה', שהרי נבעלה בעילת זנות מאסור לה), 'חללה' לא משוי לה (ואין כהן שני הבא עליה לוקה משום חללה); חזר (הוא או כהן אחר) ובא עליה - עשאה חללה (שהרי אסורה לו משום 'זונה' שאינו נוהג אלא בכהונה).
אמר רב יהודה: כהן גדול באלמנה לוקה שתים: אחת משום [ויקרא כא,יד: אלמנה וגרושה וחללה זנה את אלה] לא יקח [כי אם בתולה מעמיו יקח אשה (משום קידושין; ובביאה שלאחר קידושין הוא דקאמר 'לוקה
שתים') ואחת
משום [ויקרא כא,טו: ו]לא יחלל [זרעו בעמיו כי
אני ה' מקדשו] (שחילל אותה). (והוא הדין לכהן הדיוט בגרושה וחללה, דהא מיגמר גמירי
מהדדי: מה כאן [בכהן גדול] זרעו חולין - אף להלן [בכהן
הדיוט] זרעו חולין; הלכך בכהן הדיוט נמי איכא 'לא יחלל'.)
ולילקי נמי משום (ויקרא כא) 'לא יחלל זרעו' (משום חילול זרעו)?
בשלא גמר ביאתו (דליכא חילול זרע, אבל היא
נתחללה בהעראה, כדתנן ביבמות (נג,ב) 'אחד המערה ואחד הגומר – קנה', ולא חילק בין ביאה
לביאה).
מתיב רבא: '(בא על) אלמנה וגרושה (אלמנה שהיא גרושה) - לוקה משום שני שמות (משום אלמנה ומשום גרושה)' מאי לאו שני שמות ותו לא?
לא, שני שמות על זה ושני שמות על זה (ודאי 'שני שמות' דקתני - גרושה ואלמנה קאמר, ומיהו
על כל אחת לוקה שתים משום 'לא
יקח' ומשום 'לא יחלל').
אי הכי - אימא סיפא: 'גרושה וחלוצה אינו חייב אלא אחת'!?
הכי קאמר: אינו חייב אלא על אחת, ולעולם שני שמות, וחלוצה דרבנן (על שם גרושה הוא חייב על כל חיובים התלוים בה, אבל
על חלוצה לא, דחלוצה לאו דאורייתא אלא דרבנן).
והתניא (ספרא אמור פרשתא א פרק א הלכה ט; יבמות כד,א): 'גרושה; אין לי אלא גרושה,
חלוצה מנין? - תלמוד לומר 'ואשה''!?
מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא.
אמר אביי: קידש (כהן גדול או כהן הדיוט
אחת מן הפסולות האמורות בענין) – לוקה; בעל – לוקה: קידש לוקה משום 'לא יקח' [ויקרא כא,יד] (קידושין משמע שהן הקונים אותה); בעל לוקה משום 'לא יחלל' [ויקרא כא,טו].
רבא אמר: בעל לוקה (בעל
אחר קידושין לוקה שתים); לא בעל - אינו לוקה (אפילו
אחת),
משום דכתיב '(ויקרא כא,יד - טו) לא יקח... ולא
יחלל'
מה טעם 'לא יקח'? משום 'לא יחלל'.
ומודה אביי במחזיר גרושתו, שאם קידש ולא בעל - שאינו לוקה: [דברים כד,ד: לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב] לקחתה להיות לו לאשה [אחרי אשר הטמאה כי תועבה הוא לפני ה' ולא תחטיא את
הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה] (דכיון
דקיחה הוא קידושין, 'להיות לו לאשה' - אישות של ביאה) אמר רחמנא, והא ליכא (ומודה אביי אף על גב דמחייב מלקות אקידושין באיסור
כהונה - הכא הוא, דכל חד וחד לאו באנפי נפשיה, ולא תלה הכתוב את זה בזה בפירוש;
אבל ישראל המחזיר גרושתו משנשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה - אף על גב דכתיב 'לא יוכל... לשוב לקחתה', דהיינו אזהרה שלא יקדשנה - מודה הוא דאינו לוקה עד
שיבעל, דבהדיא תלה רחמנא קידושין בביאה);
מודה רבא בכהן גדול באלמנה (אף על
גב דבעי באיסור כהונה תרתי - דוקא ביאה אחר קידושין הוא דבעי, דאקידושין לחודייהו
לא לקי)
שאם בעל ולא קידש – שלוקה (מודה
הוא שהבעילה אינה תלויה בקידושין): 'ולא יחלל זרעו בעמיו' אמר רחמנא, והרי הוא חילל;
(אף על פי שלדברי שניהם
כהן בפסולה לו לוקה על ביאה בלא קידושין,) ושניהם מודים במחזיר גרושתו (בישראל המחזיר גרושתו משנישאת) שאם בעל ולא קידש שאינו
לוקה: דרך ליקוחין אסרה תורה (על
הביאה לא פרט לאו, אלא על ידי ליקוחין, ד'לא יוכל לשוב לקחתה' כתיב).
רבי יהודה אומר: בת גר זכר כבת חלל:
תניא: 'רבי יהודה אומר: בת גר זכר כבת חלל זכר; והדין נותן: מה חלל שבא
מטפה כשרה - בתו פסולה (כדאמרן
לעיל (עז,א): 'מקיש זרעו לו: מה הוא מחלל זרעו - אף בנו מחלל
זרעו'),
גר שבא מטפה פסולה - אינו דין שבתו פסולה!?
מה לחלל שכן יצירתו בעבירה (שנתעברה
אמו באיסור, אבל עובד כוכבים בעובדת כוכבים - אין עיבורו באיסור)!
כהן גדול באלמנה יוכיח, שאין יצירתו בעבירה - בתו פסולה!
מה לכהן גדול באלמנה? שכן ביאתו בעבירה (באלמנה זו, לפיכך בת הנולדה מהן פסולה לכהונה, שהרי
יצירתה בעבירה - תאמר בגר שנשא ישראלית שביאתו בהיתר)!?
חלל (שנשא ישראלית שאין ביאתו
בעבירה) יוכיח, וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן שאינן ברוב הקהל (שחלוקין משאר קהל, שזה יצירתו בעבירה וזה ביאתו
בעבירה) - אף אני אביא את הגר, שאינו ברוב הקהל (שבא מטפה פסולה) ובתו פסולה.
מה להצד השוה שבהן שכן יש בהם צד עבירה!
לא תימא 'כהן גדול באלמנה יוכיח', אלא אימא 'מצרי ראשון (שנשא מצרית ראשונה, שאין יצירתו בעבירה, ולא ביאתו
בעבירה) יוכיח: מה למצרי ראשון שכן אינו ראוי לבא בקהל (ובתו פסולה, דהא שניה היא, ורחמנא אמר 'דור שלישי')!
חלל יוכיח, וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן שאינן ברוב קהל (שזה יצירתו בעבירה וזה אינו ראוי לבא בקהל) ובתו פסולה - אף אני
אביא את הגר, שאינו ברוב קהל (שבא
מטפה פסולה), ובתו פסולה.
מה להצד השוה שבהן שכן פוסלים בביאתם (את אשה מן הכהונה, כדתניא לעיל בפירקין (עד,ב) בן
תשע שנים ויום אחד, גר עמוני ומואבי כו') - (תאמר בגר שאינו פוסל בביאתו)!?'
ורבי יהודה?
גר נמי פוסל בביאתו, ומייתי לה במה הצד מהאי דינא (מה חלל שבא מטפה כשרה פוסל - גר שבא מטפה פסולה לא
כל שכן וכו').
רבי אליעזר בן יעקב אומר [ישראל
שנשא גיורת - בתו כשירה לכהונה, ו]גר [גר שנשא בת ישראל - בתו כשירה
לכהונה, אבל גר שנשא גיורת - בתו פסולה לכהונה: אחד גר ואחד עבדים משוחררים -
אפילו עד עשרה דורות - עד שתהא אמו מישראל]:
תניא: 'רבי שמעון בן יוחי אומר: גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד כשרה
לכהונה, שנאמר (במדבר לא,יח) וכל הטף בנשים [אשר לא ידעו משכב זכר] החיו לכם'; והלא פינחס היה
עמהם (בין היוצאים למלחמת מדין שנאמר
להם המקרא הזה)!'
ורבנן?
'החיו לכם' - לעבדים ולשפחות.
וכולן - מקרא אחד דרשו: [יחזקאל
מד,כב: ו]אלמנה וגרושה לא יקחו
להם לנשים כי אם בתולות מזרע בית ישראל [והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו]; רבי יהודה סבר: עד דאית כל זרע (כלומר: כל עיקר הקרוי זרע, היינו מן האב, לאפוקי בת
גר זכר)
מישראל;
רבי אליעזר בן יעקב סבר: 'מזרע' - ואפילו מקצת זרע (אפילו זרע כחוש כגון מן האם: גר שנשא ישראלית);
רבי יוסי סבר: מי שנזרעו בישראל (שתהא
הורתה בקדושה);
רבי שמעון בן יוחי סבר: מי שנזרעו בתוליה בישראל (שצמחו וגמרו בתוליה משבאה לכלל ישראל, דהיינו
כשנעשית בת שלש גמרו בתוליה לביאה, שאם תבעל מכאן ואילך - אינן חוזרין; אבל קודם
שלש - כל שעה הם חוזרין וצומחים ובאין; והכי דריש לקרא 'בתולות מזרע בית ישראל'
בתוליה שלה יהו מזרע גידולי יהודי).
(הרי ארבע מחלוקת בדבר:
לרבי יהודה בת גר זכר פסולה, ואפילו נשא ישראלית; לרבי אליעזר: אי איכא צד אחד
ישראל – מכשיר, ומיהו גר וגיורת - בתו פסולה; ולרבי יוסי - אפילו גר שנשא גיורת -
בתו כשרה, ומיהו הורתה ולידתה בקדושה בעי; ורבי שמעון: אפילו גיורת עצמה מכשיר,
ובלבד שלא תהא ראויה לביאה בגיותה דתיפוק לה מכלל זונה.)
אמר ליה רב נחמן לרבא:
(קידושין עח,ב)
האי קרא [יחזקאל מד,כב]- רישא בכהן גדול (דכתיב אלמנה וגרושה לא יקחו כי אם בתולות, והא ליתיה
אלא בכהן גדול) וסיפא (דקאמר בתולות מזרע בית
ישראל והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו) בכהן הדיוט (וקסלקא דעתא דהכי קאמר: שהיא אלמנה ממיוחס הראוי
להשיא לכהונה, כדדריש ליה רבי יהודה לקמן: 'מן המשיאים לכהונה': ואלמנה שתהא מותרת
לכהן לא משכחת לה אלא כהן הדיוט, והיכי מיפסק קרא ממילא!).
אמר ליה: אִין? וכתב קרא הכי (בתמיה:
דלא פריש ביה בהדיא דבגברא אחרינא בעי לאישתעויי)?
אמר ליה: אִין, דכתיב (שמואל
א ג,ג) ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה' [אשר שם ארון אלקים]; והלא אין ישיבה בעזרה אלא
למלכי בית דוד בלבד!? (חדא מילתא משמע) אלא (ועל כרחך מפסקינן ליה): נר אלהים טרם יכבה בהיכל ה'
(ו'היכל' - אנר קאי:
שהמנורה היתה בהיכל משכן שילה), ושמואל שוכב במקומו (ושמואל שוכב במקומו, בבית משמר הלויים, שהיו שומרים
את הבית; וכן תרגם יונתן: 'בעזרת ליואי').
[וכן:]
[יחזקאל מד,כב: ואלמנה וגרושה לא יקחו להם
לנשים כי אם בתולות מזרע בית ישראל,] והאלמנה אשר
תהיה אלמנה מכהן יקחו' מכהן – אִין (אם היתה אלמנת כהן -
תינשא לכהן), מישראל לא (אלמנת ישראל לא, בתמיה:
הרי לא הוזהר כהן הדיוט על אלמנה)? - הכי קאמר: 'מכהן יקחו': משאַר כהנים יקחו (לפרושי אתא דבכהן הדיוט קאי, והכי קאמר: והאלמנה אשר
תהיה אלמנה אפילו מישראל - משאר כהנים שאינו כהן גדול יקחו אותם).
תניא נמי הכי: ''מכהן יקחו': משאַר כהנים יקחו.
רבי יהודה אומר: מן המשיאים לכהונה (אלמנת אדם שראוי להשיא בתו לכהונה) יקחו (למעוטי אלמנת גר)'.
רבי יהודה לטעמיה, דאמר (דאמר
לעיל דאיירי יחזקאל אסמכתא בבת גר זכר, דכתיב 'מזרע בית ישראל' - כל זרע בהאי קרא, אורי לן אסמכתא דפוסל אשה
בביאתו):
'בת גר זכר כבת חלל זכר: כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו וכל שאי אתה נושא
בתו (כגון גר שפירשתי לך כבר) - אי אתה נושא
אלמנתו.'
רבי יוסי אומר: אף גר שנשא גיורת:
אמר רב המנונא משמיה דעולא: הלכה כרבי יוסי;
וכן אמר רבה בר בר חנה: הלכה כרבי יוסי;
ומיום שחרב בית המקדש נהגו כהנים סילסול (מעלה) בעצמן כרבי אליעזר בן יעקב.
אמר רב נחמן: אמר לי הונא: בא לימלך - מורים לו כרבי אליעזר בן יעקב; נשא (בת גר וגיורת) - אין מוציאים אותה ממנו
כרבי יוסי.
משנה:
האומר "בני זה ממזר' (שנולד
לו מחייבי כריתות) - אינו נאמן (דקרוב הוא אצלו, ואינו
כשר להעיד עליו);
ואפילו שניהם (האב והאם) מודים על העובר
שבמעיה ממזר הוא (שאינו מן הבעל אלא מאיש
אחר) -
אינם נאמנים (ובגמרא פריך: מאי
'אפילו'? מאי רבותא דסיפא מדרישא?).
רבי יהודה אומר: נאמנים (ארישא
נמי פליג; בגמרא יליף טעמא).
גמרא:
מאי 'ואפילו שניהם'?
'לא מיבעיא' קאמר: לא מיבעיא איהו (האב), דלא קים ליה (אם ממנו נתעברה או מאחר), אלא אפילו איהי - דקים לה -
לא מהימנא (דלא מיפסל אלא בעדות גמורה); ולא מיבעיא היכא
דאית ליה חזקה דכשרות (כגון רישא שכבר יצא לאויר
העולם ועד הנה הוחזק בחזקת כשר) דלא מהימני, אלא אפילו עובר נמי - דלית ליה חזקה
דכשרות - לא מהימני.
רבי יהודה אומר: נאמנים:
כדתניא: '[דברים כא,יז: כי את הבכר בן השנואה] יכיר [לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו כי הוא ראשית
אנו לו משפט הבכֹרה] - יכירנו לאחרים; מכאן אמר רבי יהודה: נאמן אדם לומר "זה בני
בכור"; וכשם שנאמן אדם לומר "זה בני בכור" - כך נאמן אדם לומר
"זה בן גרושה וזה בן חלוצה";
וחכמים אומרים: אינו נאמן (אפסולא
קיימי, אבל לענין בכור לא פליגי)'.
אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרבא: בשלמא לרבי יהודה, היינו דכתיב 'יכיר'; אלא לרבנן – 'יכיר' למה לי?
בצריך הכירא (קרא - לבכור הוא דאתא,
וכגון שבא ממדינת הים ולא הוחזק לנו בבכור, אלא על פי אביו).
(ופרכינן:) למאי הלכתא (אשמעינן קרא דאביו נאמן עליו)?
'לתת לו פי שנים' (ליטול פי שנים).
פשיטא (דנאמן), למה לי קרא? מגו
דאי בעי - מיתבא ליה (כולהו נכסי יהיב ליה) מתנה - מי לא יהבי
ליה (מהימן נמי למיתבינהו ניהליה
בדיבורו, בתורת בכורה)?
בנכסים שנפלו לאחר מיכן (לאחר
שאמר לפנינו "בכור הוא" נפלו לו, והוא רוצה לילך לדרך רחוקה, ומעיד עליו
שאם יפלו נכסים של אב או אחד ממורישים לפניו בחייו - יטול זה בהן חלק בכורה; דלהכי
אי לאו דאשמעינן קרא - ליכא 'מיגו דאי בעי למיתבינהו', דהשתא לא מצי יהיב, דאין
אדם מקנה דשלא בא לעלום, והשתא שקיל להו בתורת ירושה).
ולרבי מאיר, דאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם – 'יכיר' למה לי?
שנפלו לו כשהוא גוסס (לאחר
שהעיד כך - אהני ליה: שאם יפלו לו נכסים כשהוא גוסס - שיטול זה בהן חלק בכורה, ואי
לאו דהימניה קרא לאב להכירו - משום מגו לא זכה בהן, דמודה רבי מאיר באומר
"נכסים שיבואו לי כשאהיה גוסס נתונים לך" שלא אמר כלום, הואיל ובשעה
שבאים לעולם - לאו בר מתנה הוא; ולהכי נקט 'כשהוא גוסס' ולא נקט 'לאחר מיתה',
דהנהו - אפילו בתורת בכורה לא מהני ליה דבוריה, דאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק,
והיינו 'ראוי': שכשמת עדיין לא היה מוחזק בהן, אבל ראויין לבא לו, ורחמנא אמר (דברים כא,יז)
'בכל אשר ימצא לו').
תוספות ד"ה לא צריכא: ... לכן נ"ל דודאי גוסס דבריו קיימין
והכא גבי מתנה היינו טעמא דמתנתו אינה כלום: משום דמסתמא גוסס אינו יכול לדבר אבל
אם היה מדבר פשיטא דדבריו קיימין; והא דנקט 'גוסס' ולא נקט 'חולה שנשתתק' משום
דמסתמא יתרפא, ואז יהא בידו להקנות אבל גוסס אין רגילות שיתרפא ;וחולה נמי שנשתתק
והרכין בראשו - דבריו קיימין.
משנה:
מי שנתן רשות לשלוחו לקדש את בתו, והלך הוא וקדשה: אם שלו קדמו - קידושיו
קידושין (דבטליה לשליחותיה דשליח), ואם של שלוחו קדמו
- קידושיו קידושין; ואם אינו ידוע <(איזה
קדם) -
(קידושין עט,א)
[המשך המשנה:]
שניהם נותנים גט (אם באת לינשא לאחר), ואם רצו אחד נותן
גט ואחד כונס,
וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה לקדשה, והלכה וקדשה את עצמה: אם שלה קדמו -
קדושיה קידושין, ואם של שלוחה קדמו - קידושיו קידושין, ואם אינן יודעין - שניהם
נותנים לה גט, ואם רצו - אחד נותן לה גט ואחד כונס.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות
בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
Footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius
Hollander
Permission to distribute this material without
remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com