דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין עב,ב)
תנו רבנן: 'גר נושא ממזרת - דברי רבי יוסי (דקסבר קהל גרים לא איקרי 'קהל'; והולד ממזר דכתיב 'לו' [דברים כג,ג: לא
יבא ממזר בקהל גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה']: הלך אחר פסולו); רבי יהודה אומר: גר
לא ישא ממזרת (קסבר דקהל גרים איקרי קהל);
אחד גר אחד עבד משוחרר וחלל מותרים בכהנת (ואף על פי שהכהנים אסורים בגיורת ומשוחררת וחללה,
דקסבר: 'לא הוזהרו כהנות כשירות להנשא לפסולין': לאותן שהפסול אינו מוזהר עליהן,
כגון אלו)'.
מאי טעמא דרבי יוסי?
חמשה קהלי כתיבי (גבי אזהרת פסולי יוחסין:
1.'לא יבא ממזר בקהל ה' (דברים כג,ג)
2. 'לא יבא לו בקהל' (שם) 3. 'לא
יבא עמוני ומואבי בקהל' (שם פסוק ד) 4. 'לא יבא להם בקהל' (שם) 5. 'דור
שלישי יבא להם בקהל' דמצרי ואדומי (פסוק ט);
ו'קהל' דגבי פצוע דכא (פסוק ב) - לא חשיב, דלאו מן פסולי יוחסין קא משתעי);
(קידושין עג,א)
(מדהוה מצי למיכתבינהו
לכולהו בחדא אזהרה וחד קהל: 'לא יבא ממזר ועמוני ומואבי בקהל, גם דור עשירי לא יבא
להם בקהל עד עולם'; וגבי מצרי ואדומי דור שלישי יבא להם בכם) חד לכהנים (לקהל כהנים), וחד ללוים (לקהל לוים) וחד לישראלים (לקהל ישראלים; דאי הוה כתיב חד - הוה אמינא: כהנים
קאמר, אבל לוים מותרים; ואי כתיב תרי - הוה אמינא: לוים וכהנים, אבל ישראלים לא); וחד למישרי ממזר
בשתוקי ([גירסת
רש"י או פירושו:] וחד למישרי ממזרת בשתוקי: אף על פי
שזה ודאי וזה ספק - לא חיישינן שמא זה כשר ואסור לישא ממזרת, דהכי דרשינן: 'בקהל
ודאי - הוא דלא יבא ממזר, הא בקהל ספק - כגון שתוקי – יבא') וחד למישרי שתוקי בישראל (דדרשינן הכי: ממזר ודאי - הוא דלא יבא בקהל, הא ממזר
ספק – יבא; ודקתני מתניתין 'שתוקי' - פסול הוא מדרבנן, כדלקמן, שמא ישא אחותו
מאביו);
קהל גרים לא איקרי 'קהל' (דלא
אייתר לן קרא לקהל גרים).
ורבי יהודה?
כהנים ולוים מחד 'קהל' נפקי (דשבט
אחד הם, ואין לקרות 'קהל' חצי השבט), אייתר ליה לקהל גרים.
ואיבעית אימא: (גבי כהנים ולוים איצטריכו
תרי קהלי לדרשה) הכי נמי תרי קהלי נינהו (ואפילו
הכי אייתר להו חד לקהל גרים): ממזר בשתוקי ושתוקי בישראל מחד קהל נפקא (דברים כג,ג) לא יבא ממזר בקהל ה' [גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה']; ממזר ודאי - הוא
דלא יבא, הא ממזר ספק יבא; בקהל ודאי - הוא דלא יבא, הא בקהל ספק יבא (חד מקהל ודאי, וחד מממזר ודאי, דהכי דרשינן: לא יבא ממזר
ודאי בקהל ודאי; הא ממזר ספק בקהל ישראל ודאי, או ממזר ודאי
בקהל ספק - יבא).
ואיבעית אימא: הני נמי תרי קהלי נינהו (כלומר להנך תרתי דרשות - תרי קראי איצטריכו, ואי לא
אייתר קרא - לא הוה דרשינן 'ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ספק ממזר יבא', אלא הוה
אמרינן ככל שאר ספיקי איסור על הודאי: אזהרת ודאי - ללקות עליו, ועל אזהרת ספק
אזהרת ספק - לאיסורא), וטעמיה דרבי יהודה מהכא: (במדבר
טו,טו) הקהל חוקה אחת לכם ולגר הגר [חקת
עולם לדרתיכם ככם כגר יהיה לפני ה'] (למה לי
למכתב 'קהל' הכא? אלא למימר: דגר א'קהל' קאי, ולאשמועינן דאיקרי קהל).
ולרבי יוסי?
'חוקה אחת' הפסיק הענין.
[בברייתא
לעיל למדנו:] 'אחד גר ואחד עבד
משוחרר וחלל מותרין בכהנת' - מסייעא ליה לרב, דאמר רב יהודה אמר רב: לא הוזהרו
(כהנות) כשירות להנשא לפסולים (לפסולי כהונה: גר, חלל, משוחרר - שהכהנים הוזהרו על
בנותיהם, והם לא הוזהרו עליהם מלישא אותן; אבל לפסולין שהאנשים הפסולין הוזהרו
עליהן מלישא אותן, כגון ממזרין או נתינים - אף הנשים הוזהרו עליהם, דהשוה הכתוב
אשה לאיש לכל עונשים שבתורה והכי אמרינן ביבמות בפרק 'יש מותרות' (פד,ב)).
דרש רבי זירא במחוזא: גר מותר בממזרת.
רגמוהו כולי עלמא באתרוגייהו (שהיו
שם גרים הרבה, והוקשה להם שאמר 'קהל גרים לא איקרי קהל').
אמר רבא: מי איכא דדריש מילתא כי האי בדוכתא דשכיחי גיורי (בתמיה)?
דרש רבא במחוזא: גר מותר בכהנת (דלא
הוזהרו כשרות לינשא לפסולין).
טענוהו בשיראי;
הדר דרש להו: גר מותר בממזרת.
אמרו ליה: אפסידתא לקמייתא.
אמר להו: דטבא לכו - עבדי לכו: אי בעי מהכא נסיב ואי בעי מהכא נסיב!
והילכתא: גר מותר בכהנת ומותר בממזרת: מותר בכהנת - לא הוזהרו כשירות להנשא
לפסולים; ומותר בממזרת - כרבי יוסי.
אלו הן שתוקי: כל שמכיר [את אמו
ואינו מכיר את אביו, אסופי - כל שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא את אביו ולא אמו. אבא
שאול היה קורא לשתוקי בדוקי]:
אמר רבא: דבר תורה שתוקי כשר; מאי טעמא? רוב כשרים אצלה ומיעוט פסולין (כגון ממזרין וקרובין) אצלה (דכיון דמכירים את אמו דפנויה היא - רוב העולם כשרים
אצלה, שאין הרוב ממזרים וקרובים שהולד מהם ממזר; ואף עובד כוכבים ועבד אם בא עליה
אין הולד ממזר); ואי אזלי אינהו לגבה (ואם
בבעילה זו [שממנו נולד שתוקי זה] הלך
הבועל אצלה, דהשתא נד ליה ממקום קביעתו) - (יש
לנו לומר:) כל דפריש מרובא פריש (ואין
לדונו בתורת 'קבוע', שהוא נדון כמחצה על מחצה, והולד כשר).
מאי אמרת (מאיזה טעם תבא לפוסלו), דילמא אזלה איהי
לגבייהו, הוה ליה 'קבוע', וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי (אין זה אלא ספק), והתורה אמרה (דברים כג,ג) לא יבא ממזר [בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה']: ממזר ודאי - הוא
דלא יבא, הא ממזר ספק יבא; 'בקהל' ודאי - הוא דלא יבא, הא בקהל ספק יבא! ומה טעם
אמרו 'שתוקי פסול'? גזירה שמא ישא אחותו מאביו.
אלא מעתה שתוקי - שתוקית לא ישא, שמא ישא אחותו מאביו.
כל כי הני מזנו ואזלי (בתמיה
וכי כל בעילות הנמצאות נטיל על אביו של זה, לומר הוא הוליד כל שתוקי העיר)? בת שתוקית (שנולדה על ידי נשואין שנשאת למותר לה) לא ישא (שתוקי) - שמא ישא אחותו מאביו (שמא בנו של בעל השתוקית - הוא שבא על אמו של זה תחלה
בזנות, ואחר כך נשא שתוקית)!?
אלא: לא שכיחא (מסקנא דקושיא היא: אלא
להכי לא חיישינן, משום דלא שכיח שתנשא לו אחותו; אי נמי שתוקי מילתא דלא שכיחא,
ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן, וזה עיקר)!? הכי נמי לא שכיחא, אלא
מעלה עשו ביוחסין.
ואמר רבא: דבר תורה: אסופי כשר (אף
על פי שאין מכירים את אמו); מאי טעמא (וניחוש
שמא מאשת איש שנבעלה לאחר, דרוב פסולין אצלה)? (ליכא למימר הכי) אשת איש (אם ילדה ממזר) - (אינה משליכתוּ,) בבעלה תולה (לפי שיש לה לומר "מבעלי הוא"); מאי איכא (לאחזוקי בממזרות)? מיעוט ארוסות (איכא מיעוטא שהן ארוסות, ואין להם לתלות בבעל) ומיעוט שהלך בעליהם
למדינת הים (או נשואות שהלכו בעליהן
למדינת הים); כיון דאיכא (נמי למימר) פנויה (של פנויה הוא, וכשר) ואיכא נמי דמחמת רעבון הוה (או של אשה מבעלה, והשליכתו אמו מחמת רעבון) - פלגא ופלגא,
והתורה אמרה 'לא יבא ממזר בקהל ה'' - ממזר ודאי - הוא דלא יבא, הא ממזר ספק – יבא; בקהל
ודאי - הוא דלא יבא, הא בקהל ספק – יבא.
ומה טעם אמרו 'אסופי פסול'? שמא ישא אחותו מאביו (דאחותו מאמו ליכא למיחש, כיון דמכירין את חמותו,
שהיא בחזקת כשירה - לא מספקינן לה במזנה, לומר שהוא היה בנה והשליכתו).
אלא מעתה אסופי - אסופית לא ישא, שמא ישא אחותו, בין מאביו בין מאמו?
כל הני שדי ואזלי (וכי
כל בנים שהיו לה השליכה, שנחזיק כל הנאספים בני אם אחת? ובספק בני אב אחד ומשתי
אמהות - נמי לא, כדאמר לעיל 'כל הני מזנו ואזלי?')
בת אסופי (מן הנשואין) לא ישא, שמא ישא
אחותו (שמא בעל האסופית הוא אביו)? אלא - לא שכיח? הכי
נמי לא שכיח, אלא מעלה עשו ביוחסים.
אמר רבא בר רב הונא: מצאו מָהוּל -
(קידושין עג,ב)
אין בו משום אסופי (דאי
לאו דכשר הוא - לא הוה טרחא ביה למימהל ליה); משלטי הדמיה (איבריו; כמו: הדומי ניהדמיה [עירובין ל,א]; 'והדמין תתעבדון' דדניאל [ב,ה]: איבריו מתוקנים ומיושרים) - אין בו משום אסופי (דאי פסול הוא - לא הוה מתקנא ליה, הואיל ודעתה
להשליכו; אלא מחמת רעבון הושלך; לשון אחר 'משלטי הדמיה': איבריו גדולים ומלובן
ומזורז - אין זה מזנה, אלא מבעלה, שמתוך תשמיש תדיר - הולד מלובן ומזורז, כדאמר
במסכת נדה (לא,א): שלשה חדשים אחרונים - תשמיש יפה לאשה ויפה לולד,
שמתוך כך הולד מזורז ומלובן); שייף משחא, ומלא כוחלא (סביבות עיניו ליפותו), רמי חומרי (קשרים שעושים לרפואה, ותולין לתינוק, דאמרינן במסכת
שבת (סו,ב) 'הבנים יוצאים בקשרים'), תלי פיתקא (קמיע של כתב) ותלי קמיעא (של עיקרין) - אין בו משום אסופי (דהא חסה על חייו, והוכיח תחילתה שאוהבתו, ולא
השליכתו למות); תלי בדיקלי [התינוק נמצא תלוי בדקל]: אי מטיא ליה חיה (ויכולה לטורפו משם) - יש בו משום אסופי, אם לאו
- אין בו משום אסופי (כללו של דבר: כל מקום שיש
להבין דלדעת מיתה השליכתהו ולא חסה עליו - יש בו משום אסופי); זרדתא (אי תלי באילן ששמו זרדתא: שלרי"ר בלע"ז): (אי) סמיכא למתא (אף
על גב דלא מטיא ליה חיה) יש בו משום אסופי (דאמר
ב'ערבי פסחים' (פסחים קיא,ב): 'זרדתא דסמיכא למתא - לא פחיתא משתין שידי'), ואם לאו - אין בו
משום אסופי; בי כנישתא (בתי כנסיות שלהם חוץ לעיר
הוו): סמיכתא
למתא ושכיחי ביה רבים - אין בו משום אסופי, ואם לאו (ואי לא שכיחי בה רבים, כגון אורחים, יש לדאג ממזיקים) - יש בו משום אסופי.
אמר אמימר: האי פירא דסופלי (נמצא
בחפירה העשויה להטיל שם גרעיני תמרים למאכל בהמות)- יש בו משום אסופי (דחוץ לעיר עבדי ליה ושכיחי בהו מזיקין); חריפתא דנהרא (נתנוהו בעריבה והשליכתהו לאמצעית הנהר, מקום
שהספינות עוברות תמיד) אין בו משום אסופי (דלכך
טרחה להוליכו עד חריפות הנהר שיעברו ספינות שם וימצאוהו); פשרי (מקום שיפוע הנהר על ידי הפשרת שלגים, שאין דרך ספינות
לעבור שם)
יש בו משום אסופי; צידי רשות הרבים - אין בו משום אסופי; רשות הרבים - יש בו משום
אסופי.
אמר רבא: ובשני רעבון - אין בו משום אסופי.
הא דרבא – אהייא? אילימא ארשות הרבים - איידי דשני רעבון קטלא ליה [ובודאי
אסופי הוא]! ואלא אצידי רשות הרבים? מאי
איריא 'שני רעבון'? אפילו בלא שני רעבון!?
אלא כי אתמר דרבא - אהא דאמר רב יהודה אמר רבי אבא אמר רבי יהודה בר זבדי
אמר רב: כל זמן שבשוק - אביו ואמו נאמנים עליו (לומר בנינו הוא); נאסף מן השוק - אין נאמנים
עליו; מאי טעמא אמר רבא הואיל ויצא עליו שם אסופי; ואמר רבא: ובשני רעבון (שהרבה נשלכין) - אף על פי שנאסף מן השוק -
אביו ואמו נאמנים עליו (לא רצו חכמים לפוסלם מחמת
יציאת קול).
אמר רב חסדא: שלשה נאמנים לאלתר (ולא
לאחר זמן אבל כל שאר הנאמנין נאמנים נמי לאחר זמן), אלו הן: אסופי, חיה, ופוטרת
חברותיה (מן הטומאה, כדמפרש).
אסופי - הא דאמרן.
חיה – דתניא: 'חיה נאמנת לומר 'זה יצא ראשון וזה יצא שני'; במה דברים
אמורים - שלא יצתה וחזרה, אבל יצתה וחזרה - אינה נאמנת. רבי אליעזר אומר: הוחזקה
על עומדה (כדמפרש: דלא אהדרא אפה) – נאמנת, ואם לאו (דאהדרא אפה) - אינה נאמנת.'
מאי בינייהו?
איכא בינייהו דאהדר אפה.
'פוטרת חברותיה' מאי היא?
דתנן [נדה פ"ט ה"ד]: 'שלש נשים שהיו
ישנות במטה אחת (במסכת נדה (סא,א) מוקי
לה במשולבות ודבוקות זו בזו) ונמצא דם תחת אחת מהן - כולן טמאות; בדקה אחת מהן
ונמצאת טמאה - היא טמאה וכולן טהורות.'
אמר רב חסדא שבדקה עצמה כשיעור ווסת (לאחר מציאה מיד; ובמסכת נדה (יד,ב) מפרש 'שיעור ווסת': שעומד
העד - הוא הקינוח - בצד המשקוף, ואינו מחוסר אלא לקנח מיד).
תנו רבנן: '(נשים שילדו בבית אחת: אשת
כהן, ולוי, נתין, וממזר,) נאמנת חיה לומר 'זה כהן, וזה לוי, זה נתין, וזה
ממזר'; במה דברים אמורים? שלא קרא עליה שם ערער (שלא יצא מעורר על הולד לומר 'זה בנה של אשת ממזר'), אבל קרא עליה ערער
- אינה נאמנת.'
ערער דמאי?: אילימא ערער חד - והאמר רבי יוחנן: אין
ערער פחות משנים!? אלא ערער תרי.
ואיבעית אימא לעולם אימא לך:
ערער חד, וכי אמר רבי יוחנן אין ערער פחות משנים - הני מילי היכא דאיתא חזקה
דכשרות (שהיו מוחזקין בו בחזקת כשר), אבל היכא דליכא
חזקה דכשרות (שלא נודע לבריות מי הוא
הכשר, ולא יצא אחד מהם ידי ספק) - חד נמי מהימן.
(סיפא דברייתא דלעיל:) נאמן בעל מקח (אם שנים מעוררין על המקח, זה אומר "מכרת
לי" וזה אומר "לי מכרת ושלי המקח") לומר 'לזה מכרתי ולזה אין
מכרתי' (לקמן מוקי ליה ששניהם
נתנו לו דמים: כל אחד ואחד דמים שלמים, אחד מדעתו ואחד בעל כרחו); במה דברים אמורים?
בזמן שמקחו בידו (דרמיא עליה למידק שלא
לחזור לו מזה, ולהחזיר לו דמיו, ויתן המקח למי שלא נמכר לו; דקם ליה ב'מי שפרע',
הילכך מידק דייק), אבל אין מקחו בידו (ושניהם
אוחזין בו) - אינו נאמן (דכיון
דלאו עליה רמיא - תו לא דייק לזכור למי הוא).
(קידושין עד,א)
וניחזי זוזי ממאן נקט? (קא סלקא דעתא שלא קיבל מעות אלא מאחד מהם; הא ודאי
מדכיר דכיר זוזי דמאן קביל!)
לא, צריכא: דנקט מתרוייהו,
ואמר: חד מדעתאי וחד בעל כורחי, ולא ידיע (אין
ידוע לנו)
הי מדעתו והי לא מדעתו.
נאמן דיין לומר 'לזה זכיתי ולזה חייבתי'; במה דברים אמורים? שבעלי דינים
עומדים לפניו (רמיא עליה למדכר שעדיין
לא יצאו משם משגמרו את דינם, ואומר 'איש פלוני זכאי, איש פלוני חייב'), אבל אין בעלי דינים
עומדים לפניו - אינו נאמן (שאין
בעלי דינין עומדין לפניו תו לא רמיא עליה למידכר)'.
וניחזי זכותא מאן נקיט (ביד איזהו מהם פסק דין של זכות)?
לא, צריכא: דקריע זכותייהו.
וניהדר ונידיינינהו (למה לי כולי האי, למימר 'אינו נאמן'? מה לנו
ולאמונתו? נהדר הוא עצמו או אחר וידונם לפי טענותם)?
בשודא דדייני (בדין שאינו תלוי בטעם,
אלא הכל בפיו של דיין, כי ההיא דכתובות (פה,ב) דאמר 'נכסי לטוביה' ואתו שני טוביה, שניהם קרובים,
שניהם שכנים; ואמרינן 'שודא דדייני': למי שיתנדב לב הדיין לומר 'נראה לי שזה היה
רגיל אצלו יותר - לזה נתן', וכיון שפסק כן - אם בא לחזור אינו חוזר, ולפיכך אין
רוצין לחזור מדין שמא יַטֶּנוּ לבו לצד השני).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות
בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
Footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander
Permission to distribute this material without
remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com