דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין ע,ב)
אמר רבי חמא בר חנינא: כשהקדוש ברוך הוא
(קידושין עא,א)
מטהר שבטים (מיחסם) - שבטו של לוי מטהר
תחילה, שנאמר (מלאכי ג,ג) וישב מצרף
ומטהר כסף וטיהר את בני לוי וזיקק אותם כזהב וככסף והיו לה' מגישי מנחה בצדקה.
אמר רבי יהושע בן לוי: כסף מטהר ממזרים (המטומעים בישראל מחמת ממונם והוא גורם להם שיטהרו:
שלעתיד לבא אין הקב"ה מבדילם, מאחר שנדבקו בהם משפחות ישראל הרבה), שנאמר (שם)וישב מצרף ומטהר כסף (אותם שנטמעו מחמת עשרם);
(וסיפיה דקרא והיו לה'
מגישי מנחה בצדקה;) מאי 'מגישי מנחה בצדקה'?
אמר רבי יצחק: צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שמשפחה שנטמעה נטמעה (צדקתו של הקב"ה היא שאינו מבדילם, אלא הואיל
שנטמעו נטמעו; ורבי יהושע בן לוי סבירא ליה האי 'מטהר' לאו מבדיל פסוליהן קאמר,
אלא מטהרם ומכשירם כולם).
גופא אמר רב יהודה אמר שמואל: כל ארצות עיסה לארץ ישראל, וארץ ישראל עיסה
לבבל:
('עיסה': כעיסה שהיא מעורבת; ובשם ר' משה מרומא"ט
שמעתי: עיסה: כפסולת ענבים שנסחט משקה שלהם.)
בימי רבי בקשו לעשות בבל עיסה לארץ ישראל (להחזיק משפחות ארץ ישראל מיוחסות, ולבדוק אחר משפחות
בבל כל הבאים לישא משם אשה) אמר להן: קוצים אתם משימים לי בין עיני (משום דרבי ממשפחת בבל היה מבני בניו של הלל שעלה
וקיבל נשיאותו של בני בתירא)? רצונכם - יטפל עמכם רבי חנינא בר חמא (להשיבכם דבר); נטפל עמהם רבי חנינא בר חמא, אמר להם: כך
מקובלני מרבי ישמעאל ברבי יוסי שאמר משום אביו: כל ארצות עיסה לארץ ישראל וארץ
ישראל עיסה לבבל.
בימי רבי פנחס בקשו לעשות בבל עיסה לארץ ישראל; אמר להם לעבדיו: כשאני אומר
שני דברים בבית המדרש - טלוני בעריסה ורוצו (שלא יפשפשו אחר דבריו ויהא צריך לגלות משפחות, והוא
היה זקן ולא היה יכול לרוץ).
כי עייל, אמר להם: 'אין שחיטה לעוף מן התורה' (דבר שהוא תימה להם ולא גלה להם טעמו כדי שיהו טרודים
בסברא הראשונה, ולא יחזרו אחר טעם השניה עד שיפטר מהם; וטעם דאין שחיטה לעוף מן
התורה – ב'שחיטת חולין' (כז,ב) יליף מ'ושפך את דמו' - בשפיכה בעלמא).
אדיתבי וקמעייני בה - אמר להו 'כל ארצות עיסה לארץ ישראל וארץ ישראל עיסה
לבבל'
נטלוהו בעריסה ורצו.
רצו אחריו ולא הגיעוהו; ישבו ובדקו (במשפחות
א"י לברר את דבריו) עד שהגיעו לסכנה (לפסול
משפחות אנשי זרוע שיהרגום), ופירשו.
אמר רבי יוחנן: היכלא (שבועה
בהיכלו של מקום)! בידינו היא (לגלות פסול משפחות ארץ
ישראל)
אבל מה אעשה שהרי גדולי הדור נטמעו בה.
סבר לה כרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: משפחה שנטמעה נטמעה.
אמר אביי: אף אנן נמי תנינא (דכל
משפחה שנטמעה נטמעה, דאין להפרישה ולהרחיקה ולברר ספק מטמעיהם: מי נטמע מי לא
נטמע, אלא יניחום והם ספק והם כשרים לעתיד לבא): משפחת בית הצריפה (שם המשפחה) היתה בעבר הירדן, וריחקה (הכריז שהן פסולין) בן ציון (אדם חשוב ואיש זרוע) בזרוע; עוד אחרת היתה וקירבה
בן ציון בזרוע. כגון אלו אליהו בא (לעתיד
לבא)
לטמא ולטהר לרחק ולקרב (דכתיב (מלאכי ג) 'והשיב
לב אבות על בנים': זה מבני בניו של זה); כגון אלו דידעין (שהכל מחזיקים אותם בפסולים שנתקרבו בזרוע), אבל משפחה שנטמעה (מחמת שלא נודע פסולה) – נטמעה.
תאנא: עוד (משפחה) אחרת היתה (לבד אותה שקרבה בן ציון), ולא רצו חכמים לגלותה, אבל
חכמים מוסרים אותו לבניהם ולתלמידיהן פעם אחת בשבוע ואמרי לה פעמים בשבוע.
אמר רב נחמן בר יצחק: מסתברא כמאן דאמר פעם אחת בשבוע, כדתניא: הריני נזיר
אם לא אגלה משפחות - יהיה נזיר ולא יגלה משפחות.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: שם בן ארבע אותיות (קריאתו וכתיבתו ופירושו) - חכמים מוסרין אותו
לתלמידיהן פעם אחת בשבוע, ואמרי לה פעמים בשבוע.
אמר רב נחמן בר יצחק: מסתברא כמאן דאמר פעם אחת בשבוע, דכתיב [שמות ג,טו: ויאמר עוד אלקים אל משה כה תאמר אל בני ישראל ה' אלקי אבתיכם אלקי אברהם
אלקי יצחק ואלקי יעקב שלחני אליכם] זה שמי לעולם [וזה זכרי לדר דר] – 'לעלם' (להעלים) כתיב.
רבא סבר למידרשיה בפירקא. אמר ליה ההוא סבא: 'לעלם' כתיב.
רבי אבינא רמי: כתיב (שם) זה שמי וכתיב (שם) זה זכרי?
אמר הקב"ה: לא כשאני נכתב אני נקרא: נכתב אני ביו"ד ה"י,
ונקרא באל"ף דל"ת (מדלא
כתיב 'שמי וזכרי' משמע שלמדוֹ שני שמות, ואמר לו: זה שמי מיוחד, ובזה השני אני
נזכר).
תנו רבנן: 'בראשונה שם בן שתים עשרה אותיות היו מוסרין אותו לכל אדם (שם בן שתים עשרה ובן ארבעים ושתים לא פירשו לנו); משרבו הפריצים (המשתמשין בו) היו מוסרים אותו לצנועים
שבכהונה (לברך בו העם במקדש לאחר
עבודת ציבור של תמיד של שחר), והצנועים שבכהונה מבליעים אותו בנעימת אחיהם הכהנים
(אותן שלא היו בקיאין בו, ומברכין
בשם בן ארבע אותיות, כשהיו מושכין את קולם בנעימה - היו אלו ממהרים להבליע את השם
בן י"ב, ולא היה נשמע לרבים מקול נעימות חביריהם בנעימת ביסום קול שקורין
'טרוף' [אולי: טרוֹפּ]).
תניא: 'אמר רבי טרפון: פעם אחת עליתי אחר אחי אמי (שהיה כהן, ורבי טרפון היה כהן: בתוספתא דכתובות (פ"ה)
מעשה ברבי טרפון שקדש שלש מאות נשים בשני בצורת כדי להאכילם תרומה) לדוכן (לברך ברכת כהנים), והטיתי אזני אצל כהן גדול,
ושמעתי שהבליע שם בנעימת אחיו הכהנים.'
אמר רב יהודה אמר רב: שם בן ארבעים ושתים אותיות - אין מוסרין אותו אלא למי
שצנוע ועניו, ועומד בחצי ימיו, ואינו כועס ואינו משתכר ואינו מעמיד על מדותיו (לנטור איבה, שמא ישתמש בו להנקם); וכל היודעו והזהיר
בו והמשמרו בטהרה - אהוב למעלה ונחמד למטה, ואימתו מוטלת על הבריות, ונוחל שני
עולמים: העולם הזה והעולם הבא.
אמר שמואל משמיה דסבא: בבל - בחזקת כשרה עומדת (במשפחה שאתה בא ליבדק בה) עד שיודע לך במה נפסלה; שאר
ארצות - בחזקת פסול הן עומדות עד שיודע לך במה נכשרה (צריך אתה לבדוק אחר המשפחה, כמו שאמרה משנתינו (לקמן עו,א):
'ארבע אמהות שהן שמנה'), ארץ ישראל: מוחזק לפסול – פסול, מוחזק לכשר – כשר.
הא גופא קשיא: אמרת 'מוחזק לפסול – פסול', הא סתמא כשר! והדר תני 'מוחזק
לכשר – כשר', הא סתמא – פסול!?
אמר רב הונא בר תחליפא משמיה דרב: לא קשיא:
(קידושין עא,ב)
כאן להשיאו אשה (סתמא בעי בדיקה), כאן להוציא אשה
מידו (שנשא כבר מסתמא לא מפקינן).
אמר רב יוסף: כל שסיחתו בבבל (שמספר
בלשון אנשי בבל) - משיאין לו אשה (דמחזקינן
ליה מבבל);
והאידנא דאיכא רמאי (שמלמדים שיחת בבל להחזיקו
במיוחסים)
– חיישינן.
זעירי הוה קא מישתמיט מיניה דרבי יוחנן דהוה אמר ליה: "נסיב
ברתי" (ולא היה חפץ בה, מפני
שהיא מארץ ישראל והוא היה מבבל); יומא חד הוו קאזלי באורחא, מטו לעורקמא דמיא,
ארכביה לרבי יוחנן אכתפיה וקא מעבר ליה; אמר ליה: "אורייתן כשרה, בנתין לא
כשרן (תלמידי אתה ותורתי כשירה לך ובתי
אינך חפץ)?
מאי דעתיך (שאתה מחזיק בבבל במיוחסים)? אילימא מדתנן 'עשרה
יוחסין עלו מבבל (וכו' [רשימת הפסולים שעלו] וסבור
אתה שעלו כל הפסולין)? [במשנה כתוב גם]
'כהני לויי [וישראלים]' - אטו כהני לויי
וישראלי כולהו סליקו? כי היכי דאישתיור מהני [כהנים ולויים וישראלים] אישתיור נמי מהני [הפסולים]!".
אישתמיטתיה [לרבי יוחנן]
הא דאמר רבי אלעזר 'לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקייה ועלה'.
עולא איקלע לפומבדיתא לבי רב יהודה, חזייה לרב יצחק בריה דרב יהודה דגדל
ולא נסיב; אמר ליה: מאי טעמא לא קא מנסיב ליה מר איתתא לבריה?
אמר ליה: מי ידענא מהיכא אנסיב (איזו
אשה מיוחסת)?
אמר ליה: אטו אנן מי ידעינן מהיכא קאתינן? דילמא מהנך דכתיב (איכה ה,יא) נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה? וכי תימא עובד
כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר - ודילמא מהנך דכתיב בהו (עמוס ו,ד) השוכבים על מטות שן וסרוחים על ערסותם [ואכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק], ואמר רבי יוסי ברבי
חנינא: אלו בני אדם המשתינים מים בפני מטותיהם ערומים, ומגדף בה רבי אבהו: אי הכי
היינו דכתיב (עמוס ו,ז) לכן עתה יגלו
בראש גולים [וסר מִרְזַח סרוחים] משום דמשתינים מים
בפני מטותיהם ערומים - 'יגלו בראש גולים'? אלא אמר רבי אבהו: אלו בני
אדם שאוכלין ושותין זה עם זה, ומדביקין מטותיהם זו בזו, ומחליפין נשותיהם זה לזה,
ומסריחים ערסותם בשכבת זרע שאינה שלהם?
אמר ליה: היכי נעביד?
אמר ליה: זיל בתר שתיקותא (שאל
לך משפחה שתקנית) כי האי דבדקי בני מערבא: כי מינצו בי תרי בהדי הדדי - חזו הי מנייהו דקדים
ושתיק אמרי 'האי מיוחס טפי' (שסתם
בני מריבה - הם פסולין: שמתוך פסולן שהיו פורשים מהם - נטרו איבה והחזיקו
במריבה).
אמר רב: שתיקותיה דבבל - היינו יחוסא (ומיוחסת דבבל - היינו שתיקותא: מתוך שהם שתקנים -
הוחזקו במיוחסים; אם כן הבא לבדוק בבבל - אינו בודק אלא בשתיקה: לבדוק בשתקנים).
איני! והא איקלע רב לבי בר שפי חלא (שם
האיש: 'שופה' = חומץ, כמו 'השופה יין לחבירו' (בבא מציעא ס,א)) [לבי שיחלא] ובדק
בהו.
מאי לאו – ביחסותא?!
לא בשתיקותא: הכי קאמר להו: בדוקו אי שתקי אי לא שתקי.
אמר רב יהודה אמר רב: אם ראית שני בני אדם שמתגרים זה בזה שמץ פסול יש באחד
מהן ואין מניחין אותו (מן השמים) לידבק אחד בחבירו (לכך הטילו מן השמים מריבה ביניהן).
אמר רבי יהושע בן לוי: אם ראית שתי משפחות המתגרות זו בזו - שמץ פסול יש
באחת מהן, ואין מניחין אותה לידבק בחברתה.
אמר רב פפא סבא משמיה דרב: בבל – בריאה (מיוחסת ונקייה), מישון – מיתה (ממזרים גמורים כולם), מדי – חולה (רובם כשרים ומיעוטן פסולין, כחולים הללו שרובן
לחיים),
עילם – גוססת (רובן פסולין ומיעוטן
כשרין);
ומה בין חולין לגוססין? רוב חולין לחיים, רוב גוססים למיתה.
עד היכן היא בבל (ליחס)? (לפי הענין נראה שבבל בין שני נהרות גדולים: חדקל
ופרת מציעים אותה ביניהם: זה מן המזרח וזה מן המערב, ובאין ומושכין מן הדרום
לצפון; וסופו של פרת שופך בחדקל; כל זה יש ללמוד; מכאן ארץ ישראל בדרומה של בבל,
דכתיב (ירמיה א,יד) 'מצפון
תפתח הרעה' כלומר: בבל בצפון. ופרת יורד
מארץ ישראל לבבל, כדאמר בעלמא (שבת
סה,ב) 'מיטרא במערבא - סהדא רבה פרת';
וקא בעי גמרא: מה שבין שני הנהרות פשיטא לן דבבל היא, אלא משפת חדקל ולחוץ - עד
היכן מתפשט רחבה של בבל)?
רב אמר: עד נהר עזק; ושמואל אמר: עד נהר יואני.
לעיל בדיגלת (לצד דרום [לחדקל]) עד היכא (למדנו רחבה שבין שני הנהרות, ועוד להלן מחדקל עד נהר
עזק, וצריכין לידע: ארכה כמה)?
רב אמר: עד בגדא ואוונא (מקומות
הם, סמוכות זה לזה, וחדקל מפסיק ביניהן), ושמואל אמר: עד מושכני (מוסיף בארכה לדרום).
- ולא מושכני בכלל? והאמר רבי חייא בר אבא אמר שמואל: מושכני הרי היא כגולה
(פומבדיתא קרוי 'גולה' בראש השנה (כג,ב)) ליוחסין?
אלא עד מושכני - ומושכני בכלל.
לתחתית בדיגלת (לצפון, ועל שפת חדקל
במזרחה של בבל) עד היכא (עד היכן אורכה משוך
לצפון)?
אמר רב שמואל: עד אפמייא תתאה (התחתונה).
תרתי אפמייא הויין (לפי
ששתים היו) חדא עיליתא (זו עליונה) וחדא תתייתא (וזו תחתונה; דרך משיכת הנהר ויחוס של בבל עד התחתונה
- ולא היא בכלל) חדא כשירה (העליונה) וחדא פסולה (התחתונה), ובין חדא לחדא פרסה, וקא קפדי אהדדי, ואפילו
נורא לא מושלי אהדדי (כדי שלא יהו רגילים אצלם
שלא להתחתן בם). וסימניך דפסולתא (וסימן
זה יהא בידך שלא תטעה אי זו פסולה): הא דמישתעיא מֵישָנִית (הך דמשתעי בלשון מישן, שהיא קרובה למישן, ואמר לעיל
'מישן מיתה').
לעיל בפרת (על שפת פרת במערבה של
בבל) עד
היכא (עד היכן ארכה משוך לדרום)?
רב אמר: עד אקרא דתולבקני, ושמואל אמר: עד גישרא דבי פרת (שמואל היה מוסיף); ורבי יוחנן אמר: עד מעברת
דגיזמא.
לייט אביי ואיתימא רב יוסף אדרב (כל
שיסמוך על זה שאין יחוסה של בבל משוך כל כך).
אדרב לייט, אדשמואל לא לייט (בתמיה:
והרי הוא מוסיף)?
אלא: לייט אדרב, וכל שכן אדשמואל.
ואיבעית אימא: לעולם אדרב לייט, אדשמואל לא לייט (דכי אמרה שמואל למילתיה פוחת היה ולא מוסיף), (ובימי שמואל) וגישרא דבי פרת (היה הגשר) לתתאיה הוה קאי (למטה מאקרא דתולבקני).
(קידושין עב,א)
והאידנא הוא דליוה פרסאי (שלקחוהו
ממקומו ובנאוהו למעלה מאקרא.
ולהכי לא בעי 'לתחת פרת עד
היכן' - לפי שפרת נופל בחדקל, ועוד בבל מושכת למטה ממנו עד אפמיא תתאה, כדאמר
לעיל).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות
בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
Footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander
Permission to distribute this material without
remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com