דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין סו,ב)
משנה:
כל מקום שיש
קידושין ואין עבירה (שהקידושין תופסין בה, ואין עבירה בנשואין שלא אסרתה
תורה עליו) - הולד הולך אחר הזכר;
ואיזה זו?
זו כהנת לויה
וישראלית שנשאו לכהן לוי וישראל (לוי שנשא כהנת או ישראלית - בנה
לוי, וכהן שנשא לויה וישראלית - בנה כהן; ישראל שנשא כהנת או לויה - הולד ישראל: 'למשפחותם
לבית אבותם' כתיב);
וכל מקום שיש
קידושין ויש עבירה - הולד הולך אחר הפגום (אחר הפגום שבשניהם: שנולד
מפסולי כהונה - הולד פסול),
ואיזה זו?
זו אלמנה לכהן
גדול (יש קידושין ויש עבירה; דקסבר קידושין תופסין בחייבי לאוין), גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל,
בת ישראל לממזר ולנתין (וכן בן ממזרת לישראל – ממזר, וכן בן ממזר מישראלית –
ממזר, וכן בת נתינה לישראל – נתין, ובן נתין מכשרה - נתין);
וכל מי שאין לה
עליו קידושין, אבל יש לה על אחרים קידושין - הולד ממזר (בגמרא
מפרש לה),
ואיזה זה?
זה הבא על אחת
מכל העריות שבתורה (של חייבי כריתות).
וכל מי שאין לה
לא עליו ולא על אחרים קידושין - הולד כמותה (ולד
נכרית – נכרי, ואם גיירוהו הוי גר כשר, ואינו ממזר);
ואיזה זה?
זה ולד שפחה (עבד, ששחררו בעליו – כשר, ומותר בישראלית) ונכרית.
גמרא:
'כל מקום שיש קידושין': אמר ליה רבי שמעון [בן לקיש?] לרבי יוחנן: כללא הוא דכל מקום שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר? הרי
(קידושין סז,א)
גר שנשא ממזרת,
דיש קידושין ואין עבירה, (דגר מותר בממזרת לרבי יוסי, דאמר:
קהל גרים לא מקרי קהל - לקמן בפרק בתרא (עג,א)) - הולד הולך אחר הפגום, דתניא: 'גר שנשא ממזרת - הולד
ממזר, דברי רבי יוסי'!?
אמר ליה: מי
סברת מתניתין - רבי יוסי היא? מתניתין רבי יהודה היא, דאמר: גר לא ישא ממזרת.
ויש קידושין
ויש עבירה, הולד הולך אחר הפגום? וניתנייה (גבי קידושין: ויש עבירה
במתניתין, בהדי אלמנה לכהן גדול)!
תנא כל מקום'
דסיפא (דיש קידושין ויש עבירה) - לאתויי ('כל מקום' - כללא משמע, לאתויי הך
דלא פריש לה בהדיא).
ואיבעית אימא:
לעולם רבי יוסי היא (דאמר גר מותר בממזרת), (ודקשיא לך 'כללא היא'? - מתניתין
לאו כללא כייל) ותנא 'איזו זו'
(דלהכי תנא בה 'ואיזו זו? היא כהנת ולויה כו': למימרא
דהני הוא דהולד הולך אחר הזכר) – למעוטי (אבל יש אחרים אף על פי שיש קידושין ואין עבירה
- הולד הולך אחר הפגום).
'ואיזו זו'
ותו לא (כלומר: אם כן ד'איזו זו' דוקא, אבל מידי אחרינא לא
אזיל אחר הזכר גבי 'יש קידושין ואין עבירה')? והרי חלל שנשא בת ישראל, דיש קידושין ואין עבירה, הולד
הולך אחר הזכר (ותנן לקמן (קידושין פ"ד מ"ו,
דף עז,א) 'בת חלל זכר פסולה לכהונה', אלמא אחר הזכר הוא,
ומיקרי 'חללה')!
הא - לא קשיא,
כרבי דוסתאי בן רבי יהודה סבירא ליה (לתנא דידן, דאמר (שם):
'בנות ישראל מקוה טהרה לחללין', ובתה כשרה לכהונה).
והרי ישראל
שנשא חללה, דיש קידושין ואין עבירה (דלא אסורה אלא לכהנים) הולד הולך אחר הזכר (דתנן
לקמן (שם): 'בתו כשירה לכהונה', ולא
אמרינן 'חללה היא', כפגום שבשניהם)!?
תנא 'כל
מקום' דרישא - לאתויי.
וניתנייה בהדיא
(גבי כהנת לויה וישראלית)?
(ומשני:) משום דלא מתני לה (אינה נישנית לו לתנא עם השאר בלשון קצר); היכי ניתני? '(ואיזו) כהנת ולויה וישראלית וחללה שנשאת לכהן לוי
וישראל' (דמשמע חללה נמי לכהן אין עבירה)? - וחללה לכהן מי חזיא!
והאיכא ('יש
קידושין ואין עבירה' דהולד הולך אחר הזכר): (הא) דרבה בר בר חנה, דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מצרי
שני (שנתגייר אביו)
שנשא מצרית ראשונה (שנתגיירה היא) - בנה שלישי הוי (ומותר לישא ישראלית, כדכתיב (דברים כג,ט)
'דור שלישי יבא להם': דכיון דיש קידושין ואין
עבירה – 'לבית אבותם' קרינא ביה, כישראל; והא דאמרינן
ביבמות (עח,א) 'להם הלך אחר פסולן' - היינו
לענין ישראל שנשא מצרית או מצרי שנשא ישראלית, דיש קידושין ויש עבירה, עד שלשה
דורות הולד הולך אחר המצרי, ד'יולדו להם'
(דברים כג,ט) כתיב, ואחריהם הולכים הולדות, אבל
לענין מצרי ומצרית - לא מגמר לן האי 'להם' מידי,
דהא בתרוייהו 'להם' קרינא ביה, והוא מצרי והיא מצרית)?
- תנא 'כל
מקום' דרישא – לאתויי [דרבה
בר בר חנה].
ולרב דימי דאמר
(ביבמות בפרק 'הערל' (עח,א)) 'שני הוי' (ויליף לה מ'אשר
יולדו' (דברים כג,ט): הכתוב תלאו בלידה, למימרא
דבתר אימיה שדינן ליה, מדלא כתיב 'אשר יולידו')?
תנא 'איזו
זו' – למעוטי.
והאיכא (גבי
'יש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הפגום') (הא): דכי אתא רבין אמר רבי יוחנן: באומות - הלך אחר הזכר (איש
ואשה הבאים משני אומות, [כדלקמן]); נתגיירו
(דיש קידושין ואין עבירה) - הלך אחר הפגום שבשניהם (כדלקמן
בשמעתין, ומתניתין תני 'הולד הולך אחר הזכר')!?
- תנא 'איזו
זו' (דרישא) –
למעוטי (ולאשמועינן דמתניתין לא כללא כייל, ומרישא דמילתיה דרבין
ליכא לאקשויי למימר 'ונתנייה במתניתין גבי הולד הולך אחר הזכר', דמתניתין ביש
קידושין מיירי, והני דלא נתגיירו - אין כאן קידושין).
האי מאי (אסוגיא דשמעתין פריך דשנינן לעיל 'ואי בעית אימא רבי יוסי היא')? אי אמרת בשלמא מתניתין רבי יהודה היא (דאמר 'גר אסור בממזרת' לפיכך בנו הולך אחר הפגום, כדין כל מקום שיש קידושין ויש עבירה), (איכא לתרוצי) 'כל מקום' דרישא (דמתניתין לאתויי מאי? 'ואיזו זו' למעוטי מאי?) - ('כל מקום' דרישא) לאתויי ישראל שנשא חללה (דבתו כשרה דהולד הולך אחר הזכר), ודרבה בר בר חנה (מצרי שני שנשא מצרית ראשונה דיש קידושין ואין עבירה לפיכך הולד שלישי); 'איזו זו' - למעוטי דרב דימי ורבין (כלומר 'ואיזו זו' דרישא – דמשמע: 'אבל בעלמא לא אזיל אחר הזכר' - אי סבירא ליה כרב דימי אף מצרי שני שנשא מצרית ראשונה - בנה שני, אשמועינן איזו זו דמתניתין למעוטי הא, דלא אזיל בתר זכר; ו'כל מקום' דרישא לא תיתי אלא ישראל שנשא חללה, וכדרבין, דאמר 'נתגיירו הלך אחר הפגום', ולא אזיל אחר זכר, ואף על גב דאין עבירה; ואי סבירא ליה כרבה בר בר חנה - מייתינן ליה מ'כל מקום' דרישא, ו'איזו זו' - למעוטי דרבין לחודא)!
(קידושין סז,ב)
'כל מקום'
דסיפא (ד'יש קידושין ויש עבירה') לאתויי גר שנשא ממזרת (לרבי
יהודה דיש עבירה דהולד הולך אחר הפגום דהוי ממזר); אלא אי אמרת 'רבי יוסי היא', 'כל מקום' דרישא,
כדאמרן (לאתויי ישראל שנשא חללה); 'איזו זו' כדאמרן (למעוטי
דרבין או דרב דימי, וגר שנשא ממזרת);
אלא 'כל מקום' דסיפא - לאתויי מאי (היכא אשכחן תו 'יש קידושין
ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום' בר מהני דקתני במתניתין)?
ולטעמיך - לרבי
יהודה – 'איזו זו' דסיפא למה לי?
אלא איידי דתנא
רישא 'איזו זו' - תנא סיפא 'איזו זו';
הכי נמי: איידי
דתנא רישא 'כל מקום' תנא נמי סיפא 'כל מקום'.
גופא: כי אתא
רבין אמר רבי יוחנן: באומות הלך אחר הזכר; נתגיירו הלך אחר הפגום שבשניהם.
מאי 'באומות
הלך אחר הזכר'? (למאי הילכתא יש להלך אחר הזכר כל זמן שלא נתגיירו?
ומנא לן דבתר זכר אזלינן?)
כדתניא: 'מנין
לאחד מן האומות (שבעולם שאינן מן אומות של ארץ ישראל, שאמר הכתוב
עליהם (דברים כ,טז) 'לא תחיה
כל נשמה') שבא על
הכנענית ([שהייתי
חושב] שיהא בכלל 'לא תחיה';
והוא הדין לחוית וליבוסית, אלא שכולם נקראין על שם 'כנעני', דכתיב (בראשית
יז,ח) 'ארץ כנען'), והוליד בן - שאתה רשאי לקנותו בעבד (דשדינן
ליה בתר זכר, ומותר לחיותם)?
תלמוד לומר: (ויקרא כה,מה) וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו [וממשפחתם
אשר עמכם אשר הולידו בארצכם והיו לכם לאחזה] (ולעיל מיניה כתיב 'ועבדך
ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים אשר סביבותיכם' (ויקרא כה,מד)
- שאינן משבע אומות – 'מהם תקנו עבד ואמה', וסמיך
ליה 'וגם מבני התושבים', כלומר: ולא משאר אומות
לבדם שאין בהם מערבוב שבע אומות, אלא אף מבניהם שמולידים אותם תושבין הבאים לגור
עמכם ומולידין מן הכנעניות - מהם תקנו);
יכול אף עבד
שבא על שפחה מן האומות והוליד בן שאתה רשאי לקנותו בעבד?
תלמוד לומר:
(שם) 'אשר הולידו בארצכם': מן הנולדין בארצכם (אשר
הולידו בני שאר אומות מבנות ארצכם, שלידתן 'בארצכם' דהיינו אימותיהם) ולא מן הגרים בארצכם (שהולידו
בני ארצכם במקומות אחרים מבנות שאר אומות, ובאו הבנים לגור כאן אצל אבותם; ובתורת
כהנים גרסינן 'ולא מן הכנענים שבארצכם' כלומר: שנולדו מן הכנענים)'.
נתגיירו - הלך
אחר הפגום שבשניהם:
במאי ([גירסת
רש"י:] מאי היא? לענין עבדות ליכא למימר 'נתגיירו' אלא לענין
יוחסין, ולא מצינו חילוק בין אומה לאומה משנתגיירו אלא בעמוני ומצרי, שזה אסור
לעולם וזה עד דור שלישי; ו'פגום משני צדדים' במאי משכחת לה, דקאמר 'הפגום שבשניהם')?: אילימא במצרי שנשא עמונית (וקאמר
'הולד הולך אחר המצרי' ואסור עד דור שלישי) - מאי 'פגום' איכא (בצד האם דקאמר 'נתגיירו'
אתרוייהו קאי, לשון רבים, ומשמע דבמידי דמשכחת ביה פגם לגבי תרוייהו קאמר, והכא
גבי אם ליכא פגם!): 'עמוני ולא
עמונית' (עמונית שריא לאלתר)! (מצרי ואדומי עשה בהם נקבות כזכרים כדאמר ביבמות (עז,ב).) אלא בעמוני שנשא מצרית: ואי זכר הוי האי (הולד) - שדיא אבתריה דידיה (בתר
עמוני, ואיסור זכרים שבו לעולם, ולא אמרינן 'שדיא בתר מצרית' ויהא דור שלישי מותר), ואם נקבה הויא - שדיא אבתרה דידה (בתר
מצרית, ולא בתר עמוני, למשרייה לדידה משום ו'לא עמונית'; אלא בנה יהא מותר, שהוא
שלישי, דאמר קרא (דברים כג) 'להם': הלך אחר פסולן).
כל שאין לה
עליו קידושין:
מנא הני מילי (דאין
קידושין תופסין בחייבי כריתות)?
(אבל 'הולד ממזר' נפקא לן מ'לא יקח
איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו' (דברים
כג,א) וסמיך ליה 'לא יבא ממזר'
(דברים כג,ג), ומוקמינן לה ביבמות (מט,א)
בשומרת יבם של אביו, שהיא לו אשת אחי אביו, שהיא בכרת; ומהכא ילפינן לה ביבמות
בפרק 'החולץ' (יבמות מה,ב) דכל שאין לה עליו קידושין
- הולד ממזר).
דאמר רבי חייא
בר אבא אמר רבי יוחנן, ומטו בה (יש מטים בדבר זה לומר) משום דרבי ינאי (נאמר), ורב אחא בריה דרבא (אמר: לאו
משום רבי ינאי מטו בה אלא) ומטו בה
משום רבי יוסי הגלילי: אמר קרא: (דברים כד,ב) ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אֲחֵר: לאחרים (שהוא 'אחר' אצלה) ולא לקרובים (ולא שהוא
קרובה; 'והיתה' לשון קידושין הוא: שהיתה לו בהן
לאשה).
מתקיף לה רבי
אבא: ואימא ל'אחֵר' ולא לבן (בן בעלה, אבל שאר קרובות לא)!?
בן - בהדיא
כתיב ביה: (דברים כג,א)
לא יקח (לא יהא לך בה ליקוחין: שאין קידושין תופסין) איש את אשת אביו [ולא
יגלה כנף אביו]; 'אחֵר' למה לי? - שמע מינה: לאחרים ולא לקרובים.
ואימא אידי
ואידי לבן; הא לכתחילה והא דיעבד (כלומר: 'לא יקח'
- לאו שלא יהיו לו בהן קידושין דיעבד קאמר, אלא אזהרה: שלא יקדשנה, ומיהו אי קדיש -
ניהוו קידושין; ואתא האי קרא אחרינא לומר דאין בה הויה כלל, ולעולם לבן קאמר:
דכיון דאמר ולא פירש קרובים - אין לך להביא באיסור זה אלא האסור שבכולן, שקרוב מן
הכל)!
'לכתחילה' -
מאחות אשה נפקא (דכתיב בה 'לא תקח':
לא תקדשנה): ומה אחות אשה בכרת לא
תקדש, חייבי מיתות בית דין (אשת אביו: בסקילה) - לא כל שכן!
ואימא אדי
ואידי ('לא תקח', 'והיתה
לאיש אחר') באחות אשה:
הא לכתחילה הא דיעבד (דכיון דאשכחן בה דאזהר עלה לכתחילה - איכא למימר דהדר
כתב 'והיתה לאיש אחר' למעוטי בעל אחותה, שאין לו בה
הויה; אבל שאר קרובים - דלא אשכחן בהו אזהרת 'קיחה' לכתחילה - לא קאמר דיעבד לא
נתפסו)!?
אין הכי נמי (דאחות
אשה לחודה איכא למיגמר).
אשכחן אחות
אשה, שאר עריות מנלן?
ילפינן מאחות
אשה (בבנין אב = במה מצינו): מה אחות אשה מיוחדת שהיא ערוה, וחייבין על זדונה כרת
ועל שגגתה חטאת - ולא תפסי בה קידושין - אף כל שהיא ערוה, וחייבין על זדונה כרת
ועל שגגתה חטאת - לא תפסי בה קידושין.
בשלמא כולהו
אתיין, אלא אשת איש ואשת אח - איכא למיפרך: מה לאחות אשה שכן אין לה היתר במקום
מצוה (כשאין לו בנים מאחיו המת, דילפינן בפרק קמא דיבמות (דף
ג,ב): נאמר כאן 'עליה בחייה' [ויקרא
יח,יח] ונאמר להלן 'יבמה יבא עליה'
[דברים כה,ה]: מה להלן במקום מצוה אף כאן במקום
מצוה, ואמר רחמנא' לא תקח') תאמר באשת אח שיש לה היתר במקום מצוה!?
אשת איש נמי
איכא למיפרך: מה להנך (לאחות אשה קאמר) שכן אין לה היתר בחיי אוסרן (שכן אין
לה היתר בחיי אחותה האוסרת, שאפילו גירש אשתו - אחותה אסורה) - תאמר באשת איש, שיש לה היתר בחיי אוסרן (שבעלה
מתירה בגט)?
אלא אמר רבי
יונה, ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע: אמר קרא (בפרשת
עריות כתיב): [ויקרא
יח,כט: כי] כל
אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו [הנפשות העשת מקרב עמם]: הוקשו כל העריות כולם לאחות אשה: מה אחות אשה
לא תפסי בה קידושין - אף כל עריות כולם לא תפסי בה קידושין.
אי הכי -
(קידושין סח,א)
אפילו נדה נמי (אם
קידש פנויה בימי נדותה - לא להוו קידושין, ואם בא עליה בנדתה יהא הולד ממזר)!? אלמה אמר אביי (ביבמות
ב'החולץ'): 'הכל מודים בבא על הנדה (שמעון
התימני דאמר: (יבמות מט,א) 'יש ממזר מחייבי כריתות'
מודה בבא על הנדה), ועל הסוטה (ורבי
עקיבא דאמר (שם) 'יש ממזר מחייבי לאוין' - מודה בבא על הסוטה, דקינא לה ונסתרה
דהויא עליו בלאו ד'לא יוכל בעלה וגו', כדאמר ביבמות: (יא,ב) הא מה אני מקיים 'אחרי
אשר הוטמאה' לרבות סוטה שנסתרה) שאין
הולד ממזר' (שהרי עדיין קידושין עומדין בה)?
אמר חזקיה אמר
קרא [ויקרא טו,כד: ואם שכב ישכב איש אתה] ותהי נדתה עליו [וטמא
שבעת ימים; וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא] - אפילו בשעת נדתה תהא בה הויה.
מכדי (הך
היקישא דרבי יונה) איכא לאקושה לנדה
(דהוו קידושין)
ואיכא לאקושה לאחות אשה (שאר עריות לאחות אשה דלא ליהוו קידושין)1 מאי חזית דמקשת להו לאחות אשה? אקשה לנדה!?
קולא וחומרא -
לחומרא מקשינן (לעשות הולד ממזר, שהממזרות תלוין בקידושין: דכל מי
שאין לה עליו קידושין - הולד ממזר (דילפינן לה מאשת אב ביבמות (מה,ב):
מה אשת אב דלא תפסי בה קידושין והולד ממזר - אף כל שאין עליו קידושין הולד ממזר).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות
בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר
גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
Footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius
Hollander
Permission to distribute this material without
remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com