דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
קידושין דף לא
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין ל,ב)
תנו רבנן: 'שלשה
שותפין הן באדם: הקב"ה, ואביו, ואמו, (מפרש
בברייתא במסכת נדה: איש מזריע לובן שבו, אשה מזרעת אודם שבו, והקדוש ברוך הוא נופח
בו נשמה: מראה עין, ושמיעת אוזן, ודיבור); בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו - אמר הקב"ה: מעלה
אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני.'
תניא: 'רבי
אומר: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבן מכבד את אמו יותר מאביו, מפני
(קידושין לא,א)
שמשדלתו
בדברים (מפתה אותו, כדמתרגמינן וכי
יפתה [איש בתולה אשר לא אורשה וגו'](שמות כב,טו) 'ארי
ישדל') - לפיכך הקדים הקב"ה
כיבוד אב לכיבוד אם; וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מתיירא מאביו יותר
מאמו, מפני שמלמדו תורה - לפיכך הקדים הקב"ה מורא האם למורא האב.'
תני תנא קמיה
דרב נחמן: בזמן שאדם מצער את אביו ואת אמו, אמר הקב"ה: יפה עשיתי שלא דרתי
ביניהם, שאלמלי דרתי ביניהם – ציערוני.
אמר רבי יצחק:
כל העובר עבירה בסתר - כאילו דוחק רגלי שכינה, שנאמר (ישעיהו
סו,א) כה אמר ה' השמים כסאי
והארץ הדום רגלי [אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי] ('והארץ
הדום רגלי': והעובר בסתר אומר "אין המקום כאן" לפיכך
הוא נסתר לומר "אין יודע"; נמצא כדוחק רגליו ומקצרו לומר "אין
כאן").
אמר רבי יהושע
בן לוי: אסור לאדם שיהלך ארבע אמות בקומה זקופה שנאמר: [ישעיהו
ו,ג: וקרא זה אל זה ואמר, קדוש קדוש קדוש ה' צבאות] מלא כל הארץ כבודו (משמע משתרבב ויורד למטה, והזוקף
קומתו - נראה כדוחק).
רב הונא בריה
דרב יהושע לא מסגי ארבע אמות בגילוי הראש, אמר: שכינה למעלה מראשי.
שאל בן אלמנה
אחת את רבי אליעזר: אבא אומר "השקיני מים", ואימא אומרת "השקיני
מים" - איזה מהם קודם?
אמר ליה: הנח
כבוד אמך ועשה כבוד אביך, שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך. בא לפני רבי יהושע אמר לו:
כך (רבי יהושע השיב לו כדרך שהשיב לו רבי אליעזר).
אמר לו: רבי -
נתגרשה (שאין אמי חייבת בכבוד אבי) מהו?
אמר ליה: מבין
ריסי עיניך (שערות שבשורות כסוי העין) ניכר שבן אלמנה אתה (ניכר
שהיית יתום, ונשרו ריסי עיניך מן הבכי, כדאמרינן 'והיה רבן גמליאל שומע קולה ובוכה
כנגדה עד שנשרו ריסי עיניו'), (ולא
צריך אתה למעשה, אלא ללמוד באת); (ואני
אומר לך שכבוד שניהם שוה עליך:) הטל
להן מים בספל וקעקע להן כתרנגולין (קרקר להם כמו שמקרקרין לתרנגולים). (ולפי שלא היה צריך לעשות, והוא
שאלו כמו שעליו לעשות "אמר לי אבא ואימא" - השיבו בלשון שחוק.)
דרש עולא רבה
אפיתחא דבי נשיאה: מאי דכתיב (תהלים קלח,ד) יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך?
'מאמר פיך' לא
נאמר אלא 'אמרי פיך': בשעה שאמר הקב"ה 'אנכי'
ו'לא יהיה לך' [שמות כ,ב: אנכי
ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים; לא יהיה לך אלהים אחרים על פני] - אמרו אומות העולם: לכבוד עצמו הוא דורש; כיון
שאמר (שמות כ,יא)
כבד את אביך ואת אמך [למען יארכון ימיך על האדמה, אשר ה' אלקיך נתן לך] - חזרו והודו למאמרות הראשונות (כל
שכן שחייב אדם בכבודו, שאף הוא שותף בבריאתו, כאביו ואמו; וחייו ומותו מסורין בידו).
רבא אמר: מהכא:
(תהלים קיט,קס)
ראש דברך אמת [ולעולם כל משפט צדקך]; ראש דברך - ולא סוף דברך? אלא מסוף דברך ניכר שראש דברך
אמת (לא הוזקק הכתוב לומר 'ראש דברך אמת' אלא לפי שהיו מרננים אחר
דבריו הראשונים, לומר "לכבודו הזהיר", ולאחר זמן חזרו והודו: כששמעו סוף
דבריו למדו שראש דבריו אמת).
בעו מיניה מרב
עולא: עד היכן כיבוד אב ואם?
אמר להם: צאו
וראו מה עשה עובד כוכבים אחד באשקלון, ודמא בן נתינה שמו: פעם אחת בקשו חכמים
פרקמטיא בששים ריבוא שכר (היה משתכר בה ששים ריבוא דינרי
זהב), והיה מפתח מונח תחת מראשותיו
של אביו (והוא ישן) -
ולא ציערו.
אמר רב יהודה
אמר שמואל: שאלו את רבי אליעזר: עד היכן כיבוד אב ואם?
אמר להם: צאו
וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון, ודמא בן נתינה שמו: בקשו ממנו חכמים
אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר - ורב כהנא מתני 'בשמונים ריבוא' - והיה מפתח מונח
תחת מראשותיו של אביו - ולא ציערו; לשנה האחרת נתן הקב"ה שכרו: שנולדה לו פרה
אדומה בעדרו! נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמר להם: יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל
ממון שבעולם אתם נותנין לי, אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל
כבוד אבא.
ואמר רבי
חנינא: ומה מי שאינו מצווה ועושה כך (שילם לו הקב"ה שכרו) - מצווה ועושה על אחת כמה וכמה, דאמר רבי חנינא:
גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה.
אמר רב יוסף:
מריש הוה אמינא: מאן דהוה אמר לי הלכה כרבי יהודה דאמר (בבבא קמא
פרק 'החובל' (פז,א)) סומא פטור מן המצות - עבידנא יומא טבא לרבנן (סעודה
לתלמידים), דהא לא מיפקידנא (שהיה
סגי נהור) והא עבידנא! השתא,
דשמעיתא להא דאמר רבי חנינא: גדול מצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה –
אדרבה: מאן דאמר לי דאין הלכה כרבי יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן.
כי אתא רב דימי
אמר: פעם אחת היה (דמא בן נתינה) לבוש סירקון (לבוש שקורין צינד"ר) של זהב (מרוקם חוטי זהב), והיה יושב בין גדולי רומי, ובאתה אמו וקרעתו
ממנו, וטפחה לו על ראשו, וירקה לו בפניו, ולא הכלימה.
תני אבימי בריה דרבי אבהו: יש מאכיל לאביו פסיוני (עוף חשוב ושמן מין שליו שירד במדבר) וטורדו מן העולם (שנענש עליו שמראה לו צרות עין על סעודתו), ויש מטחינו בריחים (שהיא מלאכה קשה)
(קידושין לא,ב)
ומביאו לחיי
העולם הבא (שמכבדו בדברו דברים טובים ונחומים, והמלאכה מטיל עליו בלשון
רכה: מראה לו צורך השעה שאינן יכולין להתפרנס אלא ביגיעה זו).
(ובגמרת ירושלמי גרס מעשה בשניהם: מעשה באחד שהיה
מאכיל לאביו פסיוני; פעם אחת אמר לו אביו "מאין לך כל אלה?" אמר לו:
"סבא - מה איכפת לך? טחון ואכול!" כלומר: לעוס ואכול: הראהו שקשה לו;
ושוב מעשה באחד שהיה טוחן בריחיים, והיה לו אב זקן, ושלח המלך בשביל אביו לבא
לעבודת המלך; אמר לו בנו "אבא – טחון, ואני אלך תחתיך לעבודת המלך",
שאין לה קצבה.)
אמר רבי אבהו:
כגון אבימי ברי - קיים מצות כיבוד.
חמשה בני סמכי
הוה ליה לאבימי בחיי אביו, (ואפילו הכי) וכי הוה אתא רבי אבהו קרי אבבא - רהיט ואזיל ופתח ליה (היה
אבימי רץ ופותח לו, ואינו מניח לאחד מבניו לילך), ואמר: "אין! אין! (אפתח
אפתח)" עד דמטאי התם.
יומא חד אמר
ליה "אשקיין מיא [השקיני
מים]";
אדאייתי ליה – נמנם. גחין קאי עליה עד דאיתער. (בעודו
גחין לפניו) איסתייעא מילתיה (שהבין
במדרש מזמור אחד שבספר תהלים שלא היה מבין בו קודם לכן לדורשו) ודרש אבימי (תהלים
עט,א) מזמור לאסף (ויש
מפרשים שמקרא זה לבדו דרש: מזמור לאסף: אלהים באו גוים בנחלתך
וגו': 'קינה לאסף' מיבעי ליה? ודרש כך: שאמר אסף שירה על שכילה הקב"ה חמתו
בעצים ואבנים שבביתו, ומתוך כך הותיר פליטה בישראל, שאלמלא כך - לא נשתייר משונאי
ישראל שריד; וכן הוא אומר 'כלה ה' את חמתו... ויצת אש בציון'
(איכה ד,יא)).
אמר ליה רב
יעקב בר אבוה לאביי: כגון אנא (שאני אהוב לאבי ויקיר לאמי) דעד דאתינא מבי רב, אבא מדלי לי כסא ואמא מזגה
לי (ועושין לי זאת) - היכי איעביד (מה אעשה)?
אמר ליה: מאמך
קביל, ומאבוך לא תקבל, דכיון דבר תורה הוא חלשה דעתיה (אם תקבל
ממנו עבודה).
רבי טרפון הוה
ליה ההיא אמא, דכל אימת דהות בעיא למיסק לפוריא - גחין וסליק לה, וכל אימת דהות
נחית - נחתת עלויה. אתא וקא משתבח בי מדרשא, אמרי ליה: עדיין לא הגעת לחצי כיבוד:
כלום זרקה ארנקי בפניך לים ולא הכלמתה?
רב יוסף - כי
הוה שמע קל כרעא דאמיה – אמר: איקום מקמי שכינה, דאתיא.
אמר רבי יוחנן:
אשרי מי שלא חמאן [רואה
אותם] (שאי
אפשר לקיים כבודם ככל הצורך, והוא נענש עליהם).
רבי יוחנן - כי
עברתו אמו מת אביו; ילדתו - מתה אמו; וכן אביי.
איני! והאמר
אביי 'אמרה לי אם'?
ההיא -
מרבינתיה (אומנת) הואי.
רב אסי הוה ליה
ההיא אמא זקינה; אמרה ליה: "בעינא תכשיטין"! עבד לה; "בעינא
גברא!" - "נייעין לך." "בעינא גברא דשפיר כותך" - שבקה
ואזל לארעא דישראל.
שמע דקא אזלה
אבתריה - אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה: מהו לצאת מארץ לחוצה לארץ?
אמר ליה: אסור.
"לקראת
אמא – מהו?"
אמר ליה:
"איני יודע".
אתרח פורתא,
הדר אתא. אמר ליה: "אסי - נתרצית לצאת (סבור היה
שדעתו לחזור למקומו לבבל)? המקום
יחזירך לשלום (עד מקומך)".
אתא לקמיה דרבי
אלעזר, אמר ליה (רבי אסי לרבי אלעזר): חס ושלום דלמא מירתח רתח (עלי רבי
יוחנן)?
אמר ליה: מאי
אמר לך? אמר ליה" 'המקום יחזירך לשלום'. אמר ליה: ואם איתא דרתח - לא הוה
מברך לך. אדהכי והכי שמע לארונא דקאתי, אמר: אי ידעי - לא נפקי.
תנו רבנן: 'מכבדו
בחייו ומכבדו במותו;
'בחייו'
כיצד?
הנשמע בדבר
אביו למקום (אם מכיר באנשי המקום שמכבדים אביו לחלוק לו כבוד לקבל
דברים שיאמר בשמו), לא יאמר
"שלחוני בשביל עצמי", "מהרוני בשביל עצמי", ,פטרוני בשביל
עצמי" (אל יתלה הכבוד בעצמו, ואפילו יודע שיכבדוהו כאביו), אלא (אלא יתלה
הכבוד באביו:) כולהו בשביל אבא (שהוא
צריך לי; אבל אם אינו נשמע למקום, בדבר אביו כדבר עצמו - אל יתלה באביו שאינו לו
אלא גנאי).
'במותו' כיצד?
היה אומר דבר
שמועה מפיו - לא יאמר "כך אמר אבא" אלא "כך אמר אבא מרי, הריני
כפרת משכבו (עלי יבא כל רע הראוי לבא על נפשו)".
והני מילי -
תוך שנים עשר חדש (כבר קבל מה שקבל, שאין משפט רשעי ישראל בגיהנם אלא
שנים עשר חדש); מכאן ואילך אומר: "זכרונו
לברכה לחיי העולם הבא".
תנו רבנן: 'חכם
משנה שם אביו ושם רבו (חכם הדורש דרשה ברבים ולוחש
לתורגמן והוא משמיע - משנה שם אביו ושם רבו: אם בא לומר דבר הלכה שאמר אביו או רבו
לוחש לתורגמן "כך אמר אבא מורי", "כך אמר רבי ומורי"), (אבל) תורגמן (המשמיע
לרבים) אינו משנה לא שם אביו ולא
שם רבו (אלא מכנהו בשמו ואומר "כך אמר פלוני").'
אבוה דמאן (אין
המתורגמן משנה)? אילימא אבוה
דמתורגמן (אם לוחש לו חכם דבר הלכה בשם אביו של תורגמן להשמיע לרבים
בשם אומרו לא ישנה לומר כך אמר אבא מורי אלא קורהו בשמו) - אטו תורגמן לאו בר חיובא (לכבד את
אביו) הוא?
אלא אמר רבא:
שם אביו של חכם ושם רבו של חכם.
כי הא דמר בר
רב אשי: כי הוה דריש בפירקא (ולוחש דבר הלכה לתורגמן בשם רב
אשי אביו) - איהו אמר (לתורגמן) "(כך אמר) אבא מרי", ואמוריה (כשהוא
משמיע לרבים בשם אומרו) אמר "הכי
אמר רב אשי" (ואינו אומר כך אמר אביו ואדוניו של חכם).
תנו רבנן: 'איזהו
'מורא' ואיזהו 'כיבוד'?
מורא: לא
עומד במקומו (במקום המיוחד לאביו לעמוד שם, בסוד זקנים, עם חביריו
בעצה), ולא יושב במקומו, ולא
סותר את דבריו, ולא מכריעו (אם היה אביו וחכם אחר חלוקין בדבר
הלכה - לא יאמר 'נראים דברי פלוני');
כיבוד:
מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא.'
איבעיא להו:
(קידושין לב,א)
משל מי (מאכילו
ומשקהו ומכבדו)?
רב יהודה אמר:
משל בן. רב נתן בר אושעיא אמר: משל אב.
אורו ליה רבנן
לרב ירמיה - ואמרי לה לבריה דרב ירמיה - כמאן דאמר משל אב.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com