דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
קידושין דף כ
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין יט,ב)
ורבנן - האי 'לאמה' מאי עבדי ליה?
האי מיבעי להו
לכדתניא: ''לאמה' - מלמד שמוכרה לפסולים (ממזר
ונתין, שאין רשאי לייעד, ואינה נמכרת להם אלא לשפחות בלבד); והלא דין הוא: אם מקדשה לפסולים (דקידושין
תופסין בחייבי לאוין) - לא
ימכרנה לפסולים (בתמיה)?
מה למקדשה
לפסולים (כלומר: מה לי לקנתר על מקדשה לפסולין), שכן אדם מקדש את בתו כשהיא נערה (הרי
מצינו שהקידושין מסורין בידו לדבר גדול מזה: שאפילו בשהביאה סימנין – מקדשה,
כדילפינן לעיל (דף ד,ב) מ'ויצאה
חנם אין כסף' [שמות כא,יא]) - ימכרנה לפסולים (בתמיה:
והלא אין המכירה מסורה בידו כל כך), שאין אדם מוכר את בתו כשהיא נערה (שהרי
אינו מוכרה כשהיא נערה, כדדרשינן קל וחומר: ומה מכורה כבר – יוצאה, עכשיו שאינה
מכורה - אינו דין שלא תמכר [במסכת ערכין (כט,ב)])? תלמוד לומר: 'לאמה': מלמד שמוכרה לפסולין.
רבי אליעזר
אומר: אם ללמד שמוכרה לפסולין - הרי כבר נאמר (שמות
כא,ח) אם רעה בעיני אדוניה [אשר
לא יעדה והפדה; לעם נכרי לא ימשל למכרה בבגדו בה] - שרעה בנישואיה (שאסורה
לו, מיהא תפסי ליה בה קדושין, כדכתיב (שם) 'אשר
לא יעדה' - מכאן שמוכרה לפסולין); מה תלמוד לומר 'לאמה'? מלמד שמוכרה
(קידושין כ,א)
לקרובים (אף
על גב שאין כאן יעוד, שאין קדושין תופסין בה); והלא דין הוא: אם מוכרה לפסולין - לא ימכרנה לקרובים?
מה למוכרה
לפסולין, שאם רצה לייעד מייעד - ימכרנה לקרובים, שאם רצה לייעד אינו מייעד? אמר
קרא 'לאמה': מלמד שמוכרה לקרובים'.
ורבי מאיר (דדריש
להאי 'לאמה' בפוסק על מנת שלא לייעד) - לפסולין נפקא ליה מהיכא דנפקא ליה לרבי
אליעזר; בקרובים - סבר לה כרבנן, דאמרי (לעיל בשמעתין): (דקתני:) 'אין מוכרה לקרובים'.
ורבי מאיר (דדריש
להאי 'לאמה' בפוסק על מנת שלא לייעד) - לפסולין נפקא ליה מהיכא דנפקא ליה לרבי
אליעזר; בקרובים - סבר לה כרבנן, דאמרי (לעיל בשמעתין): (דקתני:) 'אין מוכרה לקרובים'.
תני חדא 'מוכרה
לאביו ואין מוכרה לבנו', ותניא אידך 'אין מוכרה לא לאביו (שאסורה
לו משום בת בנו) ולא לבנו (דהויא
ליה אחותו, ואין קידושין תופסין בחייבי כריתות, כדלקמן (סו,ב))'; בשלמא 'אינו מוכרה לא לאביו ולא לבנו' –
כרבנן; אלא 'מוכרה לאביו ואין מוכרה לבנו' – כמאן? לא כרבנן ולא כרבי
אליעזר?
לעולם כרבנן;
מודו רבנן היכא דאיכא צד יעוד (כשמוכרה לאביו ויש לו בן לייעדה
לבנו, דהויא ליה בת אחיו; אבל כשמוכרה לבנו - אין כאן צד יעוד, לא לו ולא לבנו,
דהויא ליה אחות אביו).
תנו רבנן: '(שמות
כא,ג) אם בגפו יבא בגפו יצא
[אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו] - בגופו נכנס בגופו יצא;
רבי אליעזר
בן יעקב אומר: יחידי נכנס יחידי יצא'. (לקמיה מפרש)
מאי 'בגופו
נכנס בגופו יצא'?
אמר רבא: לומר
שאינו יוצא בראשי אברים כעבד.
אמר ליה אביי:
ההוא מ'לא תצא כצאת העבדים' [שמות כא,ז וכי
ימכר איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים] נפקא.
אי מהתם - הוה
אמינא '(לא תצא בראשי אברים כעבד שיוצא ואין נוטל כלום; אבל) ניתיב ליה דמי עיניה וניפוק' (זו
תצא ותטול דמי עינה) - קא משמע לן (קרא
יתירא, דאין דין יציאה בחסרון אברים כלל).
'רבי אליעזר
בן יעקב אומר: יחידי נכנס יחידי יצא' (לרבי אליעזר נמי משמע ליה
בגפו לשון בגופו, ומפרש ליה לומר שאם בא בגופו יחידי יצא יחידי);
מאי 'יחידי
יצא'?
אמר רב נחמן בר
יצחק: הכי קאמר: יש לו אשה ובנים - רבו מוסר לו (על כרחו) שפחה כנענית; אין לו אשה ובנים - אין רבו מוסר
לו שפחה כנענית.
תנו רבנן: 'נמכר
במנה והשביח ועמד על מאתים: מנין שאין מחשבין לו (כשבא
לגרע ולפדות את עצמו) אלא מנה (כמה
מגיע ממנה לכל שנה של שש שנים? שתות מנה; וכמה מגרע לכל שנה? שתות מנה; ואם נותרה
שנה נותן לו שתות מנה, ולא אמרינן: "הרי השביח", שנתייקרה הפעולה או
"החליף כח" ועומד על מאתים, תמנה מאתים לפעולת שש שנים ויתן לו שליש מנה)?
שנאמר [ויקרא
כה,נא: אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאלתו] מכסף מקנתו (משעת מקנתו ישיב גאולתו);
נמכר במאתים
והכסיף (נתקלקל) ועמד על מנה: מנין שאין מחשבין לו (את השנים שעליו לעבוד) אלא מנה (כאילו
נמכר במנה? ולקמיה יליף מאי חזית דדריש להו לקולא, וידו של עובד כוכבים על התחתונה
כדאמרן)?
תלמוד לומר:
[ויקרא כה,נב: ואם מעט נשאר בשנים עד שנת היבל
וחשב לו] כפי שניו [ישיב
את גאלתו];
אין לי אלא
עבד הנמכר לעובד כוכבים: הואיל ונגאל בקרובים - ידו על התחתונה; נמכר לישראל מנלן?
תלמוד לומר:
[ויקרא כה,מ: כ]שכיר [כתושב יהיה עמך עד שנת היבל
יעבד עמך], [ויקרא
כה,נ: וחשב עם קנהו משנת המכרו לו עד שנת היבל, והיה כסף ממכרו
במספר שנים כימי] שכיר [יהיה עמו] - לגזירה שוה'.
אמר אביי:
הריני כבן עזאי בשוקי טבריא (כי הוה בדיחא דעתיה הוי רגיל
למימר הכי: הריני פתוח ומוכן להשיב לשואלי דבר תורה כבן עזאי, שהיה דר בטבריא,
שהיה חריף ודרשן, ואמר (בכורות נח,א): 'כל חכמי ישראל לפני
כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה' [חוץ מרבי עיקבא]).
אמר ליה ההוא
מרבנן לאביי: מכדי הני קראי איכא למידרשינהו לקולא ואיכא למידרשינהו לחומרא; מאי
חזית דדרשינהו לקולא? נידרשינהו לחומרא (להחמיר על העבד: השביח יתן
כפי שניו, הכסיף ישיב לפי כסף מקנתו)!?
לא סלקא דעתך:
מדאקיל רחמנא לגביה, דתניא: '[דברים טו,טז:
והיה כי יאמר אליך: לא אצא מעמך כי אהבך ואת ביתך] כי טוב לו עמך: 'עמך' במאכל, ו'עמך' במשתה: שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא
שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכים והוא ישן על גבי התבן; מכאן אמרו: כל הקונה
עבד עברי כקונה אדון לעצמו.'
ואימא הני מילי
לענין אכילה ושתיה, כי היכי דלא ליצטער ליה, הא לענין פדיון נחמיר עליה מדרבי יוסי
ברבי חנינא (שלא בא לידי עבדות אלא שהיה חשוד על השביעית), דתניא: 'רבי יוסי ברבי חנינא אומר: בא וראה
כמה קשה אבקה של שביעית (איסור הקל שבה: העושה סחורה
בפירותיה, דהוה ליה לאו הבא מכלל עשה: 'לאכלה' (ויקרא כה) - ולא לסחורה): אדם נושא ונותן בפירות שביעית, לסוף מוכר את
מטלטליו, שנאמר: (ויקרא כה,יג) בשנת היובל [הזאת] תשובו איש אל אחוזתו, [וסמיך ליה] (פסוק יד) וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך [אל
תונו איש את אחיו] - דבר הנקנה
מיד ליד ('וכי תמכרו': אם תמכרו
ותקנו מה שאסרתי לכם בו - סופך למכור ממכריך וכל כלי ביתך); לא הרגיש (לא שם
לבו לפורענות הבא עליו לחזור בו מעבירה שבידו. גבי 'לא הרגיש' גרסינן: לסוף שמוכר
את שדותיו; וגבי 'לא באת לידו' בכולהו גרסינן בתוספתא 'עד שמוכר'; והכי משמע: לא
תבא בידו הרהור תשובה עד שבא לכל אלו) - לסוף מוכר את שדותיו, שנאמר (פסוק כה) כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו [ובא
גאלו הקרב אליו וגאל את ממכר אחיו]; לא באת לידו עד שמוכר את ביתו, שנאמר [פסוק כט:
ואיש] כי ימכור בית מושב
עיר חומה [והיתה גאלתו עד תם שנת ממכרו, ימים תהיה גאלתו]';
מאי שנא התם דאמר 'לא הרגיש' (דמשמע
אם לא הרגיש - סופו לבא לכך) ומאי
שנא הכא דאמר (ובכולהו [להלן]
תנא) 'לא באת לידו (עד
שמוכר)' (דמשמע
דפשיטא ליה לתנא דדרכו בכך, דלא תבא לידו שישוב בתשובה עד שיקבל עוד
פורענות)?
כדרב הונא, דאמר רב הונא: 'כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה -
הותרה לו'.
– 'הותרה לו' סלקא דעתך? אלא 'נעשית לו כהיתר';
לא באת לידו
עד שמוכר את בתו, שנאמר (שמות כא,ז) וכי ימכור איש את בתו לאמה [לא תצא
כצאת העבדים];
ואף על גב דבתו לא כתיבא בהאי ענינא (לדרוש
בה סמיכת פרשה), (מכל
מקום) הא קא משמע לן (הואיל
ופרשת רבית סמוכה לפרשת ממכר בית - אנן סהדי שכבר מכר את בתו - אם יש לו בת קטנה -
קודם שלוה ברבית): (דניחא
ליה) ניזבין אינש ברתיה ולא ניזיף
בריביתא.
מאי טעמא?
ברתיה מגרעא ונפקא, והא מוספא ואזלא.
לא באת לידו
עד שלוה ברבית, שנאמר (הכל בסדר סמיכת פרשיות הוא דורשו,
וכולן זו קשה משלפניה): (ויקרא
כה,לה) וכי ימוך אחיך ומטה
ידו עמך [והחזקת בו גר ותושב וחי עמך] וסמיך ליה (פסוק לו) אל תקח מאתו [נשך
ותרבית ויראת מאלקיך וחי אחיך עמך];
לא באת לידו
עד שמוכר את עצמו, שנאמר (ויקרא כה,לט) וכי ימוך אחיך ונמכר לך [לא
תעבד בו עבדת עבד];
לא 'לך',
אלא לגר (פרשה אחרת היא, הסמוכה ל'נמכר לך'), שנאמר [ויקרא
כה,מז: וכי תשיג יד גר ותושב עמך [ומך אחיך עמו, ונמכר] לגר [תושב
עמך או לעקר משפחת גר];
ולא לגר צדק, אלא לגר תושב, שנאמר 'גר תושב'; 'משפחת גר' זה עובד כוכבים; כשהוא אומר 'לעקר' -
(קידושין כ,ב)
זה הנמכר
לעבודת כוכבים עצמה (לחטוב עצים ושאר צרכיה, ולא לשם אלהות).'!
אמר ליה: התם -
הא אהדריה קרא (לכל ישראל לרחם עליו), דתני דבי רבי ישמעאל: 'הואיל והלך זה ונעשה כומר
לעבודת כוכבים' - אימא 'לידחי אבן אחר הנופל [לדחוף
אבן אחר הנופל שיפול על הנופל ויהרוג אותו] ('אדחה אבן': שלא תהא לו גאולה)? –
תלמוד לומר (ויקרא
כה,מח) אחרי נמכר גאולה
תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו;
ואימא 'גאולה תהיה לו', כי היכי דלא ליטמע בין העובדי כוכבים, הא לענין פדיון
נחמיר עליה מדרבי יוסי ברבי חנינא?
אמר רב נחמן בר
יצחק: תרי קראי כתיבי: כתיב (ויקרא כה,נא) אם עוד רבות בשנים [לפיהן
ישיב גאלתו מכסף מקנתו] (משמע
שיהא רבוי בשנים), וכתיב (פסוק
נב) ואם מעט נשאר בשנים [עד
שנת היבל וחשב לו כפי שניו ישיב את גאלתו]; וכי יש שנים מרובות ויש שנים מועטות (וכי אפשר
להיותן מרובות על שש? או מועטות)?
אלא: (הכי קאמר:) נתרבה
כספו (אם יש רבוי בדמיו שנתרבה בתוך שנים הללו כגון שהשביח) – 'מכסף מקנתו' (חשוב
כמשעת קנייה להקל), נתמעט כספו (בתוך
שנים הללו) – 'כפי שניו' (חשוב אותו כפי דמי שניו של עכשיו).
ואימא הכי
קאמר: היכא דעבד תרי ופש ליה ארבע - ניתיב ליה ארבע (דמי ארבע
שנים) 'מכסף מקנתו'; עבד ארבע ופשו ליה תרתי - ניתיב תרתי 'כפי שניו' (ולא איירי קרא לא בהשביח ולא בהכסיף)?
אם כן נכתוב
קרא 'אם עוד רבות שנים', 'אם מעט נשאר שנים'; מאי 'בשנים'? - נתרבה כספו בשנים מכסף מקנתו, נתמעט כספו
בשנים כפי שניו.
אמר רב יוסף:
דרשינהו רב נחמן בר יצחק להני קראי כסיני.
[סימן: עבד, בית, חצאין, בית, עבד, קרובים]
בעא מיניה רב
הונא בר חיננא מרב ששת: עבד עברי הנמכר לעובד כוכבים נגאל לחצאין (הגיע
ידו לדמי חצי גרעונו יתנם וימעט חצי שניו מעליו)? או אינו נגאל לחצאין (או אין
נגאל כלל אלא אם כן מצא כדי גאולתו)?
'גאולתו'
'גאולתו' משדה אחוזה גמר (כתיב בה [ויקרא
כה,כו: ואיש כי לא יהיה לו גאל והשיגה ידו]
ומצא כדי גאולתו - ולא לחצאין; והכא (ויקרא
כה,נא) כתיב [אם עוד
רבות בשנים לפיהן] ישיב גאולתו [מכסף
מקנתו] - ולא כתיב 'כדי'): מה שדה אחוזה אינו נגאל לחצאין, אף האי נמי אינו נגאל
לחצאין.
או דילמא:
לקולא – אמרינן, לחומרא לא אמרינן? (דגאולת חצאין יש בה להקל ולהחמיר,
כדלקמיה, והיכא דהוי קולא לגביה - אמרינן דנגאל; והיכא דהוי חומרא - אמרינן דאינו
נגאל, כדאמר קרא גבי השביח והכסיף, דאזלינן לקולא?)
אמר ליה: לאו
אמרת התם (לעיל (דף יח,א) 'גניבו
חמש מאות ושוה אלף לדברי הכל אינו נמכר', אלמא) 'נמכר' - כולו ולא חציו, הכא נמי (דכתיב [ויקרא
כה,מט: או דדו או בן דדו יגאלנו או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו] או
השיגה ידו ו]נגאל - כולו ולא חציו (משמע).
אמר אביי: אם
תימצי לומר נגאל לחצאין - משכחת לה לקולא (דהויא לה הגאולה קולא
גביה, לטובתו) ולחומרא (ומשכחת
לה לרעתו): לקולא: זבניה במאה (קנאו
במנה) יהב ליה (ויהיב
ליה האי עבד בתר הכי) חמשין פלגא
דדמי (בגאולת חציו) ואשבח
וקם על מאתן: אי אמרת 'נגאל לחצאין (הויא גאולה)' (כי אייקר תו לא ברשות דמריה
אייקר, אלא פלגיה, ואם בא עכשיו לגמור פדיונו) יהיב ליה מאה ונפיק! ואי אמרת 'אין נגאל לחצאין' (אייקר
כוליה ברשות דמריה) יהיב ליה מאה
וחמשין ונפיק!?
והאמרת 'נתרבה
כספו - מכסף מקנתו' (דהיכא דנשבח אין מחשבים לו אלא כשעת מקנתו)?
כגון דאוקיר וזל
ואוקיר (שקנהו במאתים והוזל ועמד על מנה וחשיב ליה כפי שניו ונתן לו
חמשים ולא הספיק לגמור פדיונו עד שהוקר ועמד על מאתים) משכחת לה 'לחומרא': זבניה במאתן יהיב מאה - פלגי דדמי,
ואיכסף, וקם על מאה: אי אמרת 'נגאל לחצאין' - יהיב ליה חמשין ונפיק; ואי אמרת 'אין
נגאל לחצאין' (לא קנאן האדון בתורת גאולה), (ועכשיו שהכסיף הוא) הנך מאה - פקדון נינהו גביה (ועומד
כוליה לפדותו); יהיב להו ניהליה
ונפיק.
בעא מיניה רב
הונא בר חיננא מרב ששת: המוכר בית בבתי ערי חומה (שהוא
נגאל עד שנה ולא יותר): נגאל לחצאין
(אם נתן חצי דמיו בתוך שנה מפריק פלגיה או לא) או אינו נגאל לחצאין? '(ימים
תהיה) גאולתו' [ןחקרא
כה,כט] 'גאולתו' משדה אחוזה גמר: מה שדה אחוזה אינה נגאלת לחצאין, אף האי נמי אינו נגאל
לחצאין? או דילמא היכא דגלי (ב'כדי
גאולתו' [ןחקרא כה,כו], למימרא דכולה גאולה בעינן) - גלי, היכא דלא גלי (דלא כתיב
בה 'כדי') - לא גלי (לא
מייתינן ליה)?
אמר ליה:
ממדרשו של רבי שמעון נשמע (אם אין לו) שֶלוֶה (מאחרים) וגואל (מה שאין כן מוכר בשדה אחוזה,
דבעינן 'והשיגה ידו' (ויקרא
כה,כט)), (משמע
נמי) וגואל לחצאין, דתניא (במקדיש
שדה אחוזה): '[ויקרא
כז,יט: [ו]אם
גאל יגאל [את השדה המקדיש אתו ויסף חמשית כסף ערכך עליו וקם
לו] - מלמד שלוה וגואל וגואל
לחצאין. אמר רבי שמעון (רבי שמעון דריש טעמא דקרא בכל
דוכתא (בבא מציעא קטו,א)): מה טעם (והכא נמי יהיב טעמא לקרא)? - (ואשמעינן דהקפידה תורה
לחזור שלא תפקע אחוזה מיורשים:) לפי
שמצינו במוכר שדה אחוזה שיפה כחו (כח מוכר, שאין נחלתו נפקעת): שאם הגיע יובל ולא נגאלה - חוזרת לבעליה ביובל,
(לפיכך) הורע
כחו: שאינו לוה וגואל וגואל לחצאין (לא חש ליפות כחו ללוות
ולגאול לחצאין); (אבל) מקדיש שהורע כחו: שאם הגיע יובל ולא נגאלהּ -
יוצאה לכהנים ביובל (לפי שהורע כחו להפסיד נחלתו ביובל, כדכתיב (ויקרא
כז): והיה השדה בצאתו ביובל קדש וגו' ומתחלק לכהנים) - יִפָּה (הכתוב) כחו (בתחלת פדיונו): שלוה וגואל וגואל לחצאין'; האי מוכר בית בבתי ערי חומה נמי (ומהכא
אית לן למיגמר נמי מוכר בית בבתי ערי חומה דלוה וגואל וגואל לחצאין): הואיל והורע כחו (שהרי
הורע כחו ליחלט בסוף שנה ולא יצא ביובל): שאם מלאה לו שנה תמימה ולא נגאלה – נחלט, יפה כחו: שלוה וגואל וגואל
לחצאין.
איתיביה (דקתני
סיפא מוכר בית בבתי ערי חומה יוכיח שאין לוה וגואל וכו'): '[ויקרא כז,יט:
ו]אם גאל יגאל [את
השדה המקדיש אתו ויסף חמשית כסף ערכך עליו וקם לו], שיכול והלא דין הוא: ומה מוכר שדה אחוזה, שיפה כחו: שאם
הגיע יובל ולא נגאלה - חוזרת לבעליה ביובל, הורע כחו: שאין לוה וגואל וגואל
לחצאין, מקדיש, שהורע כחו: שאם הגיע יובל ולא נגאלה - יוצאה לכהנים ביובל, אינו
דין שהורע כחו שאין לוה וגואל וגואל לחצאין?
מה למוכר
שדה אחוזה שכן הורע כחו ליגאל מיד ([שאינו
יכול להגאל] עד שתהא שתי שנים ביד הלוקח, כדכתיב טו: 'במספר
שני תבואות ימכר לך': אין מכירה פחותה משתי שנים מעת לעת, ואחר כך גואל
בגרעון כסף, כדכתיב: (ויקרא כה,טז) לפי רוב השנים [תרבה
מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו כי מספר תבואת הוא מכר לך]
, (ויקרא כה,כז) וחשב את שני ממכרו [והשיב
את העדף לאיש אשר מכר לו ושב לאחזתו]: כמה
שנים הם משלקחה עד היובל, שהיה עתיד להחזיר לבעלים עשרים שנה ודמיה עשרים מנה -
הרי שקניית תבואות כל שנה במנה; וכן יגרע לכל שנה שאכלה לפי גאולתו) תאמר במקדיש שיפה כחו ליגאל מיד?
מוכר בית
בבתי ערי חומה יוכיח, שיפה כחו ליגאל מיד ואין לוה וגואל וגואל לחצאין!?
לא קשיא:
(קידושין כא,א)
הא רבנן (דלא
יהבי טעמא לקרא, ואמרי דהורע כחו בחדא מילתא - הורע נמי במילתא אחריתא; בר מהיכא
דגלי ביה קרא; ובבתי ערי חומה גמרינן 'גאולה' 'גאולה' משדה אחוזה) הא (דקא אמינא דבית בעיר חומה לוה
וגואל כו') רבי שמעון (קאמינא,
דיהיב טעמא לקרא).
תני חדא (המוכר
בית בעיר חומה לוה וגואל כו') 'לוה
וגואל וגואל לחצאין' ותניא אידך: 'אין לוה וגואל וגואל לחצאין'?
לא קשיא: הא ['אין
לוה..'] רבנן, הא [לוה
וכו'] רבי שמעון.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com