דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
קידושין דף יט
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין יח,ב)
האי מאי? בשלמא
אירוסין מאירוסין שאני (דאיכא למימר: אאב קפיד קרא דלא לזבנה בתר דקידשה,
וכיון דהני קידושין לאו איהו עביד - ניתן לו רשות למוכרה), אלא נישואין מנישואין -
(קידושין יט,א)
מי שאני (כיון
דנישואין דאורייתא נינהו - נפקא לגמרי מרשותיה)?
ולרב נחמן בר
יצחק, דאמר (לקמן)
אפילו לרבי יוסי ברבי יהודה מעות הראשונות לקידושין ניתנו (במעות
הראשונות היא מתקדשת, דקידושין דאב נינהו) - במאי מוקים לה (ואפילו אירוסין עושה - היכי הדר מזבין לה)?
מוקים לה כרבי
אליעזר, דאמר: לשפחות אחר שפחות הוא דלא מצי מזבין לה (דקדריש
'כיון שבגד בה'), אבל לשפחות אחר
אישות - מצי מזבין לה (ועד השתא מהדרינן לאוקמה דלא כרבי אליעזר משום דשמותי
הוא).
בעי ריש לקיש:
מהו שמייעד אדם לבנו קטן? 'בנו' אמר רחמנא, 'בנו' כל דהו? או דילמא בנו דומיא
דידיה: מה הוא גדול אף בנו גדול?
אמר רבי זירא:
תא שמע: '(ויקרא כ,י) '[ו]איש' - פרט לקטן – 'אשר ינאף את אשת איש' - פרט לאשת קטן [- אשר
ינאף את אשת רעהו מות יומת הנאף והנאפת]'; ואי אמרת מייעד - אם כן מצינו אישות לקטן! ואלא מאי? אינו מייעד? אמאי קא
ממעט ליה קרא (הואיל וליתא)!? תיפשוט מינה דמייעד (ומיהו מיעטה קרא ממיתה).
אמר רב אשי:
הכא - ביבם בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו עסקינן, דמדאורייתא חזיא ליה (כלומר:
זקוקה לו באותה ביאה לכל דבר, וקנאה ליורשה, כדתנן (נדה מה,א)
'בן תשע שבא על יבמתו – קנאה'); מהו
דתימא כיון דמדאורייתא חזיא ליה, וביאתו ביאה - הבא עליה מתחייב באשת איש? קא משמע
לן.
מאי הוי עלה?
תא שמע: אמר
רבי אייבו אמר רבי ינאי: אין יעוד אלא בגדול, אין יעוד אלא מדעת.
תרתי (הא
חד הוא כיון דאין יעוד אלא מדעת - פשיטא דאין יעוד אלא בגדול)?
'מה טעם' קאמר:
מה טעם אין יעוד אלא בגדול? לפי שאין יעוד אלא מדעת;
ואיבעית אימא:
מאי 'מדעת'? מדעת דידה, דתני אביי בריה דרבי אבהו: [שמות כא,ח:
אם רעה בעיני אדניה] אשר לא
יעדה [והפדה; לעם נכרי לא ימשל למכרה בבגדו בה] - מלמד שצריך ליעדה.
הוא תני לה
והוא אמר לה (הוא תני למתניתין והוא אמר בה מנפשיה; והאי טעמא דהאי
'צריך ליעדה'): בקידושי יעוד,
ואליבא דרבי יוסי ברבי יהודה, דאמר: מעות הראשונות (שקבל האב) לאו לקידושין ניתנו (ואין
יעוד אלא בפרוטה שעליה; לפיכך אין דעת האב בהן מתחילה, ואם אינו מודיעה שתקבל עליה
- אין כאן קידושין).
רב נחמן בר
יצחק אמר: אפילו תימא לקידושין ניתנו (ונפקא מינה דהוה ליה 'מכר את בתו
לאישות', ואם יעדה ונתארמלה - שוב אין מוכרה לשפחות - לרבי עקיבא): שאני הכא דאמר רחמנא (דכתיב
לשון) 'יעדה'
(למידרשה לשון דיעה).
מאי 'רבי יוסי
ברבי יהודה'?
דתניא: ''יעדה והפדה' (ואין יעידה אלא במקום פדייה): (שאם בא לייעדה בסוף שש) צריך שיהא שהות ביום כדי פדייה (שאם
תבוא לחשבון גרעונה, דיהא עליה גרעון של פרוטה); מכאן אמר רבי יוסי ברבי יהודה: אם יש שהות ביום כדי
לעשות עמו שוה פרוטה – מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת' - אלמא קסבר מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו (דאי
קבל אב על מנת להתייעד, וקידושי יעוד תלויין באב - אף על גב דליכא שהות נמי: כיון
דאמר בתוך שש 'תתייעד לי' - הוה ליה יעוד למפרע משעת מכירה).
רב נחמן בר
יצחק אמר: אפילו תימא לקידושין ניתנו, שאני הכא דאמר רחמנא 'והפדה'.
אמר רבא אמר רב
נחמן: אומר אדם לבתו קטנה "צאי וקבלי קידושיך" [והקידושין
תופסים למרות שהיא עוד קטנה], מדרבי יוסי ברבי יהודה: לאו אמר רבי יוסי ברבי יהודה
'מעות הראשונות - לאו לקידושין ניתנו', וכי משייר בה שוה פרוטה הוו קידושי (אלמא
הואיל ומכרה ויודע שהאדון יכול ליעדה לאחר זמן - מדעתיה הוה, והוה ליה כאומר לה
"קבלי קידושיך") - הכא
נמי לא שנא.
ואמר רבא אמר
רב נחמן: המקדש במלוה שיש עליה משכון – מקודשת, מדרבי יוסי ברבי יהודה: לאו אמר
רבי יוסי ברבי יהודה 'מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו (ואינו
מקדשה אלא על ידי גרעון שיש לו עליה, דהוה מלוה)' - האי [דמי
הקידושין] הלואה היא (שהרי
היא חייבת לו או הם או שוויים),
והיא גופא (והיא [האמה
העבריה] עצמה) משכון
היא,
(קידושין יט,ב)
וכי משייר בה
שוה פרוטה ומייעד הוו קידושין - הכא נמי לא שנא.
תנו רבנן: 'כיצד
מצות יעוד? אומר לה בפני שנים "הרי את מקודשת לי", "הרי את מאורסת
לי", אפילו בסוף שש (ביום השלמתם), ואפילו סמוך לשקיעת החמה; ונוהג בה מנהג אישות
ואינו נוהג בה מנהג שפחות.
רבי יוסי
ברבי יהודה אומר: אם יש שהות ביום כדי לעשות עמו שוה פרוטה – מקודשת, ואם
לאו אינה מקודשת; משל (כלומר: מכאן אתה למד [לענין
אחר:]) לאומר
לאשה "התקדשי לי מעכשיו לאחר שלשים יום, ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום -
שמקודשת לראשון (דהכי קאמר לה: מעתה נִתחַלוּ אי בעינא בהו לאחר שלשים
יום)'.
משל - למאן (מדברי
מי אנו למידין)? אילימא משל לרבי
יוסי ברבי יהודה - הא 'אם יש שהות ביום כדי לעשות עמו שוה פרוטה – מקודשת, ואם
לאו – לא' (אלמא השתא הוא דמתחלי קידושין בגרעון שיש לו עליה)?
אמר רב אחא
בריה דרבא: משל - לרבנן (מדברי חכמים אנו למידין, דאמרי: אפילו אין שהות,
דקסברי: לכך ניתנו מעות הראשונות: דאי בעינן לייעודי - יהא יעוד מעכשיו, דאי לאו
מההיא שעתא מתחלי - במאי מקדשה השתא).
פשיטא (דמצינו
למילף)?
מהו דתימא: הא
לא אמר (האי אדון) ליה
(לאב) "מעכשיו"
(ותילף מיניה דאפילו לא פירש "מעכשיו", אלא
"הרי את מקודשת לי לאחר שלשים" תהא מקודשת לראשון) - קא משמע לן (האי תנא דאמר למידין המשל
מדברי רבנן דאי אמר "מעכשיו" – אִין, אי לא - לא).
תניא אידך: 'המוכר
את בתו, והלך וקידשה לאחר - שיחק באדון ומקודשת לשני, דברי רבי יוסי ברבי יהודה;
וחכמים אומרים: אם רצה לייעד – מייעד; משל (כלומר:
מכאן אתה למד) לאומר לאשה
"הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום", ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום -
שמקודשת לשני'.
משל - למאן (מדברי
מי אנו למידים)? אילימא לרבנן -
האמרי רבנן 'אם רצה לייעד – מייעד'!?
אלא אמר רב אחא
בריה דרבא: משל - לרבי יוסי ברבי יהודה (דמשום דלא פירש
"מעכשיו", אף על גב דהוה ליה לקדושי בהו לאחר זמן, כי קדמו אחר - הוו
קידושין, הכא נמי לא שנא).
פשיטא?
מהו דתימא: הא
לא אמר לה (בשעת מתן מעות): "(על מנת שתתייעד לי) לאחר (זמן, [כגון:]) שלשים יום" (ומשום
הכי אמר רבי יוסי דמקודשת לשני, אבל היכא דאמר "התקדשי לי לאחר שלשים" -
אף על גב דלא אמר "מעכשיו" חיילי השתא, ומקודשת לראשון אם ירצה בסוף
שלשים) - קא משמע לן (דדמו
אהדדי: דכיון דתלה הכתוב יעוד במעות הללו לאחר זמן - מעיקרא כי יהבינהו - להכי
יהבינהו: שאם ירצה לייעד – מייעד; ואפילו הכי: כיון דלא אמר "מעכשיו" -
מקודשת לשני).
תניא אידך: 'המוכר
את בתו, ופסק "על מנת שלא לייעד" - נתקיים התנאי, דברי רבי מאיר; וחכמים
אומרים: אם רצה לייעד – מייעד, מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה, וכל המתנה על מה
שכתוב בתורה תנאו בטל.'
ולרבי מאיר -
תנאו קיים (בתמיה)? והתניא:
'האומר לאשה "הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה - הרי
זו מקודשת, ותנאו בטל, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: בדבר שבממון (דניתן
למחילה) - תנאו קיים' (אבל
עונה, דצערא דגופא הוא - לא איתיהיב למחילה)!
אמר חזקיה שאני
הכא דאמר קרא [שמות כא,ז: וכי ימכר איש את בתו] לאמה [לא תצא
כצאת העבדים] - פעמים שאינו מוכרה
אלא לאמה בלבד.
ורבנן - האי 'לאמה' מאי עבדי ליה?
האי מיבעי להו
לכדתניא: ''לאמה' - מלמד שמוכרה לפסולים (ממזר
ונתין, שאין רשאי לייעד, ואינה נמכרת להם אלא לשפחות בלבד); והלא דין הוא: אם מקדשה לפסולים (דקידושין
תופסין בחייבי לאוין) - לא
ימכרנה לפסולים (בתמיה)?
מה למקדשה
לפסולים (כלומר: מה לי לקנתר על מקדשה לפסולין), שכן אדם מקדש את בתו כשהיא נערה (הרי
מצינו שהקידושין מסורין בידו לדבר גדול מזה: שאפילו בשהביאה סימנין – מקדשה,
כדילפינן לעיל (דף ד,ב) מ'ויצאה
חנם אין כסף' [שמות כא,יא]) - ימכרנה לפסולים (בתמיה:
והלא אין המכירה מסורה בידו כל כך), שאין אדם מוכר את בתו כשהיא נערה (שהרי
אינו מוכרה כשהיא נערה, כדדרשינן קל וחומר: ומה מכורה כבר – יוצאה, עכשיו שאינה
מכורה - אינו דין שלא תמכר [במסכת ערכין (כט,ב)])? תלמוד לומר: 'לאמה': מלמד שמוכרה לפסולין.
רבי אליעזר אומר: אם ללמד שמוכרה לפסולין - הרי כבר נאמר (שמות כא,ח) אם רעה בעיני אדוניה [אשר לא יעדה והפדה; לעם נכרי לא ימשל למכרה בבגדו בה] - שרעה בנישואיה (שאסורה לו, מיהא תפסי ליה בה קדושין, כדכתיב (שם) 'אשר לא יעדה' - מכאן שמוכרה לפסולין); מה תלמוד לומר 'לאמה'? מלמד שמוכרה
(קידושין כ,א)
לקרובים (אף
על גב שאין כאן יעוד, שאין קדושין תופסין בה); והלא דין הוא: אם מוכרה לפסולין - לא ימכרנה לקרובים?
מה למוכרה
לפסולין, שאם רצה לייעד מייעד - ימכרנה לקרובים, שאם רצה לייעד אינו מייעד? אמר
קרא 'לאמה': מלמד שמוכרה לקרובים'.
ורבי מאיר (דדריש
להאי 'לאמה' בפוסק על מנת שלא לייעד) - לפסולין נפקא ליה מהיכא דנפקא ליה לרבי
אליעזר; בקרובים - סבר לה כרבנן, דאמרי (לעיל בשמעתין): (דקתני:) 'אין מוכרה לקרובים'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת
הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com