דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים [];      מקראה מלאה בסוף הדף.

 

קידושין דף יח

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(קידושין יז,ב)

אמר רבא:

1.     דבר תורה עובד כוכבים יורש את אביו (מדאיצטריך למעוטי עבד עברי),

שנאמר 'וחשב עם קונהו' - ולא עם יורשי קונהו: מכלל דאית ליה יורשים.

2.     גר את העובד כוכבים - אינו מדברי תורה, אלא מדברי סופרים,

דתנן (דמאי פ"ו מ"י): 'גר ועובד כוכבים שירשו את אביהם עובד כוכבים: גר יכול לומר לעובד כוכבים: "טול אתה עבודת כוכבים ואני מעות"; "טול אתה יין נסך ואני פירות"; משבאו לרשות גר – אסור (להחליפם דקמתהני מאיסורי הנאה)'; ואי סלקא דעתך דאורייתא - כי לא באו לרשותו נמי (מכי מיית עובד כוכבים - זכה בחצאין): כי שקיל - חילופי עבודת כוכבים הוא דקא שקיל (והשתא קא מחליף להו)! אלא (שמע מינה: הא דיורש את אביו עובד כוכבים - לאו מדאורייתא הוא, דאינו מתייחס אחר העובד כוכבים, וכקטן שנולד מאליו דמי, אלא) מדרבנן (הוא): גזירה הוא דעבוד רבנן: שמא יחזור לסורו (משום ממונו).

תניא נמי הכי: 'במה דברים אמורים? כשירשו, אבל כשנשתתפו – אסור.'

3. עובד כוכבים את הגר (שנתגייר האב) וגר את הגר (אב ובנו שנתגיירו) - אינו לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים,

דתנן דתניא: 'לוה מעות מן הגר שנתגיירו בניו עמו - לא יחזיר לבניו (אם מת האב), ואם החזיר - אין רוח חכמים נוחה הימנו (אין דעת חכמים נוחה עליהם במעשיו, כלומר: אין מחזיקין לו טובה שלא הצריכוהו לכך).

והתניא 'רוח חכמים נוחה הימנו'?

לא קשיא: כאן שהורתו ולידתו שלא בקדושה,

 

(קידושין יח,א)

וכאן שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה (היכא דלידתו של בן בקדושה - מיחלף בישראל גמור).

 

רב חייא בר אבין אמר רבי יוחנן: עובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה, דכתיב [דברים ב,ה: אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל] כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר.

ודלמא ישראל מומר [עשו] שאני?

אלא מהכא [דברים ב,ט: ויאמר ה' אלי: אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה כי לא אתן לך מארצו ירשה] כי לבני לוט נתתי את ער ירושה.

ורב חייא בר אבין - מאי טעמא לא אמר כרבא (דיליף לה [לעיל] מ'וחשב עם קונהו' [ויקרא כה,נ])?

מי כתיב 'וחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו'

ורבא - מאי טעמא לא אמר כרב חייא בר אבין?

משום כבודו דאברהם שאני.

 

תנו רבנן: 'יש בעברי שאין בעבריה, ויש בעבריה שאין בעברי: יש בעברי שהוא יוצא בשנים וביובל ובמיתת האדון, מה שאין כן בעבריה (לקמיה בעי לה); ויש בעבריה - שהרי עבריה יוצאה בסימנין, ואינה נמכרת ונשנית (לקמיה יליף ליה), ומפדין אותה בעל כורחו (לקמיה מפרש ליה) - מה שאין כן בעברי'.

 

אמר מר 'יש בעברי שאין בעבריה', ורמינהי 'יתירה עליו אמה העבריה (אלמא כל הנך איתנהו בה) שקונה עצמה בסימנין'?

אמר רב ששת: כגון שיעדה (ותו לא נפקא בהני אלא בגט).

'יעדה'? פשיטא! גיטא בעיא!!

מהו דתימא: לא ליבטלה הילכתא מינה (הלכות אמה העבריה; ואם רצתה לצאת באחד מאלו בלא גט - תצא) - קא משמע לן.

אי הכי אמאי יוצאה בסימנין?

הכי קאמר: אם לא יעדה - יוצאה אף בסימנין.

 

ואינה נמכרת ונשנית:

מכלל, דעבד עברי נמכר ונשנה; והתניא '[שמות כב,ב: אם זרחה השמש עליו דמים לו שלם ישלם אם אין לו ונמכר] בגניבתו - ולא בכפילו (אם יש לו לשלם את הקרן ואין לו ממה לשלם הכפל אינו נמכר), בגניבתו - ולא בזממו (אם העיד בחבירו שגנב והוזם ואין לו במה לשלם - אינו נמכר); בגניבתו - כיון שנמכר פעם אחת שוב אי אתה רשאי למוכרו' (קא סלקא דעתן 'ונמכר בגניבתו' משמע ליה, ונמכר פעם אחת ולא שתי מכירות)!?

אמר רבא: לא קשיא: כאן בגניבה אחת כאן בשתי גניבות (בגניבה אחת: פעם אחת, דאם אינו שוה כל גניבתו - אינו נמכר בשביל חציה, ולכשיוצא - ימכר [שוב] משום חציה [השני]; והאי דקתני 'ונמכר ונשנה' - בשתי גניבות, אפילו לא עמד בדין עד שגנב שתיהם, ואינו שוה אלא דמי האחת - נמכר וחוזר ונמכר, דכל חדא וחדא - קרינן ביה 'ונמכר בגניבתו').

אמר ליה אביי: 'בגניבתו' - טובא משמע (אם עמד על שתיהן בדין אחד - כולן קרינן ביה 'בגניבתו', כדכתיב >(יונה ד,יא) ובהמה רבה וגו'; והדגה אשר ביאור (שמות ז,יח));

אלא אמר אביי: לא קשיא: כאן באדם אחד (שעמד בדין בבת אחת - אינו נמכר ונשנה אפילו בגניבות הרבה, דהוה דומיא דאחת; הכתוב הוציאה בלשון יחיד) (אבל) כאן בשני בני אדם (שמעמידים אותו שתי פעמים בדין - נמכר בשביל כל אחת ואחת; והוא הדין אם גנב ועמד בדין, ונמכר, וחזר וגנב משיצא חפשי - חוזר ונמכר).

 

תנו רבנן: 'גניבו אלף ושוה חמש מאות - נמכר וחוזר ונמכר; גניבו חמש מאות ושוה אלף - אינו נמכר כלל.

רבי אליעזר אומר: אם היה גניבו כנגד ממכרו (לא פחות ולא יותר) – נמכר, ואם לאו - אינו נמכר.'

אמר רבא: בהא זכנהו רבי אליעזר לרבנן (יש לו פתחון פה ונצחון במחלוקת זה): דמאי שנא גניבו חמש מאות ושוה אלף, דאין נמכר, ד'נמכר כולו' אמר רחמנא, ולא חציו (כי השתא, ששוה שכר עבודת שש שנים פי שנים בגניבתו, ואין עליו לעבוד אלא חציין), הכי נמי 'נמכר בגניבתו' אמר רחמנא, ולא נמכר בחצי גניבתו[1].

 

ומפדין אותה בעל כרחו:

סבר רבא למימר: בעל כרחיה דאדון. אמר ליה אביי: מאי ניהו (היכי דמי בעל כרחו דעבריה טפי מעברי? אי למימרא דאי לית ליה גירעונה:) דכתבנא ליה שטרא אדמיה (כתבינן ליה שטרא על דמיה, ותתנם לו כשתשיג ידה) - אמאי (מנא לן)? (הא איהו) נקיט מרגניתא בידיה (גופה, המשועבד לו), (ואנן) יהיבנא ליה חספא?

אלא אמר אביי: בעל כרחיה דאב (אם יש לו כופין אותו ופודה אותה), משום פגם משפחה.

אי הכי - עבד עברי נמי נכפינהו לבני משפחה, משום פגם משפחה!?

הדר אזיל ומזבין נפשיה.

הכי נמי הדר אזיל ומזבין לה?

הא קתני 'אינה נמכרת ונשנית'; ומני (הא דקתני 'אינה נמכרת ונשנית') - רבי שמעון היא, דתניא: 'מוכר אדם את בתו לאישות – ושונה (קיבל בה קידושין, ונתארמלה או נתגרשה מן האירוסין - חוזר ומקדשה לאחר, וכסף קידושיה שלו - אם לא בגרה), לשפחות – ושונה (מכרה ויצאה בשש או ביובל או במיתת האדון, ועודה קטנה - חוזר ומוכרה; אבל יוצאה בסימנין – לא, דאפילו לא מכרה מעולם והביאה סימנין אינו מוכרה, כדתניא במסכת ערכין (כט,ב): יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה? אמרת: ומה מכורה כבר – יוצאה, עכשיו שאינה מכורה - אינו דין שלא תמכר!), לאישות אחר שפחות (מוכרה בקבלת קידושין אחר שמכרה לשפחות ויצתה וחזרה אליו) - אבל לא לשפחות אחר אישות (קיבל קידושין, וחזרה אליו שנתארמלה - אין חוזר ומוכרה לשפחות; ולקמיה ילפינן לה);

רבי שמעון אומר: כשם שאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות - כך אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר שפחות'.

ובפלוגתא דהני תנאי (כלומר: קמיפלגי תנא קמא ורבי שמעון בדרשה דהאי קרא דפליגי בה ר"א ורבי עקיבא), דתניא: '[שמות כא,ח: אם רעה בעיני אדניה אשר לא יעדה והפדה; לעם נכרי לא ימשל למכרה] בבגדו בה ('לעם נכרי' דהיינו לשפחות - לא ימשול האב):

 

(קידושין יח,ב)

כיון שפירש טליתו (אדון) עליה  (לשם יעוד) - (אם גירשה בגט וחזרה אצל אביה) שוב אין רשאי למוכרה - דברי רבי עקיבא (אבל לא יעדה וחזרה אצל אב - חוזר ומוכרה, כרבנן, דאמרי לעיל: לשפחות אחר אישות - הוא דלא, כי הכא ד'מכי יעדה' הוה ליה לאישות; אבל לשפחות אחר שפחות מצי מזבין); רבי אליעזר אומר: 'בבגדו בה': כיון שבגד בה (שמכרה לשפחות) - שוב אין רשאי למוכרה (לעם נכרי, דהיינו שפחות; אבל לשפחות אחר אישות קידושין - מצי מזבין).' במאי קמיפלגי: רבי אליעזר סבר: יש אם למסורת ('בבגדו' כתיב ולא 'בביגדו': אין הברת חירק בלא יו"ד, ונקודה שתחת הבי"ת - במקום יו"ד משתמשת; אבל לפי מה שנכתב היה לו לקרות חטף קמץ [קמץ קטן]: 'בבָגדו' - לשון בגידה, כמו שאתה קורא 'בשָמעו את דברי האלה' (דברים כט,יח)), ורבי עקיבא סבר: יש אם למקרא ('בבגדו' קרינן ,כמו (בראשית לט,יב): 'ותתפשהו בבגדו [לאמר: שכבה עמי; ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה]) (דעל כרחך מיבעי ליה לאוקמי יש אם למקרא כרבי עקיבא, כדאמרינן בסנהדרין בפרק קמא (ד,א): ויש אם למסורת כר"א, כדדייקינן בבכורות: דרמינן מהא פלוגתא על מילתא אחריתי דאמרינן התם לר"א יש אם למקרא, ורמינן עלה מהא דיש אם למסורת סבריא ליה בפרק 'כל פסולי המוקדשין'; ובמכילתא גרסינן 'שפירש טליתו עליה בדברי רבי עקיבא, ודר"א - ליתא התם), ורבי שמעון (דריש להא כר"א: כיון שבגד בה - שוב לא ימכרנה, ודריש ליה נמי כרבי עקיבא: דכיון שפירש טליתו עליה לא ימכרנה; להכי קאמר: לא לשפחות אחר אישות ולא לשפחות אחר שפחות) סבר: יש אם למקרא ולמסורת (הילכך דריש תרוייהו).

(ואם תאמר: הא דאמר בסנהדרין גבי 'בסכת' 'בסכת' 'בסוכות' – לרבי שמעון 'יש אם למקרא' - התם ליכא למימר מקרא ומסורת, דאי איתיה להאי - ליתיה להאי: אם שלשה דפנות הכשרת - לא תדרש מקרא, ואם תפסול - לא תדרש מסורת; אבל כאן יש לקיים שניהם[2].)

 

בעי רבה בר אבוה: יעוד (אמר לאמתו העבריה "הרי את יעודה לי בכסף מקנתיך"): נישואין עושה או אירוסין עושה? נפקא מינה ליורשה וליטמא לה ולהפר נדריה; מאי?

תא שמע: 'בבגדו בה' - כיון שפירש טליתו עליה שוב אינו רשאי למוכרה': זבוני הוא דלא מזבין לה, הא יעודי מייעד לה (כלומר: לקידושין שלא לשם שפחות - מוכרה); ואי אמרת 'נישואין עושה' - כיון דנישאת שוב אין לאביה רשות בה (כדאשכחן לענין נדרים, דאפקה קרא מרשותיה: 'ונדר אלמנה וגרושה וגו' [במדבר ל,י]; ולענין ירושה: 'וירש אותה' [במדבר כז,יא] - מכאן שהבעל יורש את אשתו)! אלא - לאו שמע מינה אירוסין עושה?

 

אמר רב נחמן בר יצחק: הכא (דקתני 'פירש טליתו') - (לאו בייעוד קאי אלא) בקידושין דעלמא (בקידושי קטנה בעלמא, שלא נמכרה) קאי, והכי קאמר: כיון שמסרה אביה למי שנתחייב בשארה כסותה ועונתה (כלומר שקידשה לאישות) - שוב אין יכול למוכרה.

 

תא שמע: 'אין מוכרה לקרובים (האב לבתו לקרובים, שהיא אסורה עליהם לייעד, דבעינן 'אשר לא יעדה' (שמות כא,ח));

משום רבי אליעזר אמרו: מוכרה לקרובים (ולא בעינן יעוד; והיכא דאיתיה - אמר קרא דתפיס);

ושוין שמוכרה (כשהיא) אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט' (וקידושין תופסין לו בה, דקידושין תופסין בחייבי לאוין, כדלקמן בפרק שלישי [דף סח,א]).

האי 'אלמנה' - היכי דמי? אילימא דקדיש נפשה (שלא על ידי אביה, ונתארמלה הימנו) 'אלמנה' קרי לה (בתמיה: וכי יש במעשה קטנה כלום)? ואלא דקדשה אביה? מי מצי מזבין לה, והא אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות? ואמר רב עמרם אמר רבי יצחק: הכא - בקדושי יעוד (שנתארמלה מקידושי יעוד; והאי דהדר מצי לזבונה ולא קרי ליה 'לשפחות אחר אישות'), ואליבא דרבי יוסי ברבי יהודה, דאמר (לקמן (יט,א)) : מעות הראשונות (של מקנתה) - לאו לקידושין ניתנו (וכי מייעד לה - בעבדות שיש לו עליה מייעד לה, ואין קידושין אלו על ידי האב, וגזירת הכתוב היא שיהיו קידושין, הילכך הדר מצי לזבונה); ואי אמרת נישואין עושה - כיון שנישאת שוב אין לאביה רשות בה!

ואלא מאי - אירוסין עושה? 'ושוין שמוכרה': הא אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות (ואפילו אחר אירוסין)!?

אלא מאי אית לך למימר: שאני אירוסין דידה (דכיון דהוא לא קידשה יכול למוכרה) מאירוסין דאביה!?

אפילו תימא נישואין עושה: שאני נישואין דידה מנישואין דאביה.

האי מאי? בשלמא אירוסין מאירוסין שאני (דאיכא למימר: אאב קפיד קרא דלא לזבנה בתר דקידשה, וכיון דהני קידושין לאו איהו עביד - ניתן לו רשות למוכרה), אלא נישואין מנישואין -

 

(קידושין יט,א)

מי שאני (כיון דנישואין דאורייתא נינהו - נפקא לגמרי מרשותיה)?

ולרב נחמן בר יצחק, דאמר (לקמן) אפילו לרבי יוסי ברבי יהודה מעות הראשונות לקידושין ניתנו (במעות הראשונות היא מתקדשת, דקידושין דאב נינהו) - במאי מוקים לה (ואפילו אירוסין עושה - היכי הדר מזבין לה)?

מוקים לה כרבי אליעזר, דאמר: לשפחות אחר שפחות הוא דלא מצי מזבין לה (דקדריש 'כיון שבגד בה'), אבל לשפחות אחר אישות - מצי מזבין לה (ועד השתא מהדרינן לאוקמה דלא כרבי אליעזר משום דשמותי הוא).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי&quuot;י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com