דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים [];      מקראה מלאה בסוף הדף.

 

קידושין דף יז

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(קידושין טז,ב)

גופא: 'אלו מעניקים להם (ולקמן ילפינן כולהו לטעמייהו): היוצא בשנים, וביובל, ובמיתת אדון, ואמה העבריה בסימנין; אבל בורח ויוצא בגרעון כסף - אין מעניקים לו.

רבי מאיר אומר: בורח אין מעניקין לו, ויוצא בגרעון כסף מעניקים לו.

רבי שמעון אומר: ארבעה מעניקים להם: שלשה באיש ושלשה באשה; ואי אתה יכול לומר ארבעה באחד מהן לפי שאין סימנין באיש ורציעה באשה.'

מנא הני מילי?

דתנו רבנן: 'יכול לא יהו מעניקים אלא ליוצא בשש (ד'הענק' - בדידיה כתיב)? מנין לרבות יוצא ביובל ובמיתת האדון ואמה העבריה בסימנין? תלמוד לומר: [דברים טו,יב: כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים ובשנה השביעת] תשלחנו [חפשי מעמך]; (פסוק יג) וכי תשלחנו [חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם] (תרי זימני 'תשלחנו', ולרבות שאר שילוחין להענק);

יכול שאני מרבה בורח ויוצא בגרעון כסף?

תלמוד לומר: 'וכי תשלחנו חפשי מעמך': מי ששילוחו מעמך, יצא בורח ויוצא בגרעון כסף, שאין שילוחו מעמך (מדעתך אלא מאליהם);

רבי מאיר אומר: בורח - אין מעניקין לו, דאין שילוחו מעמך, אבל יוצא בגרעון כסף - ששילוחו מעמך (שיהא מקבל גרעון ומשלחו)'.

 

בורח - השלמה בעי (להשלים שש ולאחר השלמה הרי הוא כיוצא בשנים ויעניקהו), דתניא: 'מנין לבורח שחייב להשלים? - תלמוד לומר: [שמות כא,ב: כי תקנה עבד עברי] שש שנים יעבד [ובשבעת יצא לחפשי חנם];

 

(קידושין יז,א)

יכול אפילו חָלָה (בתוך שש יהא חייב להשלים ימי חליו)?

תלמוד לומר: [שמות כא,ב: כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד] ובשביעית יצא [לחפשי חנם] (ואפילו לא עבד שש שלימים)'.

אמר רב ששת: הכא במאי עסקינן? - כגון שברח ופגע בו יובל (אחרי כן למחרת); מהו דתימא 'הואיל ואפיק ליה יובל – 'שילוחו מעמך' קרינן ביה, ולא ניקנסיה ונעניק ליה'? - קא משמע לן.

 

אמר מר: 'יכול אפילו חָלָה? תלמוד לומר: 'ובשביעית יצא' - אפילו חלה כל שש'; והתניא: 'חלה שלש ועבד שלש - אינו חייב להשלים; חלה כל שש - חייב להשלים'!?

אמר רב ששת: בעושה (בחליו) מעשה מחט (תופר; שהוא מעשה קל; קתני לעיל 'כל שש אינו חייב להשלים' - דהא עבד ליה מלאכה).

הא גופא קשיא! אמרת 'חלה שלש ועבד שלש אין חייב להשלים' - הא ארבע חייב להשלים; אימא סיפא 'חלה כל שש חייב להשלים' - הא ארבע אין חייב להשלים!?

הכי קאמר: (כי חלה שלש אינו משלים; חלה יותר מכאן [כגון]) חלה ארבע - נעשה כמי שחלה כל שש, וחייב (הוא) להשלים.

 

תנו רבנן: 'כמה מעניקים לו? חמש סלעים מכל מין ומין (מצאנך, ומגרנך, ומיקבך (דברים טו,יד); שוה חמשה סלעים מכל אחד), שהן חמש עשרה סלעים (ולקמיה פריך 'מנינא אתא לאשמועינן?') - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: שלשים, כשלשים של עבד (נזק שור מועד שהרג את העבד; ולקמיה יליף טעמא); רבי שמעון אומר: חמשים, כחמשים שבערכין (הוא ערך גדול שבערכין).'

 

אמר מר: 'חמש סלעים מכל מין ומין שהם חמש עשרה סלעים - דברי רבי מאיר'; ורבי מאיר - מנינא אתא לאשמועינן (בשלשה מינין של חמש הוו להו חמש עשרה)?

הא קא משמע לן (להכי תני 'שהן חמש עשרה'): מיבצר הוא דלא מבצר ליה מהאי מנינא (לאשמועינן דלא קפיד אלא אמנינא דחמש עשרה סלעים), ואי בצר ליה מחד מינא וטפי ליה מחד מינא (אבל אחמש מכל מין - לא קפיד: דאי בציר ליה מהאי וטפי ליה מהאי) - לית לן בה .

מאי טעמא דרבי מאיר? יליף 'ריקם' [דברים טו,יג: וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם] 'ריקם' מבכור [YH1] ([שמות לד,כ: ופטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו] כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם): מה להלן חמש סלעים אף כאן חמש סלעים.

 

ואימא חמש סלעים מכולהו?

אי כתיב 'ריקם' לבסוף ('הענק תעניק לו מצאנך מגרנך מיקבך ולא תשלחנו ריקם') – כדקאמרת; השתא דכתיב 'ריקם' ברישא (קודם 'הענק תעניק'[YH2] ) - שַדִי 'ריקם' אצאן, 'ריקם' אגורן, 'ריקם' איקב.

ונילף 'ריקם' 'ריקם' מעולת ראיה [YH3] (דליתיה אלא שתי כסף)?

אמר קרא [דברים טו,יד: העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך] אשר ברכך יי' אלהיך [תתן לו]. (סיפא ד'הענק תעניק' הוא, ללמדך שתדרוש המקרא לרבות, ולא למעט.)

 

'רבי יהודה אומר: שלשים כשלשים של עבד'; מאי טעמא דרבי יהודה?

יליף 'נתינה' 'נתינה' מעבד (כתיב הכא (דברים טו,יד) 'תתן לו', וכתיב התם - בנזקי עבד – [שמות כא,לב: אם עבד יגח השור או אמה] כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו [והשור יסקל]): מה להלן שלשים - אף כאן שלשים.

ונילף 'נתינה' 'נתינה' מערכין[YH4] : מה להלן חמשים אף כאן חמשים?

חדא דתפשתה מרובה לא תפשתה, תפשתה מועט תפשתה, ועוד: עבד מעבד הוה ליה למילף.

 

'רבי שמעון אומר: חמשים - כחמשים שבערכין.'

מאי טעמיה דרבי שמעון?

גמר 'נתינה' 'נתינה' מערכין[1]: מה להלן חמשים אף כאן חמשים.

ואימא בפחות שבערכין?

[דברים טו,יד: העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך] אשר ברכך יי' אלהיך [תתן לו] כתיב.

ונילף 'נתינה' 'נתינה' מעבד (כולה חדא קושיא היא עד 'עבד מעבד הוה ליה למילף'): מה להלן שלשים אף כאן שלשים: חדא: דתפשתה מרובה לא תפשתה, ועוד: עבד מעבד הוה ליה למילף?

(אין אדם דן גזירה שוה מעצמו, ומסורה היא להם מרבותיהם ומסיני איזו תיבה נכתבה לגזירה שוה, ככל דבר הלמד מחבירו; ועד השתא דהוה אמרינן דרבי שמעון גמר מרביה דנתינת הענק נדרש לגזירה שוה, הוה פרכינן 'גזירה שוה מנא ליה'? דגמר מנתינה דערכין? נגמר מנתינה דעבד!? משום הכי איצטריך לתרוצי: גזירה שוה דרבי שמעון - לאו גזירה שוה ד'נתינה' גמר, אלא) רבי שמעון - מיכה מיכה גמר (כתיב בעבד (ויקרא כה,לה) וכי ימוך [אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך], וכתיב בערכין (ויקרא כז,ח) ואם מך הוא [מערכך והעמידו לפני הכהן והעריך אתו הכהן על פי אשר תשיג יד הנדר יעריכנו הכהן]).

 

בשלמא לרבי מאיר - היינו דכתיב 'צאן' 'גורן' ויקב' [דברים טו,יד: העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך אשר ברכך ה' אלקיך תתן לו] (למימר: שַדִי גזירה שוה אכל חד מינייהו, דהוו להו חמשה עשר); אלא לרבי יהודה ורבי שמעון - האי 'צאן' 'גורן' ו'יקב' - למה לי?

האי - מיבעי ליה לכדתניא: 'יכול לא יהו מעניקין אלא מצאן גורן ויקב, מנין לרבות כל דבר? - תלמוד לומר: אשר ברכך יי' אלהיך;

אם כן מה תלמוד לומר: 'צאן' 'גורן' ו'יקב' (הואיל וסופו לרבות כל דבר מאשר ברכך)?

לומר לך מה צאן גורן ויקב מיוחדים שישנן בכלל ברכה (צאן פרה ורבה, וכן גידולי קרקע) - אף כל שישנן בכלל ברכה, יצאו כספים - דברי רבי שמעון;

רבי אליעזר בן יעקב אומר: יצאו פרדות.'

ורבי שמעון?

פרדות משבחן בגופייהו.

ורבי אליעזר בן יעקב?

כספים עביד בהו עיסקא.

וצריכא: דאי כתב רחמנא 'צאן' - הוה אמינא: בעלי חיים - אִין, גידולי קרקע – לא; כתב רחמנא 'גורן'; ואי כתב 'גורן' - הוה אמינא גידולי קרקע – אִין, בעלי חיים – לא, כתב רחמנא 'צאן'; 'יקב' למה לי?

 

(קידושין יז,ב)

למר [רבי שמעון] למעוטי כספים, למר [רבי אליעזר בן יעקב] למעוטי פרדות (דלא תימא 'אשר ברכך' רבויא הוא, וריבה הכל; וכיון דאיתרבי גדולי קרקע ובעלי חיים (כל שכן) כספים).

 

תנו רבנן: '[דברים טו,יד: העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך] אשר ברכך ה' אלהיך [תתן לו]; יכול נתברך בית בגללו - מעניקים לו, לא נתברך בית בגללו - אין מעניקים לו? - תלמוד לומר: 'הענק תעניק' - מכל מקום;

אם כן - מה תלמוד לומר 'אשר ברכך'?

הכל לפי ברכה תן לו (אם נתברך הבית בשבילו הרבה - תוסיף על הענקו; ואם לאו - אל תפחות מן הכתוב).

רבי אלעזר בן עזריה אומר: דברים ככתבן: נתברך בית בגללו - מעניקים לו; לא נתברך בית בגללו - אין מעניקים לו.

אם כן מה תלמוד לומר 'הענק תעניק'?

דברה תורה כלשון בני אדם.'

 

תנו רבנן: 'עבד עברי (אם מת אדוניו) עובד את הבן (עד מלאת שש או עד היובל הפוגעו בתוכם) ואינו עובד את הבת (אם אין לו בן);

אמה עבריה אינה עובדת לא את הבן ולא את הבת;

הנרצע, והנמכר לעובד כוכבים - אינו עובד לא את הבן ולא את הבת.'

 

אמר מר 'עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את הבת' - מנהני מילי?

דתנו רבנן: '[דברים טו,יב: כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה] וַעֲבָדךָ שש שנים [ובשנה השביעת תשלחנו חפשי מעמך] - לך ולא ליורש (שאר יורשין כגון הבת או האח);

אתה אומר 'לך ולא ליורש' - או אינו אלא 'לך ולא לבן'?

כשהוא אומר [שמות כא,ב: כי תקנה עבד עברי] שש שנים יעבד [ובשבעת יצא לחפשי חנם] (מדלא כתיב 'יעבדך') - הרי לבן אמור; הא מה אני מקיים 'ועבדך שש שנים' - לך ולא ליורש.

מה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח?

מרבה אני את הבן, שכן קם תחת אביו ליעדה (שמייעד אמה העבריה בכסף מקנתה ואין צריכה קידושין אחרים, דכתיב (שמות כא,ט) 'ואם לבנו ייעדנה') ולשדה אחוזה (המקדיש שדה אחוזתו - פודה בית כור זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף [ויקרא כז,טז]; ואם לא פדאה, ומכרה גזבר לאחֵר - אין יכול עוד לפדותה, וכשיוצאה מיד הלוקח ביובל - מתחלקת לכהנים; אבל אם לקחה בנו של מקדיש - אינה יוצאה הימנו ביובל להתחלק לכהנים; דהכי תניא בערכין (כה,ב): (ויקרא כז,כ) 'ואם לא יגאל את השדה' - בעלים – 'ואם מכר את השדה' – גזבר, לאחר ['לאיש אחר'] - ולא לבן; או אינו אלא לאחר ולא לאח? כשהוא אומר 'לאיש' - הרי האח אמור; הא מה אני מקיים '<לאחר' - לאחר ולא לבן; ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח? - מרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעדה ולעבד עברי)!

אדרבה: מרבה אני את האח שכן קם תחת אחיו ליבום!?

כלום יש יבום אלא במקום שאין בן? - (בניחותא) הא יש בן - אין יבום'.

אלא טעמא (מאי מרבית לבן טפי מאח) דאיכא הא פירכא (ד'כלום יש יבום כו', ומשני: 'שדה אחוזה נמי מהאי פירכא כו'), הא לאו הכי (דאי לאו האי פירכא ד'כלום יש יבום' - לא קיימא לן לרבויי בן טפי מאח) אח עדיף (דהתם לא 'בן' כתיב בהדיא ולא 'אח' כתיב בהדיא, אלא משום דקם תחת אביו ליעדה, דכתיב בהדיא הוא, דמרבינן להו, ופרכינן עלה 'אדרבה מרבה אני את האח שכן קם ליבום', ואיצטריך לשנויי עלה כלום יש יבום כו' הא אם יש בן אין יבום')?

ותיפוק לי דהכא [בבן] תרתי. והכא [באח] חדא (והתם ליכא למילף מדהכא תרתי והכא חדא, דהא חדא וחדא נינהו! אלא דאיכא יעידה בבן ויבום באח דכתיב בהדיא)?

'שדה אחוזה' נמי מהאי פירכא הוא דקא נפקא ליה לתנא: 'כלום יש יבום אלא במקום שאין בן?'...

 

'אמה העבריה אינה עובדת לא את הבן ולא את הבת':

מנהני מילי?

אמר רבי פדא: דאמר קרא [דברים טו,יז: ולקחת את המרצע ונתתה באזנו ובדלת והיה לך עבד עולם] ואף לאמתך תעשה כן - הקישה הכתוב לנרצע: מה נרצע אינו עובד לא את הבן (דכתיב (שמות כא,ו) ועבדו – לו, ולא לבן) ולא את הבת - אף אמה העבריה אינה עובדת לא את הבן ולא את הבת.

והאי 'לאמתך תעשה כן' - להכי הוא דאתא? הא - מיבעי ליה לכדתניא: 'ואף לאמתך תעשה כן - להעניק (בקרא דלעיל מיניה כתיב 'הענק', והדר כתיב רציעה, וכתיב בתריה 'ואף לאמתך תעשה כן' – וא'הענק' קאי)!

אתה אומר להעניק - או אינו אלא לרציעה?

כשהוא אומר (שמות כא,ה) ואם אמר יאמר העבד [אהבתי את אדני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי] - ולא אמה העבריה - הרי רציעה אמור; הא מה אני מקיים 'ואף לאמתך תעשה כן'? – ל'העניק'.'

אם כן (דלהקישא לחודיה אתא) - נכתוב קרא '(ואף) לאמתך כן'; מאי 'תעשה'? שמעת מינה תרתי (לאגמורי נמי אהענק).

 

הנרצע והנמכר לעובד כוכבים אינו עובד לא את הבן ולא את הבת:

'נרצע' - דכתיב [שמות כא,ו: והגישו אדניו אל האלהים והגישו אל הדלת או אל המזוזה] ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם, ולא את הבן ואת הבת.

'נמכר לעובד כוכבים' – מנין?

אמר חזקיה: אמר קרא (ויקרא כה,נ) וחשב עם קונהו [משנת המכרו לו עד שנת היבל והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עמו] - ולא עם יורשי קונהו.

 

אמר רבא: דבר תורה עובד כוכבים יורש את אביו (מדאיצטריך למעוטי עבד עברי), שנאמר 'וחשב עם קונהו' - ולא עם יורשי קונהו: מכלל דאית ליה יורשים.

גר את העובד כוכבים - אינו מדברי תורה, אלא מדברי סופרים, דתנן (דמאי פ"ו מ"י): 'גר ועובד כוכבים שירשו את אביהם עובד כוכבים: גר יכול לומר לעובד כוכבים: "טול אתה עבודת כוכבים ואני מעות"; "טול אתה יין נסך ואני פירות"; משבאו לרשות גר – אסור (להחליפם דקמתהני מאיסורי הנאה)'; ואי סלקא דעתך דאורייתא - כי לא באו לרשותו נמי (מכי מיית עובד כוכבים - זכה בחצאין): כי שקיל - חילופי עבודת כוכבים הוא דקא שקיל (והשתא קא מחליף להו)! אלא (שמע מינה: הא דיורש את אביו עובד כוכבים - לאו מדאורייתא הוא, דאינו מתייחס אחר העובד כוכבים, וכקטן שנולד מאליו דמי, אלא) מדרבנן (הוא): גזירה הוא דעבוד רבנן: שמא יחזור לסורו (משום ממונו).

תניא נמי הכי: 'במה דברים אמורים? כשירשו, אבל כשנשתתפו – אסור.'

עובד כוכבים את הגר (שנתגייר האב) וגר את הגר (אב ובנו שנתגיירו) - אינו לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים,

דתנן דתניא: 'לוה מעות מן הגר שנתגיירו בניו עמו - לא יחזיר לבניו (אם מת האב), ואם החזיר - אין רוח חכמים נוחה הימנו (אין דעת חכמים נוחה עליהם במעשיו, כלומר: אין מחזיקין לו טובה שלא הצריכוהו לכך).

והתניא 'רוח חכמים נוחה הימנו'?

לא קשיא: כאן שהורתו ולידתו שלא בקדושה,

 

(קידושין יח,א)

וכאן שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה (היכא דלידתו של בן בקדושה - מיחלף בישראל גמור).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com