דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
קידושין דף טו
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין יד,ב)
מאי טעמא דתנא
קמא, דאמר 'מוכר עצמו אינו נרצע'?
מדמיעט רחמנא גבי מכרוהו בית דין: [שמות כא,ו: והגישו אדניו אל האלהים והגישו אל הדלת או אל המזוזה] ורצע אדניו את אזנו במרצע [ועבדו לעלם] - אזנו שלו, ולא אזנו של מוכר עצמו ('אזנו' מיעוט הוא, דקרא יתירא, לדרשה, דהא כתיב [דברים טו,יז: ולקחת את המרצע] ונתתה באזנו [ובדלת והיה לך עבד עולם ואף לאמתך תעשה כן]).
(קידושין טו,א)
ואידך?
ההיא לגזירה
שוה הוא דאתא, דתניא: 'רבי אליעזר אומר: מנין לרציעה שהיא באזן ימנית? נאמר כאן
() אזן [שמות כא,ו: והגישו אדניו אל האלהים
והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדניו את אזנו במרצע ועבדו לעלם] ונאמר להלן [ויקרא
יד,כה: ושחט את כבש האשם ולקח הכהן מדם האשם ונתן על תנוך אזן
המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית] (במצורע עני; שכל הפרשה לדרשה,
שהרי נאמרה לעצמה במצורע עשיר [ויקרא
יד,יד: ולקח הכהן מדם האשם ונתן הכהן על תנוך אזן
המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית]
, והוכפלה; והכי אמרינן במנחות (י,א)); מה להלן ימין אף כאן ימין.'
ואידך?
אם כן לימא קרא
'אזן'; מאי 'אזנוֹ' (ומיעוטא נפקא לן מדכתיב 'אזנו'
דמשמע: אזנו של זה ולא של אחר)?
ואידך?
ההוא מיבעי ליה
'אזנו' ולא אזנה (של
אמה העבריה נרצעת; והא דכתיב (דברים טו,יז):
ואף לאמתך תעשה כן - אהענקה קאי, כדלקמן (דף יז,ב));
ואידך נפקא לה
מ'ואם יאמר העבד [אהבתי
את אדני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי]' (שמות כא,ה) -
העבד ולא אמה.
ואידך - מיבעי
ליה: עד שיאמר כשהוא עבד (מ'ואם
יאמר העבד' נפקא: שאם לא אמר 'אהבתי את אדוני ... לא
אצא חפשי' עד שיכלו שש שניו - אינו נרצע).
ואידך?
מ'עבד' 'העבד'
נפקא (עבד - עד שיאמר כשהוא עבד העבד - נפקא ליה מה"א יתירא,
למעוטי אמה).
ואידך?
'עבד' 'העבד'
לא דריש (דאורחא דקרא לאישתעי הכי).
מאי טעמא דתנא
קמא דאמר 'מוכר עצמו אין מעניקין לו'?
מיעט רחמנא גבי
מכרוהו בית דין (דברים טו,יד) הענק תעניק לו [מצאנך ומגרנך ומיקבך אשר ברכך
ה' אלקיך תתן לו] – לו, ולא למוכר
עצמו.
ואידך?
ההוא מיבעי
ליה: 'לו' - ולא ליורשיו (אם לא הספיק להעניקו עד
שמת);
יורשיו אמאי
לא? 'שכיר' קרייה רחמנא: מה שכיר פעולתו ליורשיו - אף האי פעולתו ליורשיו!
אלא 'לו' - ולא לבעל חובו (אין האדון מחוייב להגבות הענקו לבעל חובו [של
העבד]);
מדסבירא לן בעלמא כרבי נתן, דתניא: 'אמר רבי נתן: מנין לנושה בחברו מנה, וחברו
בחברו - מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה? תלמוד לומר: [במדבר
ה,ז: והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו וחמישתו
יסף עליו] ונתן לאשר אשם לו - אתא לו לאפוקי (איצטריך
למעוטי הענקה מהאי דינא).
ואידך?
בעלמא נמי לא
סבירא לן כרבי נתן.
מאי טעמא דתנא
קמא דאמר 'מוכר עצמו - אין רבו מוסר לו שפחה כנענית'?
מיעט רחמנא גבי
מכרוהו בית דין (שמות כא,ד) אם אדוניו יתן לו אשה
[וילדה לו בנים או בנות - האשה וילדיה תהיה לאדניה
והוא יצא בגפו]: 'לו' - ולא למוכר עצמו.
ואידך?
'לו' - בעל כרחו.
ואידך?
מ'כי משנה שכר שכיר' [דברים טו,יח:
לא יקשה בעינך בשלחך אתו חפשי מעמך כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים וברכך ה' אלקיך
בכל אשר תעשה] נפקא (גמרינן
בעל כרחו; וכי תנא ביה קרא 'אדוניו יתן לו
כו' (שמות כא,ד) - למעוטי מוכר עצמו), דתניא: '[דברים
טו,יח: לא יקשה בעינך בשלחך אתו חפשי מעמך] כי משנה שכר שכיר עֲבָדְךָ [שש
שנים וברכך ה' אלהיך בכל אשר תעשה]: שכיר אינו עובד אלא ביום, עבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה; וכי תעלה על
דעתך שעבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה? והלא כבר נאמר [דברים
טו,טז: והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך כי אהבך ואת ביתך] כי טוב לו עִמָּך: 'עמך' במאכל, 'עמך' במשתה; ואמר רבי יצחק: מכאן שרבו מוסר לו שפחה
כנענית'.
ואידך?
אי מהתם - הוה
אמינא הני מילי מדעתיה, אבל בעל כרחו אימא לא - קא משמע לן.
אלא מאן תנא
דלא יליף 'שכיר' 'שכיר'? האי תנא הוא, דתניא: '[ויקרא
כה,מא: ויצא מעמך הוא ובניו עמו] ושב אל משפחתו [ואל
אחזת אבתיו ישוב] (במוכר
עצמו כתיב, לומר שיצא ביובל): אמר
רבי אליעזר בן יעקב: במה הכתוב מדבר?: אי במוכר עצמו (וללמד
שאם פגעו יובל בתוך שש - יובל מוציאו) הרי כבר אמור (דכתיב לעיל מיניה 'עד שנת
היובל יעבוד עמך' [ויקרא כה,מ]); אי בנרצע (ללמד שאף
הנרצע יוצא ביובל) - הרי כבר
אמור (לקמיה בעי לה מאי היא); הא אין הכתוב מדבר אלא במכרוהו בית דין שתים ושלש שנים
לפני היובל, שהיובל מוציאו',
ואי סלקא דעתך יליף 'שכיר' 'שכיר' - למה לי? נילף 'שכיר' 'שכיר'!?
אמר רב נחמן בר
יצחק: לעולם יליף 'שכיר' 'שכיר', ואיצטריך: סלקא דעתך אמינא מוכר עצמו - הוא דלא
עבד איסורא (דלא גנב כלום), אבל מכרוהו בית דין (בגניבתו), דעבד איסורא - אימא ניקנסיה (לעבוד עד
שש)? קא משמע לן.
אמר מר: 'אי
בנרצע - הרי כבר אמור' מאי היא?
דתניא: '[ויקרא
כה,י: וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה יובל
הוא תהיה לכם] ושבתם איש אל
אחוזתו ואיש אל משפחתו [תשבו] (בפרשת
יובל כתיב); במה הכתוב מדבר? אי
במוכר עצמו - הרי כבר אמור (כדאמר לעיל 'עד
שנת היובל יעבוד עמך');
אי במכרוהו בית דין - הרי כבר אמור ('ושב אל
משפחתו', כדאוקימנא לעיל); הא אין הכתוב מדבר אלא בנרצע שתים ושלש שנים לפני היובל, שהיובל מוציאו.'
מאי משמע?
אמר רבא בר
שילא: אמר קרא: 'איש': איזהו דבר שנוהג באיש ואין נוהג באשה? הוי
אומר זו רציעה.
ואיצטריך
למיכתב 'מכרוהו בית דין', ואיצטריך למיכתב 'נרצע': דאי אשמעינן 'מכרוהו בית דין' -
משום דלא מטאי זמניה (לא מלאו שש שניו לצאת), אבל נרצע, דמטאי זמניה, אימא ניקנסיה (על
שאמר 'לא אצא', ועבר על 'כי עבדי
הם' (ויקרא כה,מב), והוא קונה אדון לעצמו חנם)? ואי אשמעינן 'נרצע' - משום דעבד ליה שש (קודם
לכן, ואין רבו מפסיד בשילוחו), אבל
מכרוהו בית דין, דלא עבד ליה שש (שפגע בו יובל בתוך שש) - אימא לא (נפסדיה
לאדון)!? – צריכא.
ואיצטריך
למיכתב 'ושבתם' ואיצטריך למיכתב 'לעולם'
('ועבדו לעולם', והוא לעולמו של יובל,
דטפי מהכי ליכא למימר, דהא כתיב קרא אחרינא 'ושבתם
איש וגו', ואוקימנא בנרצע): דאי כתב רחמנא 'לעולם' - הוה אמינא לעולם ממש, כתב רחמנא 'ושבתם'; ואי כתב רחמנא 'ושבתם'
הוה אמינא 'הני מילי (דיוצא נרצע ביובל, ולא קודם לכן) היכא דלא עבד שש (אחר
רציעה), אבל היכא דעבד שש (אחר
רציעתו) - (אימא
ניפוק בשש:) לא יהא סופו חמור
מתחלתו (דלא תהא רציעה חמורה מתחילת ממכרו): מה תחלתו שש אף סופו נמי שש' - קמשמע לן 'לעולם' (מידי דחשוב עד לעולם): לעולמו של יובל.
אלא מאן תנא
דלא יליף 'שכיר' 'שכיר'? - רבי היא, דתניא:
(קידושין טו,ב)
'(ויקרא
כה,נד) ואם לא יגאל באלה [ויצא
בשנת היבל הוא ובניו עמו] (בנמכר
לעובד כוכבים כתיב); רבי אומר:
באלה (בקרובים, דכתיב לעיל מיניה 'או דודו
וגו') הוא נגאל, ואין נגאל בשש;
שיכול והלא דין הוא: ומה מי שאינו נגאל באלה (נמכר
לישראל לא כתיב ביה גאולת קרובים דלא נפקא לן (לעיל דף יד:) מוהפדה אלא גאולת עצמה) - נגאל בשש, זה שנגאל באלה - אינו דין שנגאל
בשש!? תלמוד לומר: 'באלה': באלה הוא נגאל ואין נגאל בשש.' ואי סלקא דעתך יליף
'שכיר' 'שכיר' - אמאי קאמר 'ומה מי שאינו נגאל באלה'? נילף 'שכיר' 'שכיר' (גאולת
קרובים לנמכר לישראל מנמכר לעובד כוכבים, דבנמכר לעובד כוכבים נמי כתיב (ויקרא
כה,נג) 'כשכיר שנה בשנה יהיה עמו [לא ירדנו
בפרך לעיניך])?
אמר רב נחמן בר
יצחק: לעולם יליף 'שכיר' 'שכיר', ושאני הכא דאמר קרא [ויקרא
כה,מח: אחרי נמכר גאלה תהיה לו אחד מאחיו] יגאלנו: לזה ולא לאחר.
ומאן תנא דפליג
עליה דרבי?
רבי יוסי
הגלילי (דמפיק האי באלה לדרשה אחריתי) ורבי עקיבא (ואמרי דנמכר לעובד כוכבים יוצא
לשש), דתניא: '[ויקרא
כה,נד: ואם]
לא יגאל באלה [ויצא בשנת היבל הוא ובניו עמו]: רבי יוסי הגלילי אומר: 'באלה' לשחרור (גאלוהו קרובים - אינו
משתעבד להם), בשאר כל אדם
לשעבוד; רבי עקיבא אומר: באלה לשעבוד, בשאר כל אדם לשחרור.'
מאי טעמא דרבי
יוסי הגלילי?
אמר קרא 'אם לא יגאל באלה' - אלא באחר – 'ויצא בשנת היובל' (מאותו
אחר שיגאלהו מן העובד כוכבים; אלמא גאלו שאר כל אדם - משתעבד לו);
ורבי עקיבא
אומר: 'אם לא יגאל אלא באלה
- ויצא בשנת היובל'.
ורבי יוסי
הגלילי?
מידי 'אלא
באלה' כתיב?
אלא בהאי קרא
קמיפלגי: (ויקרא כה,מט)
או דודו או בן דודו יגאלנו [או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או
השיגה ידו ונגאל] - זה
גאולת קרובים; 'או השיגה ידו' - זה גאולת עצמו; 'ונגאל'
- זו גאולת אחרים; (ולימדך שכל אדם בישראל גואלו מיד העובד כוכבים, ואין
העובד כוכבים יכול לעכב עליו; ובעובד כוכבים שתחת ידינו הכתוב מדבר).
רבי יוסי
הגלילי סבר: מקרא נדרש לפניו: (גאולת עצמו פשיטא לן דהויא
לשחרור, והיא מלמדת על שאר גאולות: לרבי יוסי אינה מלמדת אלא על גאולת קרובים שהיא
לפניה, ומקרא הנדרש ללמד - נדרש ללמד על שלפניו, הכתוב למעלה הימנו) שַׁדִּי גאולת קרובים אגאולת עצמו (ללמד
הימנו, לפי שמלמד על שלפניו; הילכך גאולת קרובים למדו מגאולת עצמו הכתובה אחריה): מה גאולת עצמו לשחרור - אף גאולת קרובים
לשחרור;
ורבי עקיבא
סבר: מקרא נדרש לאחריו (הכתובה למטה הימנו; הילכך גאולת עצמו מלמדת על גאולת
אחרים, אלמא למוֹד גאולת אחרים מגאולת עצמו): שַׁדִּי גאולת אחרים אגאולת עצמו: מה גאולת עצמו לשחרור
- אף גאולת אחרים לשחרור.
אי הכי – 'באלה' למה לי?
אי לאו 'באלה' - הוה אמינא: מקרא נדרש בין לפניו בין לאחריו, והכל לשחרור (אבל
השתא דכתיב 'באלה' - לומר שיש חילוק בין אלה
לאחרים; למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה).
אי הכי (דבעלמא
נדרש לפניו ולאחריו, והכא משום דכתיב 'באלה'
הוא) הדר קושיא (דרבי
עקיבא) לדוכתיה (היכי
משתמע שעבוד ד'ויצא בשנת היובל' -
אקרובים)!?
אלא בסברא
קמיפלגי (כלומר: אי פשיטא לן דהאי 'באלה'
- אקרובים קאי, על כרחך שעבוד ד'
אמר רבי חייא
בר אבא אמר רבי יוחנן: זו דברי רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא, אבל חכמים אומרים: הכל
לשחרור.
מאן חכמים? - רבי
היא, דמפיק ליה להאי 'באלה' לדרשה אחרינא, ומקרא נדרש בין לפניו ובין
לאחריו.
ורבי - האי 'ויצא בשנת היובל' - מאי עביד ליה?
מיבעי ליה
לכדתניא: ''ויצא
בשנת היובל' -
(קידושין טז,א)
בעובד
כוכבים שישנו תחת ידך או אינו אלא בעובד כוכבים שאינו תחת ידך? אמרת: וכי מה אפשר
לעשות לו? הא אין הכתוב מדבר אלא בעובד כוכבים שישנו תחת ידך (ללמדך
שאף על פי שהעובד כוכבים תחת ידך - אם לא יגאל - ישתעבד בו עד היובל, ואי אתה רשאי
לבא עליו בעקיפין).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com