דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים [];      מקראה מלאה בסוף הדף.

 

קידושין דף יד

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(קידושין יג,ב)

והיבמה נקנית בביאה:

בביאה מנלן?

אמר קרא

 

(קידושין יד,א)

[דברים כה,ה: כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר] יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה [ויבמה] (כלומר ביאתה הן ליקוחיה).

ואימא לכולה מילתא כאשה (- מה אשה כסף ושטר כי ביאה, אף יבמה כסף ושטר כי ביאה, דהא כתיב 'לאשה')?

לא סלקא דעתך, דתניא: 'יכול יהו כסף ושטר גומרים בה כדרך שהביאה גומרת בה? - תלמוד לומר (שם, סוף הפסוק:) 'ויבמה': ביאה גומרת בה, ואין כסף ושטר גומרים בה (ביאה משמע: שָנָה עליה הכתוב לעכב).

ואימא: מאי 'ויבמה' – דב'על כרחה' מיבם (דלהכי דרשינן לה ביבמות (ח,ב))?

אם כן (דלביאה גומרת אותה) - לימא קרא 'ויבם'; מאי 'ויבמהּ' (למילף נמי בעל כרחה)? שמעת מינה תרתי. (והכי תניא ליה בהדיא ביבמות בפרק 'הבא על יבמתו' (נד,א): 'ויבם' - ביאה גומרת בה ואין כסף ושטר גומרין בה; 'ויבמה' - בעל כרחה.)>

 

בחליצה:

מנלן (דחלוצה מותרת להנשא? דילמא מצות חליצה הוא דרמא רחמנא עלה, ולעולם לא משתריא)? דכתיב (דברים כה,י) ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל - (הכי משמע 'בישראל':) כיון שחלץ בה נעל (משחלצה) - הותרה לכל ישראל (ראויה להביא לבית).

האי 'ישראל' - להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה לכדתני רב שמואל בר יהודה: 'בישראל' - בבית דין של ישראל, ולא בבית דין של עובדי כוכבים.

תרי 'בישראל' כתיבי: ([דברים כה,ז: ואם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו, ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה מאן יבמי] להקים לאחיו שם בישראל [לא אבה יבמי]).

ואכתי מיבעי ליה לכדתניא: 'אמר רבי יהודה: פעם אחת היינו יושבים לפני רבי טרפון, ובאתה יבמה לחלוץ, ואמר לנו: ענו כולכם ואמרו "חלוץ הנעל", "חלוץ הנעל"!'

ההוא – מ'ונקרא שמו' נפקא.

 

ובמיתת היבם:

מנלן?

קל וחומר: ומה אשת איש, שהיא בחנק - מיתת הבעל מתירתה, יבמה, שהיא (לשוק) בלאו ([דברים כה,ה: לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר) - לא כל שכן!

מה לאשת איש (הנתרת על ידי מיתת הבעל) שכן יוצאה בגט - תאמר בזו שאינה יוצאה בגט?

הא נמי - יוצאה בחליצה!

אלא [תפרוך את הקל וחומר כך]: מה לאשת איש שכן אוסרה מתירה (שהרי בעלה הוא האוסרה, לפיכך הוא מתירה במיתתו; אבל יבמה - דקידושי דבעל קאסרי לה - היאך תהא מיתת היבם מתירתה)?!

אמר רב אשי: הא נמי (כשמת יבם נמצא) אוסרה מתירה: יבם אוסרה, יבם שרי לה (דאי לאו יבם מכי מיית הבעל אישתריא לה).

 

ותהא אשת איש יוצאה בחליצה מקל וחומר: ומה יבמה שאינה יוצאה בגט - יוצאה בחליצה, זו שיוצאה בגט - אינו דין שיוצאה בחליצה?

אמר קרא [דברים כד,א: כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ] סֵפֶר כְּרִיתֻת [וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ]: ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה.

 

ותהא יבמה יוצאת בגט מקל וחומר: ומה אשת איש שאין יוצאה בחליצה - יוצאה בגט, זו שיוצאה בחליצה - אין דין שיוצאה בגט? >

אמר קרא [דברים כה,ט: ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו וענתה ואמרה] ככה (יעשה [לאיש] אשר לא יבנה [את בית אחיו]), ו'ככה' – עיכובא.

 

וכל היכא דאיכא עיכובא - לא דרשי קל וחומר? והא יום הכפורים, דכתיב 'גורל' (על השעירים) ו'חוקה' (בפרשה [ויקרא טז,לד: והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה, ויעש כאשר צוה ה' את משה] ; וכל 'חוקה' - עיכובא הוא), ותניא '[ויקרא טז,ט: והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה'] ועשהו חטאת: הגורל עושה חטאת (שעיר, שגורל השם עולה עליו - עושה חטאת) ואין השם עושה חטאת (אם קרא עליו שם חטאת - אינו נקבע בכך; ויפיל עליהם גורלות, ואם יפול הגורל על חבירו - יהא זה לעזאזל); שיכול (כלומר: להכי איצטריך האי קרא: שהייתי יכול לומר): והלא דין הוא: ומה במקום שלא קידש הגורל (כגון גבי קנין דכתיב בהם (ויקרא ה,ז) אחד לחטאת ואחד לעולה ואם הטיל עליהם גורל אינם נקבעים בכך ויכול לשנותם דקיימא לן בסדר יומא (מא,א) אין הקִנִין מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן), קידש השם (אם אמר בשעת לקיחה "זו לחטאת וזו לעולה" – הוקבעו, ואם שינה פסול) - מקום שקידש הגורל (דכתיב (ויקרא טז,ח) ונתן אהרן וגו') אינו דין שיקדש השם! תלמוד לומר: 'ועשהו חטאת': (שנה עליו לעכב:) הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת.' וטעמא - דמעטיה קרא, הא לאו הכי דרשינן קל וחומר (להביא מה שלא נכתב בפרשה) אף על גב דכתיב ביה חוקה!

אמר קרא [דברים כד,א: כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב] לה [ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו] (דכתיב 'וכתב לה') – 'לה' - ולא ליבמה.

ואימא 'לה' - לשמה?

תרי 'לה' כתיבי ([דברים כד,ג:  ושנאה האיש האחרון [וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו או כי ימות האיש האחרון אשר לקחה לו לאשה]).

ואכתי מיבעי ליה חד 'לה' - לשמה, ואידך 'לה' - ולא לה ולחבירתה, (ששמותן שוין: שאין שתי נשים מתגרשות בגט אחד אם כתב 'פלוני מגרש פלונית ופלונית נשיו')!?

 אלא אמר קרא 'נעל' (קרא יתירא [דברים כה,י: ונקרא שמו בישראל] בית חלוץ הנעל, דמצי למיכתב 'בית החלוץ') - נעל אִין, מידי אחרינא לא.

והאי נעל - להכי הוא דאתא: האי מיבעי ליה לכדתניא: '[דברים כה,ט: ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה] נעלו [מעל רגלו וירקה בפניו וענתה ואמרה] ככה [יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו] - אין לי אלא נעלו, נעל של כל אדם מנא ליה? - תלמוד לומר: 'נעל' 'נעל' – ריבה.

אם כן - מה תלמוד לומר 'נעלו'?

נעלו הראוי לו, פרט לגדול (לנעל גדול) שאין יכול להלך בו; פרט לקטן שאין חופה את רוב רגלו; פרט

 

(קידושין יד,ב)

למסולים (נפחת; כדמסיים ואזיל:) שאין לו עקב (שול"א בלע"ז).

אם כן ניכתוב קרא 'נעל'; מאי 'הנעל'? - שמעת מינה תרתי.

 

 

משנה:

עבד עברי[1] נקנה בכסף ובשטר (בגמרא יליף לה), וקונה עצמו בשנים (לסוף שש שנים יוצא חפשי) וביובל (אם פגע בו יובל בתוך שש) ובגרעון כסף (פודה את עצמו ומגרע לו אדונו מפדיונו דמי שיעבוד השנים שעברו, והכל לפי חשבון דמי מקנתו, כדכתיב (ויקרא כה,ב) והיה כסף ממכרו במספר שנים קנאו בשש מנים ועתיד לצאת בסוף שש - נמצא קונה עבודת כל שנה במנה).

יתירה עליו אמה העבריה, שקונה את עצמה בסימנין (שקונה עצמה בכל אלה ובסימני נערות כדילפינן לעיל (ד,א) מ'ויצאה חנם').

הנרצע נקנה ברציעה, וקונה את עצמו ביובל ובמיתת האדון (ואינו עובד את יורשיו; אבל עבד הנמכר בתחילתו, ומת האדון בתוך שש - משלימן ליורשיו; וכולהו יליף בגמרא).

 

גמרא:

'עבד עברי נקנה בכסף' – מנלן?

אמר קרא [ויקרא כה,נא: אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאלתו] מכסף מקנתו (בעבד עברי הנמכר לעובד כוכבים הכתוב מדבר 'וכי תשיג יד גר ותושב') - מלמד שנקנה בכסף.

אשכחן עבד עברי הנמכר לעובד כוכבים, הואיל וכל קנינו (של עובד כוכבים) בכסף (שלא נאמרה בו משיכה במטלטלין, אלא בישראל כתיב (ויקרא כה,יד) מיד עמיתך - עד שימשוך מיד ליד; לפיכך עבד נקנה לו בכסף); נמכר לישראל מנלן?

אמר קרא [שמות כא,ח: אם רעה בעיני אדניה אשר לא יעדה] והפדה [לעם נכרי לא ימשל למכרה בבגדו בה] - מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאה (מדלא כתיב 'ונפדה', משמע 'והפדה': שאף הבעל מסייע בפדיונה; אלמא בכסף נקנה, דאי לא קנאה בדמים - מאי מגרעה).

אשכחן אמה העבריה: הואיל ומיקדשה בכסף מיקניא בכסף (והדין נותן הואיל וקידושיה בכסף קנינה בכסף); עבד עברי מנלן?

אמר קרא (דברים טו,יב) כי ימָכֵר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים [ובשנה השביעת תשלחנו חפשי מעמך] - מקיש עברי לעבריה.

אשכחן מכרוהו בית דין, הואיל ונמכר בעל כורחו (בגניבתו; ד'כי ימָכֵר' - על ידי אחרים משמע; והדין נותן שיהא נקנה בכסף בלא חזקה, הואיל ויש בו צד קל שנמכר בעל כרחו); מוכר עצמו מנלן?

יליף 'שכיר' 'שכיר' (נאמר במוכר עצמו [ויקרא כה,לט: כי ימוך אחיך ונמכר [לך לא תעבד בו עבדת עבד; (פסוק מ:) כשכיר כתושב יהיה עמך [עד שנת היבל יעבד עמך], ונאמר במכרוהו בית דין: [דברים טו: דברים טו,יח: לא יקשה בעינך בשלחך אתו חפשי מעמך] כי משנה שכר שכיר [עבדך שש שנים וברכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה] - בפרשת 'כי ימכר' כתיב).

הניחא למאן דיליף 'שכיר' 'שכיר'; אלא למאן דלא יליף 'שכיר' 'שכיר' (דלית ליה הך גזירה שוה; ולקמיה מפרש מאן ניהו) - מאי איכא למימר?

אמר קרא (ויקרא כה,מז) וכי תשיג [יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר] (במוכר עצמו לעובד כוכבים, וסמכוה לפרשת מוכר עצמו לישראל) - מוסף על ענין ראשון, וילמד עליון (נמכר לישראל) מתחתון (מנמכר לעובד כוכבים בהיקישא, ובנמכר לעובד כוכבים כתיב 'מכסף מקנתו' (ויקרא כה,א)).

ומאן תנא דלא יליף 'שכיר' 'שכיר'?

האי תנא הוא, דתניא: 'המוכר עצמו - נמכר לשש ויתר על שש (אם התנה לימכר לעשר שנים); מכרוהו בית דין - אינו נמכר אלא לשש (דכתיב: (שם) 'עבדך שש שנים'; אבל במוכר עצמו לא כתיב 'שש' ד'כי תקנה עבד עברי' [שמות כא,ב] - מיד אחרים משמע);

המוכר עצמו אינו נרצע; מכרוהו בית דין - נרצע (ורציעה במכרוהו בית דין כתיבא);

מוכר עצמו - אין מעניקים לו; מכרוהו בית דין - מעניקים לו (וכן הענקה, דגבי 'ימכר לך' כתיבי);

המוכר עצמו - אין רבו מוסר לו שפחה כנענית (שיהו לו ולדות ממנה, ואסורה לו); (אבל) מכרוהו בית דין - רבו מוסר לו שפחה כנענית (כתיב: (שמות כא,ד) אם אדוניו יתן לו אשה);

רבי אלעזר אומר: זה וזה אינו נמכר אלא לשש; זה וזה נרצע; וזה וזה מעניקים לו; וזה וזה רבו מוסר לו שפחה כנענית.'

מאי לאו בהא קמיפלגי: דתנא קמא לא יליף 'שכיר' 'שכיר' (הילכך: דלא כתיב ביה - לא כתיב ביה) ורבי אלעזר יליף 'שכיר' 'שכיר'?

אמר רב טביומי משמיה דאביי: דכולי עלמא יליף 'שכיר' 'שכיר' (לשאר מילי); והכא (והני לתנא קמא בהדיא כתיב מיעוטייהו, ולא אהני ליה גזירה שוה:) בהאי קרא קמיפלגי: מאי טעמא דתנא קמא, דאמר 'מוכר עצמו נמכר לשש ויתר על שש'? מיעט רחמנא גבי מכרוהו בית דין [דברים טו,יב: כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה] ועבדך שש שנים [ובשנה השביעת תשלחנו חפשי מעמך] - זה, ולא מוכר עצמו.

ואידך?

ועבדך - לך ולא ליורש (גירסת רש"י: 'ולא ליורשין': דאינו עובד לא את הבת ולא את האח אם אין לו בן, אבל עובד הוא את הבן כדלקמן (יז,ב)).

ואידך?

'ועבדך' אחרינא כתיב [דברים טו,יח: לא יקשה בעינך בשלחך אתו חפשי מעמך כי משנה שכר שכיר] עבדך [שש שנים וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה].

ואידך?

ההוא להרצאת אדון הוא דאתא (להרצות על הענקו, שלא יקשה בעיניו, כדמפרש קרא).

 

מאי טעמא דתנא קמא, דאמר 'מוכר עצמו אינו נרצע'?

מדמיעט רחמנא גבי מכרוהו בית דין: [שמות כא,ו: והגישו אדניו אל האלהים והגישו אל הדלת או אל המזוזה] ורצע אדניו את אזנו במרצע [ועבדו לעלם] - אזנו שלו, ולא אזנו של מוכר עצמו ('אזנו' מיעוט הוא, דקרא יתירא, לדרשה, דהא כתיב [דברים טו,יז: ולקחת את המרצע] ונתתה באזנו [ובדלת והיה לך עבד עולם ואף לאמתך תעשה כן]).

 

(קידושין טו,א)

ואידך?

ההיא לגזירה שוה הוא דאתא, דתניא: 'רבי אליעזר אומר: מנין לרציעה שהיא באזן ימנית? נאמר כאן () אזן [שמות כא,ו: והגישו אדניו אל האלהים והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדניו את אזנו במרצע ועבדו לעלם] ונאמר להלן [ויקרא יד,כה: ושחט את כבש האשם ולקח הכהן מדם האשם ונתן על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית] (במצורע עני; שכל הפרשה לדרשה, שהרי נאמרה לעצמה במצורע עשיר [ויקרא יד,יד: ולקח הכהן מדם האשם ונתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית] , והוכפלה; והכי אמרינן במנחות (י,א)); מה להלן ימין אף כאן ימין.'

ואידך?

אם כן לימא קרא 'אזן'; מאי 'אזנוֹ' (ומיעוטא נפקא לן מדכתיב 'אזנו' דמשמע: אזנו של זה ולא של אחר)?

ואידך?

ההוא מיבעי ליה 'אזנו' ולא אזנה (של אמה העבריה נרצעת; והא דכתיב (דברים טו,יז): ואף לאמתך תעשה כן - אהענקה קאי, כדלקמן (דף יז,ב));

ואידך נפקא לה מ'ואם יאמר העבד [אהבתי את אדני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי]' (שמות כא,ה) - העבד ולא אמה.

ואידך - מיבעי ליה: עד שיאמר כשהוא עבד (מ'ואם יאמר העבד' נפקא: שאם לא אמר 'אהבתי את אדוני ... לא אצא חפשי' עד שיכלו שש שניו - אינו נרצע).

ואידך?

מ'עבד' 'העבד' נפקא (עבד - עד שיאמר כשהוא עבד העבד - נפקא ליה מה"א יתירא, למעוטי אמה).

ואידך?

'עבד' 'העבד' לא דריש (דאורחא דקרא לאישתעי הכי).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com