דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים [];      מקראה מלאה בסוף הדף.

 

קידושין דף יג

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(קידושין יב,ב)

ההוא גברא דקדיש בציפתא דאסא (מחצלת של הדס); אמרו ליה: והא לית בה שוה פרוטה? אמר להו תיקדוש בארבע זוזי דאית בה (כרוכים היו בה); שקלתא (כלומר נקטא לה) ואישתיקא (ולא השלכתה).

אמר רבא: הוה 'שתיקותא דלאחר מתן מעות' (שמתחילה כשקיבלתה והמעות היו בתוכה לא ידעה בהן, וכשידעה אחר כן ושתקה 'שתיקה דלאחר מתן מעות' היא), וכל שתיקותא דלאחר מתן מעות - לאו כלום היא (דהאי דשתקה - משום דלא איכפת לה; מימר אמרה: מעיקרא לאו אדעתיה דהכי קבילתינהו).

אמר רבא: מנא אמינא לה (דשתיקה דלאחר מתן מעות לאו כלום היא)? דתניא: 'אמר לה "כנסי סלע זו בפקדון", וחזר ואמר לה "התקדשי לי בו": בשעת מתן מעות (אם קודם שקבלתן אמר לה "התקדשי לי בו") - מקודשת (דכי קבילתיה - אדעתא דהכי קבילתיה); לאחר מתן מעות - רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת' מאי 'רצתה' ומאי 'לא רצתה'? אילימא 'רצתה' = דאמרה "אִין", 'לא רצתה' = דאמרה "לא", מכלל דרישא (דלא פליג בין רצתה ללא רצתה) -

 

(קידושין יג,א)

כי אמרה "לא" - נמי הוו קידושין (בתמיה)!? אמאי? והא קאמרה "לא"? אלא לאו 'רצתה' = דאמרה "אִין", 'לא רצתה' = דאישתיקה משתקה (ו'לא רצתה' דקאמר - הכי קאמר: 'לא אמרה "רוצה אני"'), ושמע מינה: שתיקה דלאחר מתן מעות - ולא כלום היא (דהאי דשתקה משום דלא איכפת לה הוא)!!

 

קשו בה בפום נהרא משמיה דרב הונא בריה דרב יהושע: מי דמי (שתיקה דהכא לשתיקה דהתם)? התם (גבי כנסי בפקדון) - (מעיקרא) בתורת פקדון יהבינהו ניהלה (בתורה שמירה קבילתיה); (כי הדר אמר "התקדשי לי בו") סברה: אי שדינא להו ומיתברי - מחייבנא בהו (הילכך לא שדתינהו; והאי דלא מחאי - משום דלא איכפת לה); (אבל) הכא (גבי ציפתא) - (מעיקרא) בתורת קדושין יהבינהו ניהלה (בתורת קידושין קבלתיה; ונהי דציפתא לית בה שוה פרוטה), ואי איתא דלא ניחא לה (כי הדר ואמר "תקדוש בזוזי דאית בה" - אי לא ניחא לה) – לישדינהו (דהא לא נתחייבה בשמירתה! ומדלא שדתינהו - שמע מינה: נתרצית בקידושין)!!?

פריך רב אחאי: אטו כולהו נשי - דינא גמירי (וידעה כיון דלא קבלה נטירותא עלה - אי שדיא להו לא תחייב)? הכא נמי סברה "אי שדינא להו ומיתברי מיתחייבנא באחריותייהו".

שלחה רב אחא בר רב לקמיה דרבינא: כהאי גוונא – מאי?

שלח ליה: אנן לא שמיע לן הא דרב הונא בריה דרב יהושע (לא הוא אמר לנו ולא אחר משמו); אתון דשמיע לכו - חושו לה (ואצרכוה גיטא)[1]!

 

ההיא איתתא דהוה קא מזבנה וורשכי (בינדלו"ש) [יש מפרשים: מחרוזות; ויש מפרשים: רצועה ממשי; ויש מפרשים: חבילת חוטי משי; ויש מפרשים: אזור, חגורה]; אתא ההוא גברא, חטף וורשכא מינה. אמרה ליה "הבה ניהלי"! אמר לה: "אי יהיבנא ליך - מיקדשת לי"! שקלתיה ואישתיקה; ואמר רב נחמן: יכולה למימר "אִין, שקלי, ודידי שקלי"!

איתיביה רבא לרב נחמן: 'קידשה בגזל (דלא יהיב דמי) ובחמס (דיהיב דמי, אבל לא נתרצו בעלים מעולם למכור) ובגניבה או שחטף סלע מידה וקדשה – מקודשת'?

התם – בדשדיך (שדבר בה קודם לכן, ונתרצית להתקדש לו, דהתם כי שתקה - משום דניחא לה הוא); ומנא תימרא דשני לן בין שדיך ודלא שדיך?

דתניא: 'אמר לה "כנסי סלע זו שאני חייב ליכי" וחזר ואמר לה "התקדשי לי בו" בשעת מתן מעות: רצתה – מקודשת, לא רצתה - אינה מקודשת; לאחר מתן מעות - אפילו רצתה אינה מקודשת'; מאי 'רצתה' ומאי 'לא רצתה'? אילימא 'רצתה' = דאמרה "אִין", 'לא רצתה' = דאמרה "לא" - הא אישתיקה הוו קידושין? ונתני 'מקודשת' סתם (ולא איצטריך לפלוגי ולמימר דכי אמרה "לא" אינה מקודשת, שאף הקטנים יודעים בו), כי התם (כדתנא בההיא דלעיל: 'בשעת מתן מעות – מקודשת')?! אלא 'רצתה' = דאמרה "אִין", 'לא רצתה' = דאישתיקה (וקבילתיה), ו(אפילו הכי)קא תני דאינה מקודשת; מאי טעמא? יכולה למימר "אִין, שקלי, ודידי שקלי!" (ולאחר מתן מעות, אפילו רצתה, דאמרה "אִין" - לא מקדשה' דמעיקרא קבלתיה בחובה' וכי הדר אמרה "אִין" - לא קיהיב לה מידי); ואלא (מסקנא ד'מנא תימרא' היא) קשיא הך ד'קדשה בגזל ובחמס ובגניבה, או שחטף סלע מידה וקדשה – מקודשת' אלא לאו שמע מינה: הא דשדיך הא דלא שדיך!

כי נח נפשיה דרב אסי, עיילו רבנן לנקוטינהו לשמעתתיה (נתקבצו לבית המדרש ואמרו: כל ששמע שמועה חדשה מפיו - יאמרנה באזני חביריו, כדי לצרפם, שלא ישתכחו). אמר להו ההוא מרבנן, ורבי יעקב שמיה: הכי אמר רבי אסי אמר רבי מני: כשם שאין אשה נקנית בפחות משוה פרוטה - כך אין קרקע נקנית בפחות משוה פרוטה.

אמרו ליה: והתניא: 'אף על פי שאין אשה נקנית בפחות משוה פרוטה - קרקע נקנית בפחות משוה פרוטה'?

אמר להו: כי תניא ההיא – בחליפין, דתניא: 'קונין בכלי (בחליפין: 'שלף איש נעלו' (רות ד,ז)), ואף על פי שאין בו שוה פרוטה'.

הדר יתבי (בשמעתיה דרבי אסי) וקאמרי: הא דאמר רב יהודה אמר שמואל: כל שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין - לא יהא לו עסק עמהן.

 

אמר רבי אסי (עלה): אמר רבי יוחנן: 'וקשין לעולם (דיינים המורים הוראה בעריות ואינם בקיאין) - יותר מדור המבול, שנאמר (הושע ד,ב) אָלֹה וכַּחֵש ורצוח וגנוב ונאוף פרצו (כמו 'וכן יפרוץ' (שמות א,יב): מולדין בנין) ודמים בדמים נגעו.

מאי משמע (מהכא 'קשים לעולם')?

כדמתרגם רב יוסף (דהוה בקי בתרגום נביאים שתרגם יונתן בן עוזיאל, דהאי 'פרצו ודמים בדמים נגעו' - באשת איש קאי): 'מולדין בנין מנשי חבריהון חובין על חובין מוסיפין', (דקאי 'על כן תאבל' אאשת איש:) וכתיב (הושע ד,ג) על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו; ואילו בדור המבול לא נגזרה גזירה על דגים שבים שנאמר [בראשית ז,כב: כל אשר נשמת רוח חיים באפיו] מכל אשר בחרבה מתו - ולא דגים שבים, ואילו הכא - אפילו דגים שבים.

ואימא עד דעביד לכולהו?

לא סלקא דעתך, דכתיב [ירמיהו כג,י: כי מנאפים מלאה הארץ] כי מפני אָלָה אבלה הארץ [יבשו נאות מדבר ותהי מרוצתם רעה וגבורתם לא כן] (בעלמא כתיב; מיהא שמעינן מינה דאכל חדא קאמר 'על כן תאבל', דהא 'אלה' - חדא מהנך דקרא קמא היא).

ואימא 'אָלה' לחוד והנך לחודיהון?

 

(קידושין יג,ב)

מי כתיב 'ופרצו' (דמוסיף על ענין ראשון, דניקו [שנעמיד] 'על כן' אכולא מילתא)? 'פרצו' כתיב (ומילתא באפי נפשה היא, ועלה לחודה כתיב 'על כן תאבל').

הדור יתבי וקאמרי: הא דתנן 'האשה (יולדת) שהביאה חטאתה ומתה - יביאו יורשין עולתה'; אמר רב יהודה אמר שמואל: והוא שהפרישתה מחיים (ואשמעינן דקריבה לאחר מיתה), אבל לא הפרישתה מחיים – לא (לא אשמעינן תנא לכוף את היורשין להקריבה, שלא נתחייבו הנכסים); אלמא קסבר (הא דאמור רבנן 'נכסי משתעבדי על חוב המוטל על המת') שיעבודא לאו דאורייתא (לומר דנכסוהי דאינש ערבין ביה ומשתעבדים מדין ערב ויהיו מלוה על פה ומלוה של שטר שוין; אלא מלוה בשטר שהוא שיעבדו דכתב ליה 'נכסי אחראין לך' – משתעבדי, מלוה על פה - לא משתעבדי). אמר רב אסי (והא נמי לנקוטינהו לשמעתיה אמרוהו התם) אמר רבי יוחנן: 'אף על גב שלא הפרישה מחיים' - אלמא קסבר שיעבודא הוה דאורייתא.

והא פליגי בה חדא זימנא (הני אמוראי גופייהו: שמואל ורבי יוחנן): דרב ושמואל דאמרי תרוייהו 'מלוה על פה אינה גובה מן היורשין (דשיעבודא לאו דאורייתא, וכל שכן) ולא מן הלקוחות' (אבל מלוה בשטר - הוא עצמו שיעבדו, דכתב ליה 'כל נכסיי דאית לי אחראין לשטרא דנן'), ורבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו 'מלוה על פה גובה בין מן היורשין בין מן הלקוחות'.

צריכא: דאי איתמר בהא - בהך קאמר שמואל, משום דלא מלוה כתובה בתורה היא (לא הוטל עליו חובה מאת המלך אלא מעסקי מעשה עצמו), אבל בהך (דיולדת דמצות המלך היא עליה, אימר חמירא ככתובה בשטר) - אימא מודה להו לרבי יוחנן ולריש לקיש? ואי אשמעינן בהא - בהא קאמר רבי יוחנן, דמלוה כתובה בתורה - ככתובה בשטר דמיא, אבל בהך אימא מודה ליה לשמואל? – צריכא.

אמר רב פפא: הילכתא: מלוה על פה גובה מן היורשין ואינו גובה מן הלקוחות: 'גובה מן היורשין' - שיעבודא דאורייתא; 'ואינו גובה מן הלקוחות' - דלית ליה קלא (ואיהו דאפסיד אנפשיה; ואף על גב דשיעבודא דאורייתא - עבוד רבנן תקנתא ללוקח דלא הוה ידע).

 

וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל:

בשלמא גט, דכתיב [דברים כד,א: כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר] וכתב לה ספר כריתות [ונתן בידה ושלחה מביתו] (וגו' [פסוק ב] [ויצאה מביתו והלכה] והיתה לאיש אחר); אלא מיתת הבעל מנלן?

- סברא הוא: הוא אסרה והוא שרתה (כשאינו בעולם נפטרה הימנו, שהרי בו היתה קשורה).

והא עריות (כגון אשת אביו וכלתו ואשת אחי אביו) דאסר להו (שעל ידי קדושי הבעל נאסרו לקרוביו), ו(כשימות הבעל)לא שרי להו (שאסורות לקרוביו לעולם)?

אלא מדאמר רחמנא יבמה, שאין לה בנים – אסורה - הא יש לה בנים מותרת!

ודילמא אין לה בנים אסורה לעלמא ושריא ליבם, ויש לה בנים לכולי עלמא נמי אסורה!?

אלא: מדאמר רחמנא אלמנה לכהן גדול אסורה - הא לכהן הדיוט שריא.

ודילמא לכהן גדול בלאו, לכולי עלמא בעשה (ויצאה... והיתה לאיש אחר על ידי גירושין, ולא על ידי מיתה; ד'ושלחהּ' - לזו ולא לאחרת משמע, ולאו הבא מכלל עשה - עשה).

האי 'עשה' - מאי עבידתיה (שיהא הוא עומד בפניה ואיסור לאו וכרת שבה פקעו)?: אי דאהניא מיתת הבעל - תישתרי לגמרי!? אי דלא אהניא מיתת הבעל (דאשמיעך קרא דאין מיתה משלחת) - תוקמה במילתא קמייתא (ולא איצטריך למיכתב לאו בכהן גדול)!? אלמה לא (לשון קושיא הוא: וכי לא דבר הגון הוא כן:) אפיקתה (מיתת הבעל) ממיתה (מחיוב מיתת בית דין) ואוקימתה על עשה (באיסור עשה), מידי דהוה אפסולי המוקדשים: דמעיקרא (קודם פדיונן) אית בהו מעילה ואסירי בגיזה (כדאמרינן דכתיב לא תגוז) ועבודה; פרקינהו - מעילה לית בהו (ומותרין לאכילה לכל אדם), בגיזה ועבודה אסירי (כדאמרינן בבכורות (טו,א, על הפסוק [דברים יב,טו: רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר כְּבִרְכַּת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכְלֶנּוּ כַּצְּבִי וְכָאַיָּל]) 'תזבח' - ולא גיזה; 'בשר' - ולא חלב; ודריש ליה בפסולי המוקדשין לאחר פדיונן)!?

אלא מדאמר קרא [דברים כ,ז: ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה ילך וישב לביתו] פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה.

 

מתקיף לה רב שישא בריה דרב אידי: אימא מאן 'אחר' – יבם?

אמר רב אשי: שתי תשובות בדבר: חדא: דיבם לא איקרי 'אחר'; ועוד: כתיב (דברים כד,ג) ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות [ונתן בידה ושלחה מביתו] או כי ימות האיש האחרון [אשר לקחה לו לאשה] - ואיתקש מיתה לגירושין: מה גירושין - שריא וגומרת, אף מיתה שריא וגומרת.

(והאי דלא יליף ליה ממשמעות דקרא, דכתיב בתריה: 'לא יוכל בעלה הראשון כו' - הא לאחר שרי - משום דאיכא למפרך כדלעיל: לזה בלאו ולכולי עלמא בעשה.)

 

והיבמה נקנית בביאה:

בביאה מנלן?

אמר קרא

 

(קידושין יד,א)

[דברים כה,ה: כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר] יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה [ויבמה] (כלומר ביאתה הן ליקוחיה).

ואימא לכולה מילתא כאשה (- מה אשה כסף ושטר כי ביאה, אף יבמה כסף ושטר כי ביאה, דהא כתיב 'לאשה')?

לא סלקא דעתך, דתניא: 'יכול יהו כסף ושטר גומרים בה כדרך שהביאה גומרת בה? - תלמוד לומר (שם, סוף הפסוק:) 'ויבמה': ביאה גומרת בה, ואין כסף ושטר גומרים בה (ביאה משמע: שָנָה עליה הכתוב לעכב).

ואימא: מאי 'ויבמה' – דב'על כרחה' מיבם (דלהכי דרשינן לה ביבמות (ח,ב))?

אם כן (דלביאה גומרת אותה) - לימא קרא 'ויבם'; מאי 'ויבמהּ' (למילף נמי בעל כרחה)? שמעת מינה תרתי. (והכי תניא ליה בהדיא ביבמות בפרק 'הבא על יבמתו' (נד,א): 'ויבם' - ביאה גומרת בה ואין כסף ושטר גומרין בה; 'ויבמה' - בעל כרחה.)

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com