דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
קידושין דף יב
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין יא,ב)
רבי שמעון בן
לקיש אומר: טעמייהו דבית שמאי כדחזקיה (לקמן בפירקין (יד,ב)
דקתני גבי עבד עברי קונה את עצמו בגירעון כסף: שמחשב עם אדוניו כשבא לפדות את
עצמו: "בכך וכך לקחתני, ולא היה לך לשעבדני אלא שש שנים, נמצאת קונה עבודתי
לשנה בכך וכך; חשוב כמה שנים עבדתיך, וצא מכסף מקנתי דמי עבודת שנים הללו, וטול
השאר" ואמרינן: מנא הני מילי?)
דאמר חזקיה: אמר קרא [שמות כא,ח: אם רעה בעיני אדניה, אשר
לא יעדה] והפדה [לעם
נכרי לא ימשל למכרה בבגדו בה] (ולא
כתיב 'ונפדית') (משמע
שאף אדוניה מסייע בפדיונה, וזהו:) מלמד
שמגרעת מפדיונה ויוצאה (אלמא אין אמה העבריה נקנית בפחות מדינר): אי אמרת בשלמא דיהב לה דינר - היינו דמגרעה
ואזלה עד פרוטה; אלא אי אמרת דיהב לה פרוטה - מפרוטה מי מגרעה (שתתן
לו שוב כלום?)? (ולקמיה
מסיק מילתיה, ואמר: וקידושי אשה לבית שמאי - מאמה העבריה נפקא ליה וכו', אלא
דפרכיה גמרא, ולא שבקיה לאסוקי למילתיה.)
ודלמא הכי קאמר
רחמנא: היכא דיהב לה דינר - תיגרע עד פרוטה; היכא דיהב לה פרוטה - לא תיגרע כלל?
(קידושין יב,א)
לא סלקא דעתך (שתהא
נקנית בדבר שאין בו גירוע, מאחר שנכתב גירוע כאן): דומיא דייעוד (כי היכי דאמר לענין ייעוד
שנכתב עמו 'אשר לא יעדה' [שמות
כא,ח] ולמדנו שרשאי האדון ליעדה לו בתוך שני אמהות, ותהיה מקודשת
לו אם יאמר לה "הרי את מיועדת לי במה שיש לי עליך" ואין צריך כסף אחר,
ואמר לקמן (יח,ב): אין אביה רשאי למוכרה לקרובים
שהיא אסורה להם משום ערוה, לפי שאין אני מקיים בה 'אשר לא
[לו] יעדה';
וגירוע נמי כייעוד): מה ייעוד: אף
על גב דאי בעי מייעד ואי בעי לא מייעד, כל היכא דלא מצי מייעד - לא הוו זבינא
זביני, הכא נמי: כל היכא דלא מצי מיגרעא - לא הוו זבינא זביני.
וקידושי אשה (מסקנא
דמילתא דריש לקיש היא, דקא מסיק ואומר: טעמא דבית שמאי - כדחזקיה): לבית שמאי נפקא להו מאמה העבריה: מה אמה העבריה
בפרוטה לא מקניא - אף אשה בפרוטה לא מיקדשא (דגמרינן
מקידושי ייעוד).
ואימא פלגא
דדינר (ואיכא גירוע עד פרוטה)? ואימא שתי פרוטות?
כיון דאפיקתיה
מפרוטה (אלמא חשיבותא בעינן) - אוקמה אדינר (דחשיב).
רבא אמר: היינו
טעמא דבית שמאי: שלא יהו בנות ישראל כהפקר (לקנות בדבר מועט, ומדרבנן
הוא דקאמרי לה בית שמאי, דאפקעיה רבנן לקידושין הפחותין מדינר).
ובית הלל
אומרים 'בפרוטה' [ובשוה פרוטה; וכמה היא 'פרוטה'? אחד משמנה באיסר
האיטלקי]:
סבר רב יוסף
למימר: 'פרוטה כל דהו (כל מה שהדורות משנים את המטבע: פעמים שפוחתין פעמים
שמוסיפין ממשקלם)'; אמר ליה אביי:
והא עלה קתני 'כמה היא פרוטה: אחד משמנה באיסר האיטלקי', וכי תימא: 'הני מילי
בדורו של משה, אבל הכא כדחשבה [נ"א: בדקא חשיבי] להו לאינשי' - והא כי אתא רב דימי אמר: שיער רבי
סימאי בדורו (מעשה בא לפניו, באשה שנתקדשה בפרוטה): כמה היא פרוטה? אחד משמנה באיסר
האיטלקי' (והצריך להיות שוה אחד משמנה באיסר, וביטל את הקידושין), וכי אתא רבין אמר רבי דוסתאי ורבי ינאי ורבי
אושעיא שיערו: כמה הוי פרוטה? אחד מששה באיסר האיטלקי'! (לקמן
מפרש פלוגתייהו[YH1].)
אמר ליה רב
יוסף (לאביי): אי
הכי (דאין פרוטה פחותה מכאן) - היינו דתנינא (שאני שונה בתורת כהנים): 'צא וחשוב כמה פרוטות בשני סלעים? - יותר
מאלפים (פרוטות)' השתא (אם הוא אחד משמנה באיסר האיטלקי) אלפים לא הויין (בשני סלעים
כדפרישית בסמוך) – 'יתר מאלפים'
קרי להו (משנה זו שנויה אצל נהנה מן ההקדש, שמביא על הניית פרוטה אשם
בכסף שקלים; 'צא וחשוב להתרחק מן העבירה שאף על השוגג צריך כפרה גדולה כגון זו')?
אמר להו ההוא
סבא: (טועה אתה במשנה זו,) (ד)אנא תנינא
לה, (ו)'קרוב
לאלפים' (תנינא בה).
סוף סוף אלפא
וחמש מאה ותלתין ושיתא הוא דהויין! (שהסלע - ארבעה דינרין, והדינר –
עשרים וארבעה איסרים, כדלקמן; ואי איסר שמנה פרוטות - לעולם נמצאו מאה תשעים ושתים
פרוטות בדינר; והשמנה דינר שבשתי סלעים עולים כל אחד מאתים פרוטות חסר שמנה - הרי
אלף וחמש מאות שלשים ושש!)
כיון דנפקא להו
מפלגא (אלף השני, מחציו שלשים וששה) – 'קרוב לאלפים' קרי ליה.
גופא: כי אתא
רב דימי, אמר: 'שיער רבי סימאי בדורו: כמה היא פרוטה? - אחד משמנה באיסר האיטלקי';
וכי אתא רבין, אמר: 'שיערו רבי דוסתאי ורבי ינאי ורבי אושעיא: כמה היא פרוטה? -
אחד מששה באיסר האיטלקי.'
אמר ליה אביי
לרב דימי: נימא את ורבין - בפלוגתא דהני תנאי קא מיפלגיתו, דתניא: 'פרוטה שאמרו
חכמים - אחד משמנה באיסר האיטלקי, שש מעה כסף – דינר; מעה - שני פונדיונין;
פונדיון - שני איסרין; איסר - שני מוסמיסים; מסמס - שני קונטרונקין; קונטרנק - שתי
פרוטות; נמצא פרוטה אחת משמנה באיסר האיטלקי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: שלשה
הדרסין למעה; שני הנצין להדריס; שני שמנין – להנץ; שתי פרוטות - לשמין, ('פונדיונין'
'איסרין' 'מסמסים' 'קונטרונקין' - מיני מטבעות הם, קטנות זו מזו; וכן 'הדריסין' 'הנצין'
'שמנין';) נמצא פרוטה אחת מששה
באיסר האיטלקי (שהאיסר אחד מעשרים וארבע בדינר, כדקאמרת; אבל הפרוטות
גדולות ממה שאמרת: שהדינר שש מעה, והמעה שלש הדריסים - הרי שמונה עשרה הדריסים
לדינר, והם שלשים ושש הנצין, והם שבעים ושנים שמינין, והם מאה ארבעים וארבע פרוטות;
חלקם לעשרים וארבע חלקים, תמצא ששה בכל חלק - הרי שש פרוטות לאיסר שהוא אחד מעשרים
וארבעה בדינר)' - לימא דמר אמר כתנא
קמא ורבין דאמר כרבן שמעון בן גמליאל?
אמר ליה: בין
דידי ובין רבין - אליבא דתנא קמא (דהיינו כסתם מתניתין), ולא קשיא: הא דאיקור איסורי, הא דזול איסורי:
הא דאיקור איסורי: קום עשרים וארבע בזוזא; הא דזול - קום תלתין ותרין בזוזא (והך
דרבין - לאו שהוסיפו על הפרוטות, אלא האיסרין הוזלו, ועמדו שלשים ושתים בדינר
בימיהם; ולעולם מאה תשעים ושתים פרוטות בדינר; חשוב שש פעמים שלשים ושתים ותמצא
מאה תשעים ושתים; ובימי רבי סימאי היו האיסרים יקרים, כמשפטם: עשרים וארבענ בדינר;
ונמצאת שהפרוטה - שהיא מאה תשעים ושתים לדינר - היתה אחד משמנה באיסר).
אמר שמואל:
קידשה בתמרה - אפילו עומד כור תמרים בדינר – מקודשת: חיישינן שמא שוה פרוטה במדי (כלומר
במקום שאין תמרים מצויין).
והא אנן תנן: 'בית
הלל אומרים: בפרוטה ובשוה פרוטה' (ואם באתה לומר כן - אין שיעור
קידושין)?
לא קשיא: הא
בקידושי ודאי הא בקידושי ספק (אם ישנו שוה פרוטה במקומו - הוו
קידושין ודאי, ואם בא אחר וקידשה אחר כך - מותרת לראשון, ואינה צריכה גט משני; ואם
אינו שוה פרוטה במקומו - קידושי ודאי לא הוו לבטל קידושי שני, אבל קידושי ספק הוו,
ואינה מותרת לאחר בלא גט; דחיישינן שמא שוה פרוטה במדי; ושיעור אהני לדעת אלו הן
קידושין גמורים: שמאחר שקידש בפרוטה במקומם - אין גמגום בדבר).
ההוא גברא
דאקדיש בזוודא דאורדי (אגודה של מוכין). יתיב רב שימי בר חייא קמיה דרב, וקא מעיין בה: אי אית
בה שוה פרוטה = אִין, אי לא – לא.
ואי לית בה שוה
פרוטה – לא? והאמר שמואל (הא דלעיל) 'חיישינן (שמא שוה פרוטה במקום אחר)'?
לא קשיא: הא
בקידושי ודאי הא בקידושי ספק.
ההוא גברא
דאקדיש באבנא דכוחלא (שייש שחור דומה לכחול). יתיב רב חסדא (לפי שבא אחר וקדשה בפרוטה
אחר כך) וקא משער ליה אי אית ביה
שוה פרוטה – אין, ואי לא – לא. ואי לית ביה שוה פרוטה לא? והא אמר שמואל
'חיישינן'?
רב חסדא לא סבר
ליה דשמואל.
אמרה ליה [לרב
חסדא] אימיה[YH2]: והא ההוא יומא דקדשה (ביום
שקידשה) הוה ביה שוה פרוטה (ועכשיו
הוזלה)?
אמר לה: לאו כל
כמינך (להעיד שהראשון קידושין) דאסרת לה אבתרא.
(קידושין יב,ב)
(רב חסדא קאמר לה:) לאו היינו דיהודית, דביתהו דרבי חייא, דהוית לה צער לידה
(שהיתה יולדת תאומים, דאמר מר (ביבמות
סה,ב) 'יהודה וחזקיה אחי, פזי וטוי – אחוותא') אמרה ליה: אמרה לי אם: קיבל ביך אבוך קידושי כי
זוטרת (מאיש אחר, ובעל זה אסור לך).
אמר לה: לאו כל
כמינה דאימך דאסרת ליך עילואי.
אמרי ליה רבנן
לרב חסדא: אמאי? הא איכא סהדי באידית (שם מקום; ואותו היום היו בכאן
והלכו להם) דידעי דבההוא יומא הוה
ביה שוה פרוטה?
השתא מיהא לא
ליתנהו קמן.
לאו היינו דרבי
חנינא (בכתובות [כג,א], גבי
בנתיה דשמואל, דאשתביין, ואייתינהו לבי מדרשא דרבי חנינא, ואוקמינהו לשבוייהו
אבראי; הא אמרה "נשביתי וטהורה אני", וכן אידך, והתירם לכהונה; ואמרו
ליה לרבי חנינא: הא איכא סהדי במדינת הים שראו אותן שנשבו, ותנן: 'אם יש עדים
שנשבית והיא אומרת "טהורה אני" אינה נאמנת'? ואמר להו: השתא מיהא
ליתנהו, ואינן מעידין על שבייתן, ונתירם), דאמר רבי חנינא: 'עידיה בצד אסתן (רוח צפונית, ואינן באים
ומעידים) – ותיאסר (בתמיה)?'.
אביי ורבא לא
סבירא להו להא דרב חסדא (להתירה, משום דאיכא סהדי באידית): אם הקילו בשבויה [פנויה], דמנוולה נפשה גבי שבאי - ניקיל באשת איש?
אישתאר מההיא
משפחה ([שהתירה רב חסדא,] שנשאת לאחר וילדה לו) בסורא, ופרשו רבנן מינה; ולאו משום דסבירא להו
דשמואל (למיחש שמא שוה פרוטה במדי), אלא משום דסבירא להו כאביי ורבא (דכיון
דאיכא סהדי באידית לא מקילינן בה).
ההוא גברא
דאקדיש בשוטיתא דאסא (בשבט בד של הדס) בשוקא.
שלחה רב אחא בר
הונא לקמיה דרב יוסף: כהאי גוונא – מאי?
שלח ליה: נגדיה
- כרב (משום פריצותא דקדיש בשוקא), ואצטריך גיטא (אם באת לינשא לאחר) כשמואל (דאמר: חיישינן שמא שוה
פרוטה במדי); דרב מנגיד על דמקדש
בשוקא ועל דמקדש בביאה ועל דמקדש בלא שידוכי (משום
פריצותא), ועל דמבטיל גיטא (השולח
גט לאשתו, והגיע בשליח, ואמר לו "גט שנתתי לך - בטל הוא" - דילמא לא ידעי
ליה אינשי דבטליה קודם שיבא לידה, ושמא יתננו השליח לאחר שבטלו, ותנשא בו) ועל דמסר מודעא אגיטא (כגון בגט
המעושה בישראל, דמוציא לעז על בניה)
ועל דמצער שלוחא דרבנן (שמזמינו לדין מפי הדיינין וזה קם עליו ומכהו), ועל דחלה שמתא עילויה תלתין יומין, ועל חתנא דדייר
בי חמוה (שמא יכשל בה, שסתם חמותה אוהבת את חתנה; דאמר מר (בפסחים
קיג,א): הוי זהיר באשתך מחתנה הראשון).
'דדייר' –
אִין, חליף לא? והא ההוא חתנא דחליף אבבא דבי חמוה, ונגדיה רב ששת?
ההוא מידם הות
דיימא חמתיה מיניה (חשדוה ממנו; לשון 'דומה ובת דומה' (סוטה
כז,א)).
נהרדעי אמרי:
בכולהו לא מנגיד רב אלא על דמקדש בביאה בלא שידוכי.
ואיכא דאמרי:
ואפילו בשידוכי נמי, משום פריצותא.
ההוא גברא
דקדיש בציפתא דאסא (מחצלת של הדס); אמרו ליה: והא לית בה שוה פרוטה? אמר להו תיקדוש בארבע זוזי דאית בה (כרוכים
היו בה); שקלתא (כלומר
נקטא לה) ואישתיקא (ולא
השלכתה).
אמר רבא: הוה
'שתיקותא דלאחר מתן מעות' (שמתחילה כשקיבלתה והמעות היו
בתוכה לא ידעה בהן, וכשידעה אחר כן ושתקה 'שתיקה דלאחר מתן מעות' היא), וכל שתיקותא דלאחר מתן מעות - לאו כלום היא (דהאי
דשתקה - משום דלא איכפת לה; מימר אמרה: מעיקרא לאו אדעתיה דהכי קבילתינהו).
אמר רבא: מנא
אמינא לה (דשתיקה דלאחר מתן מעות לאו כלום היא)? דתניא: 'אמר לה "כנסי סלע זו בפקדון",
וחזר ואמר לה "התקדשי לי בו": בשעת מתן מעות (אם קודם
שקבלתן אמר לה "התקדשי לי בו") - מקודשת (דכי קבילתיה - אדעתא דהכי
קבילתיה); לאחר מתן מעות - רצתה
מקודשת לא רצתה אינה מקודשת'
מאי 'רצתה' ומאי 'לא רצתה'? אילימא 'רצתה' = דאמרה
"אִין", 'לא רצתה' = דאמרה "לא", - מכלל דרישא (דלא
פליג בין רצתה ללא רצתה) -
(קידושין יג,א)
כי אמרה
"לא" - נמי הוו קידושין (בתמיה)!? אמאי? והא קאמרה "לא"? אלא לאו 'רצתה'
= דאמרה "אִין", 'לא רצתה' = דאישתיקה משתקה (ו'לא
רצתה' דקאמר - הכי קאמר: 'לא אמרה "רוצה אני"'), ושמע מינה: שתיקה דלאחר מתן מעות - ולא כלום היא (דהאי
דשתקה משום דלא איכפת לה הוא)!!
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com