דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים [];      מקראה מלאה בסוף הדף.

 

קידושין דף יא

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(קידושין י,ב)

רבינא אמר: (מהכא ליכא למיפשט דנישואין עושה, דהא אפילו אירוסין עושה -) מדאורייתא מיפשט פשיטא ליה דאכלה (וכסף נמי - מדאורייתא אכלה), ([ו]הא דשלח ליה לאוסרה בתרומה) - ומדרבנן הוא דשלח ליה (מדרבנן הוא דאסר לה), והכי שלח ליה: שמעתי עליך שאתה אומר ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה, ולא חיישת לסימפון (שמא ימצא בה מום, ונמצאו קידושי טעות). ('סימפון': כל דבר המבטל דבר קרוי 'סימפון' שלו, כגון: שובר הוי סימפון של שטר, ב'שנים אוחזין' (בבא מציעא כ,א); וכאן קורא 'סימפון' דבר המבטל את הקידושין או את המקח של עבד.)

שלח ליה: ואתה - אי אתה אומר כן? מוחזקני בך שאתה בקי בחדררי תורה; לדרוש בקל וחומר אי אתה יודע (בתמיה)?: ומה שפחה כנענית שאין ביאתה מאכילתה בתרומה - כספה מאכילתה בתרומה, ולא חיישינן לסימפון, זו שביאתה מאכילתה בתרומה (דבנישאת מודה דלא חיישינן לסימפון, דאין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו וידע וקבל עליו) - אינו דין שכספה מאכילתה בתרומה ולא ניחוש לסימפון? אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים 'ארוסה בת ישראל אינה אוכלת בתרומה

 

(קידושין יא,א)

עד שתכנס לחופה' משום דעולא (ולקמיה פריך: מאי בינייהו הואיל וסוף סוף לא אכלה).

ובן בג בג?

סימפון בעבדים לית ליה (לבטל את המקח): אי מומין שבגלוי הוא - הא קא חזי ליה (וסבר וקיבל)! אי משום מומין שבסתר - מאי נפקא ליה מיניה? למלאכה קא בעי ליה, לא איכפת ליה; נמצא גנב או קוביוסטוס (גונב נפשות) – הגיעו (אינו בטל בכך, דהא קיימא לן: המוכר עבד לחבירו, ונמצא גנב או קוביוסטוס – הגיעו (- הרי הוא שלו, דסתם עבד גנב הוא) ; וברייתא היא [בבבא בתרא, ב'המוכר פירות' דף צב,ב]); מאי אמרת - לסטים מזויין (דהא - לא שכיח, ולא קבלו עליו) או נכתב למלכות (שנתחייב מיתה למלך)? הנהו קלא אית להו (וסבר וקבל).

מכדי בין למר ובין למר - לא אכלה; מאי בינייהו? איכא בינייהו: קיבל מסר והלך (סימן הוא: קיבל עליו את המומים: משום סימפון ליכא, משום דעולא איכא; מסר האב לשלוחי הבעל, או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל, ועודה בדרך - משום סימפון איכא, משום 'שמא תשקה' – ליכא, דליתנהו לאחיה ולאחותה גבה).

 

'בכסף' - בית שמאי אומרים: בדינר [ובשוה דינר, ובית הלל אומרים: בפרוטה (של נחשת) ובשוה פרוטה; וכמה היא 'פרוטה'? אחד משמנה באיסר האיטלקי]

מאי טעמייהו דבית שמאי?

אמר רבי זירא: שכן אשה מקפדת על עצמה ואין מתקדשת בפחות מדינר.

אמר ליה אביי: אלא מעתה כגון בנתיה דרבי ינאי דקפדן אנפשייהו ולא מקדשי בפחות מתרקבא (שלשה קבין) דדינרי (זהובים) - הכי נמי דאי פשטה ידה וקבלה חד זוזא מאחר, הכי נמי דלא הוו קדושין?

אמר ליה: פשטה ידה וקבלה - לא קאמינא; כי קאמינא דקדשה בליליא; אי נמי דשויה שליח (לקבל קדושיה ולא נמלך בה בכמה; ובנתיה דרבי ינאי נמי: אי שוו שליח לא הוו קדושין אלא בתרקבא דדינרי).

 

רב יוסף אמר: טעמייהו דבית שמאי כדרב יהודה אמר רב אסי, דאמר רב יהודה אמר רב אסי: כל כסף האמור בתורה - כסף צורי (אם פירש 'שקלים' - הוי שקל צורי; ואם סתם - הוי מטבע הפחותה שבצורי), ושל דבריהם - כסף מדינה. לקמן מפרש לה 'כסף מדינה' - שמינית שבכסף צורי: אם 'סלע' הוא שמינית שבסלע צורי, ואם 'דינר' - הוא שמינית שבדינר צורי; הלכך 'פרוטה' לא מצית למימר, לפי שהיא של נחושת, ובצורי - מטבע של נחושת ליכא; ובקדושין 'כסף' כתיב, דהא 'קיחה' 'קיחה' גמירי; וכיון דאפיקתיה מפרוטה - אלמא מידי דחשיבות בעי, אוקמוה אדינר כדלקמן.)

 

גופא אמר רב יהודה אמר רב אסי: כל כסף האמור בתורה - כסף צורי, ושל דבריהם - כסף מדינה.

וכללא הוא (ש'כסף' שכתוב בתורה דוקא 'כסף' כתיב? או שוייו? ונפקא מינה דהוי כסף צורי, ולא פרוטות)?

 

(קידושין יא,ב)

והרי טענה (שאדם טוען את חבירו, ומשביעין אותו אם הודה במקצת), דכתיב (שמות כב,ו) כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור [וגנב מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים] (ועליו כתיב 'אשר יאמר כי הוא זה' (שמות כב,ח) דילפינן מינה (בבא קמא קז,א) שהמודה מקצת ישבע ד'ונקרב בעל הבית' (שמות כב,ז) התם כתיב, ודרשינן ליה לשבועה), ותנן (שבועות פ"ו מ"א): 'שבועת הדיינין: הטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה' (אינה בפחות מטענת שתי מעות כסף; ופליגי בה רב ושמואל: רב אמר 'כפירה שתי כסף' ושמואל אמר 'טענה עצמה שתי כסף, ואפילו לא כפר בה אלא פרוטה או הודה בפרוטה – חייב'; מכל מקום מדקתני 'שתי כסף' שמע מינה: קרא לאו דוקא 'כסף' קאמר, אלא אממונא בעלמא קפיד; וכיון שלא פירש כמה - לא מסרו הכתוב אלא לחכמים, ולא קים להו לרבנן לאשבועיה בבציר מהכי; דאי קרא - דוקא כסף כתיב - נהי ד'מעה' היא מטבע הפחותה שבצורי, מיהו שתים מנא להו)!

התם דומיא דכלים [שנאמר כסף או כלים]: מה 'כלים' שנים [במודה במקצת; אולי שני כלים לפחות, משום שאם אין שני כלים לא יכול להיות מודה במקצת, שחייב להודות לפחות בכלי אחד] - אף 'כסף' שנים; ומה 'כסף' - דבר חשוב, אף 'כלים' - דבר חשוב (שיהו שוים שתי כסף).

(ולאפוקי ממאן דאמר התם 'טענו שני מחטין - חייב בהודאת אחת מהן'; לכך יצאו 'כלים' למה שהן, כלומר: שיתחייב בכלים בכל שהו.

ורבותינו מפרשים: שהדינר הוא מטבע הפחותה שבצורי, ופירכא - מדקתני 'שתי כסף' שהן מעות; ותירוצא: מה כלים דבר חשוב אף כסף דבר חשוב, ומעה דבר חשוב הוא.

ולדידי קשיא ביה טובא: חדא דאם כן דכל 'כסף' האמור בתורה - דינר הוא - היכי אתיא הך היקישא ומפקא ליה? הא כי אתא היקישא - לאשמועינן 'מה כלים שנים אף כסף שנים' הוא דאתא! ועוד: 'מה כלים דבר חשוב' - וכי מחט דבר חשוב הוא? והא אמרינן התם 'לכך יצאו כלים – למשהו', אלמא לא חשיבי מחטים! ועוד: בהדיא אמרינן התם איפכא: 'מה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב', ו'כסף' כי אתא - להך דרשא אתא.)

 

והרי מעשר, דכתיב [דברים יד,כה: ונתתה בכסף] וצרת הכסף בידך [והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו], ותנן (מעשר שני פ"ב מ"ח): 'הפורט סלע ממעות מעשר שני [בית שמאי אומרים: כל הסלע מעות, ובית הלל אומרים: שקל כסף ושקל מעות] (מסקנא: ב"ש אומר בכל הסלע מעות כו'; ומיהו שמעינן מינה שחילל תחילה המעשר בפרוטות של נחושת, ועתה בא לפרוט בהן סלע[YH1] )

'כסף' 'הכסף' [וצרת הכסף בידך] – ריבה (רש"י בבא מציעא מה,א: 'כסף' יתירא כתיב בפרשה[YH2] ).

 

והרי הקדש, דכתיב: ונתן הכסף[1] [ויקרא כז,יט: ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אתו, ויסף חמשית כסף ערכך עליו] וקם לו, ואמר שמואל: הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה – מחולל!? (דאין אונאה להקדש, דכתיב (ויקרא כה,יד) 'איש את אחיו', ואשמועינן שמואל דכי היכי דאימעיט מאונאה - אימעיט נמי מביטול מקח;)

התם נמי: 'כסף' 'כסף' יליף ממעשר (גמר פדיון הקדש מפדיון מעשר [שני]; אבל שאר 'כסף' שבתורה - לא יליף מיניה, דלא דמו; ועוד: דהכא 'כספים' יתירא כתיבא).

 

והרי קידושי אשה, דכתיב (דברים כד,א) כי יקח איש אשה ובעלה [והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו] וגמר 'קיחה' 'קיחה' משדה עפרון [בראשית כג,יג: וידבר אל עפרון באזני עם הארץ לאמר: אך אם אתה לו שמעני: נתתי כסף השדה קח ממני ואקברה את מתי שמה], ותנן 'בית הלל אומרים: בפרוטה ובשוה פרוטה'!?

נימא רב אסי דאמר כבית שמאי!?

אלא אי איתמר - הכי איתמר: אמר רב יהודה אמר רב אסי: כל כסף קצוב (שנאמר בו כמה, כגון חמשים של קנס, ושלשים של עבד, ומאה של מוציא שם רע, שנאמר בהן 'שקלים' ונאמר חשבונו) האמור בתורה (הוי) כסף צורי (וכסף קדושין אינו קצוב ולא איירי ביה רב אסי כלל), ושל דבריהם - כסף מדינה.

מאי קא משמע לן? תנינא: 'חמשה סלעים של בן, שלשים של עבד, חמשים של אונס ושל מפתה, מאה של מוציא שם רע - כולם בשקל הקודש במנה צורי (שקל הקדש שיש בעשרים וחמשה שקלים - מנה צורי)'!

'ושל דבריהם כסף מדינה' [בדברי רב אסי] איצטריכא ליה, דלא תנן (כמה הוי; ואשמועינן דהוא כסף מדינה), דתניא (כלומר: היכא מצינו כסף דבריהם): 'התוקע לחבירו (באזנו - לשון רבינו הלוי; ורבינו הזקן למדנו: שהכהו אצל האוזן) נותן לו סלע (כך שיערו דמי בושתו לאדם בינוני)'; ולא תימא 'מאי 'סלע'? - ארבע זוזי', אלא 'מאי סלע? פלגא דזוזא' (ואשמועינן רב אסי דלא תימא האי סלע - ארבעה זוזי סלע צורי, אלא פלגא דזוזא, שמיני שבסלע צורי), דעבידי אינשי דקרו לפלגא דזוזא 'איסתירא' (סלע פלגא דזוזא והוא סלע מדינה).

 

רבי שמעון בן לקיש אומר: טעמייהו דבית שמאי כדחזקיה (לקמן בפירקין (יד,ב) דקתני גבי עבד עברי קונה את עצמו בגירעון כסף: שמחשב עם אדוניו כשבא לפדות את עצמו: "בכך וכך לקחתני, ולא היה לך לשעבדני אלא שש שנים, נמצאת קונה עבודתי לשנה בכך וכך; חשוב כמה שנים עבדתיך, וצא מכסף מקנתי דמי עבודת שנים הללו, וטול השאר" ואמרינן: מנא הני מילי?) דאמר חזקיה: אמר קרא [שמות כא,ח: אם רעה בעיני אדניה, אשר לא יעדה] והפדה [לעם נכרי לא ימשל למכרה בבגדו בה] (ולא כתיב 'ונפדית') (משמע שאף אדוניה מסייע בפדיונה, וזהו:) מלמד שמגרעת מפדיונה ויוצאה (אלמא אין אמה העבריה נקנית בפחות מדינר): אי אמרת בשלמא דיהב לה דינר - היינו דמגרעה ואזלה עד פרוטה; אלא אי אמרתת דיהב לה פרוטה - מפרוטה מי מגרעה (שתתן לו שוב כלום?)? (ולקמיה מסיק מילתיה, ואמר: וקידושי אשה לבית שמאי - מאמה העבריה נפקא ליה וכו', אלא דפרכיה גמרא, ולא שבקיה לאסוקי למילתיה.)

ודלמא הכי קאמר רחמנא: היכא דיהב לה דינר - תיגרע עד פרוטה; היכא דיהב לה פרוטה - לא תיגרע כלל?

 

(קידושין יב,א)

לא סלקא דעתך (שתהא נקנית בדבר שאין בו גירוע, מאחר שנכתב גירוע כאן): דומיא דייעוד (כי היכי דאמר לענין ייעוד שנכתב עמו 'אשר לא יעדה' [שמות כא,ח] ולמדנו שרשאי האדון ליעדה לו בתוך שני אמהות, ותהיה מקודשת לו אם יאמר לה "הרי את מיועדת לי במה שיש לי עליך" ואין צריך כסף אחר, ואמר לקמן (יח,ב): אין אביה רשאי למוכרה לקרובים שהיא אסורה להם משום ערוה, לפי שאין אני מקיים בה 'אשר לא [לו] יעדה'; וגירוע נמי כייעוד): מה ייעוד: אף על גב דאי בעי מייעד ואי בעי לא מייעד, כל היכא דלא מצי מייעד - לא הוו זבינא זביני, הכא נמי: כל היכא דלא מצי מיגרעא - לא הוו זבינא זביני.

 

וקידושי אשה (מסקנא דמילתא דריש לקיש היא, דקא מסיק ואומר: טעמא דבית שמאי - כדחזקיה): לבית שמאי נפקא להו מאמה העבריה: מה אמה העבריה בפרוטה לא מקניא - אף אשה בפרוטה לא מיקדשא (דגמרינן מקידושי ייעוד).

ואימא פלגא דדינר (ואיכא גירוע עד פרוטה)? ואימא שתי פרוטות?

כיון דאפיקתיה מפרוטה (אלמא חשיבותא בעינן) - אוקמה אדינר (דחשיב).

 

רבא אמר: היינו טעמא דבית שמאי: שלא יהו בנות ישראל כהפקר (לקנות בדבר מועט, ומדרבנן הוא דקאמרי לה בית שמאי, דאפקעיה רבנן לקידושין הפחותין מדינר).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com