דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
קידושין דף ט
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין ח,ב)
ההוא גברא דהוה
קא מזבין
(קידושין ט,א)
חומרי פתכייתא (בוטייני"ש
שעושין של בדיל, וחורזין הרבה מהן בחוט אחד, ועושין אותו כמין ענק, ונושאין
בצואריהן למכור; ויש גורסין 'פתכייתא', והן של זכוכית: כמין טבעות דקים, וקורין
אותו 'פוריל"ש' ובלשון רבותינו 'אושטנית'); אתאי ההיא איתתא, אמרה ליה: "הב לי חד שוכא (מלא
חוט הענק)"! אמר לה: "אי
יהבינא ליך - מיקדשת לי (בלשון שאילה)?" אמרה ליה: "הבה מיהבה". אמר רב חמא: כל 'הבה מיהבה' לאו
כלום הוא [כפל הלשון מעיד לא על הסכמה אלא על חוסר סבלנות].
ההוא גברא דהוה
קא שתי חמרא בחנותא. אתאי ההיא איתתא, אמרה ליה: "הב לי חד כסא." אמר
לה: "אי יהיבנא ליך - מיקדשת לי?" אמרה ליה: "אשקויי אשקיין".
אמר רב חמא: כל
"אשקויי אשקיין" - לאו כלום הוא.
ההוא גברא דהוה
קא שדי תמרי מדקלא. אתאי ההיא איתתא, אמרה ליה: "שדי לי תרתי." אמר לה:
"אי שדינא ליך - מיקדשת לי?" אמרה ליה: "שדי מישדא."
אמר רב זביד:
כל "שדי מישדא" - לאו כלום הוא.
איבעיא להו:
"הב" "אשקי" ו"שדי" (דלא
כפלתיה לדיבורא) – מהו?
אמר רבינא:
מקודשת.
רב סמא בר רקתא
אמר: תגא דמלכא (בכתר המלך נשבע)! - אינה מקודשת.
והלכתא: אינה
מקודשת.
והלכתא: שיראי
לא צריכי שומא.
והלכתא כרבי
אלעזר (דאמר (לעיל ח,א)
"התקדשי לי במנה" ונתן לה דינר - הרי זו מקודשת וישלים)
והלכתא כרבא
אמר רב נחמן (דאמר לעיל (שם) ['אמר לה: "התקדשי לי במנה",
והניח לה משכון עליה - אינה מקודשת:] "מנה אין כאן – "משכון
אין כאן").
תנו רבנן: ''בשטר'
כיצד? כתב לו על הנייר או על החרס - אף על פי שאין בו שוה פרוטה – "בתך
מקודשת לי", "בתך מאורסת לי", "בתך לי לאינתו" (והיא
ברשות אביה לקדשה כגון שלא בגרה)
- הרי זו מקודשת.'
מתקיף לה ר'
זירא בר ממל: הא לא דמי האי שטרא לשטר זביני (ומנלן
דכי האי גוונא הוי שטרא): התם מוכר
כותב לו 'שדי מכורה לך', הכא בעל כותב 'בתך מקודשת לי'?
אמר רבא: התם
מעניינא דקרא והכא מעניינא דקרא: התם כתיב [ויקרא כה,כה:
כי ימוך אחיך] ומכר מאחוזתו [ובא
גאלו הקרב אליו וגאל את ממכר אחיו]
- במוכר תלה רחמנא; הכא כתיב
התם נמי כתיב (ירמיהו
לב,מד) שדות בכסף יִקְנוּ [וכתוב
בספר וחתום והעד עדים בארץ בנימן ובסביבי ירושלם ובערי יהודה ובערי ההר ובערי
השפלה ובערי הנגב כי אשיב את שבותם נאם ה']?
קרי ביה 'יִקָנוּ'
מאי טעמא קרית
ביה 'יִקָנוּ' (בתמיה?)? משום דכתיב 'ומכר'? הכי נמי קרי ביה 'כי יַקִחַ' (ונימא דאבי הנערה קאמר: שיהא מַקִיחָהּ לבעל, ומשום) דכתיב: [דברים כב,טז:
ואמר אבי הנער אל הזקנים] את
בתי נתתי לאיש הזה [לאשה וישנאה]!?
אלא אמר רבא:
הלכתא (למשה מסיני)
נינהו, ואסמכינהו רבנן אקראי.
ואיבעית אימא:
התם נמי (גבי שטר זביני) כתיב (ירמיהו לב,יא)
ואקח את ספר הַמִּקְנָה [את החתום המצוה והחקים ואת הגלוי] (אלמא המוכר נתנו ללוקח, דכתיב 'ואקח'
ולא כתיב 'ואתן', וירמיהו היה קונה את השדה מיד חנמאל! אלמא מוכר כותב 'שדי מכורה
לך' ונותן ביד לוקח; אבל הכא – 'כי יקח' כתיב).
ואמר רבא אמר
רב נחמן: כתב לו על הנייר או על החרס - אף על פי שאין בו שוה פרוטה – "בתך
מקודשת לי", "בתך מאורסת לי", "בתך לי לאינתו" - בין על
ידי אביה בין על ידי עצמה (שקבלתה היא מדעתו של אב) - מקודשת מדעתו [של
האב]; והוא - שלא
בגרה.
כתב לה על
הנייר או על החרס - אף על פי שאין בו שוה פרוטה - "הרי את מקודשת לי",
"הרי את לי לאינתו", "הרי את מאורסת לי" – מקודשת, בין על ידי
אביה בין על ידי עצמה, מדעתה (שהיא אמרה לו לקבל); והוא (והא דבעינן דעתא דידה) - שבגרה.
בעי רבי שמעון
בן לקיש: שטר אירוסין שכתבו שלא לשמה (שנכתב לשם אשה אחרת ונמלך) – מהו? הויות ליציאות מקשינן: מה
(קידושין ט,ב)
יציאה בעינן
'לשמה' (דכתיב (דברים כד,א) וכתב
לה [ספר
כריתות] - לשמה) - אף הוייה בעינן 'לשמה'? או דלמא הויות להדדי מקשינן: מה הוייה דכסף לא
בעינן לשמה (שתהא צורת הדינר טבועה לשמה) - אף הוייה דשטר לא בעינן לשמה?
בתר דבעיא -
הדר פשטה (שהרי עיקר שהשטר קונה באשה - מכאן למדנו): הוייה ליציאה מקשינן, דאמר קרא (דברים
כד,ב) ויצאה [מביתו, והלכה] והיתה [לאיש אחר].
איתמר:
כְּתָבוֹ לשמה ושלא מדעתה (קודם הכתיבה לא נמלך בה
ואח"כ הודיעה וקבלתה ובגדולה קאי והוא הדין בקטנה ונערה לשמה ושלא מדעת אביה): רבא ורבינא אמרי 'מקודשת', רב פפא ורב שרביא
אמרי 'אינה מקודשת'.
אמר רב פפא:
אימא טעמא דידהו ואימא טעמא דידי: אימא טעמא דידהו: דכתיב 'ויצאה... והיתה' - מקיש הוייה ליציאה: מה יציאה לשמה ושלא מדעתה (שהרי
על כרחה היא מתגרשת), אף הוייה נמי
לשמה ושלא מדעתה; ואימא טעמא דידי: 'ויצאה... והיתה' - מקיש
הוייה ליציאה: מה יציאה בעינן דעת מקנה (היינו בעל, שהקנה אותה בגט
זה לעצמה, ופוטרה ממנו; ובעינן שיכתוב מדעתו, דכתיב 'וכתב לה') - אף הוייה בעינן דעת מקנה (דהיינו
האשה שנקנית לבעל[YH1]).
מיתיבי: 'אין
כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהן'; מאי - לאו שטרי אירוסין ונשואין
ממש (כגון 'בתך מקודשת לי')?
לא, שטרי
פסיקתא (התנאים שביניהם וממון שפוסקין זה לזה), וכדרב גידל אמר רב, דאמר רב גידל אמר רב: "כמה אתה
נותן לבנך"? "כך וכך"; "לבתך"? "כך וכך"; עמדו
וקדשו – קנו; הן הן הדברים הנקנים באמירה (בלא קנין; שהקידושין הן
גמר הדבר: דבההיא הנאה דקא מתחתני אהדדי - גמרי ומקני; ובאותן התנאים קאמר שהעדים
אין רשאין לכתוב עליהם שטר אלא מדעתם, דניחא להו שתהא כמלוה על פה ולא כמלוה בשטר[YH2]).
ובביאה:
- מנא לן?
אמר רבי אבהו
אמר רבי יוחנן: דאמר קרא [דברים כב,כב: כי ימצא איש שכב עם אשה] בעולת בעל [ומתו
גם שניהם האיש השכב עם האשה והאשה ובערת הרע מישראל] - מלמד שנעשה לה בעל על ידי בעילה.
אמר ליה רבי
זירא לרבי אבהו, ואמרי לה ריש לקיש לרבי יוחנן: כעורה זו (בתמיה:
וכי אינה מקובלת עליך שאתה מחזר ללמדה ממקום אחר) ששנה רבי: [דברים כד,א: כי יקח
איש אשה] ובעלה [והיה
אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה
מביתו] - מלמד שנקנית בביאה?
אי מהתם - הוה
אמינא עד דמקדש (בכסף)
והדר בעיל (כדכתיב 'כי יקח', דהיינו
כסף, והדר 'ובעלה') - קא משמע לן.
מתקיף לה רבי
אבא בר ממל: אם כן (דהכי קאמר קרא: דבעינן כסף וביאה, ובלאו ביאה לא
מקדשה) - נערה המאורסה, דאמר רחמנא
בסקילה - היכי משכחת לה (הלכך על כרחך 'כי יקח'
- הוו קידושין לעצמן, 'ובעלה' - הוו קידושין לעצמן, בלא כסף,
ומשכחת סקילה בקידושי כסף בלא ביאה)?
אי דאקדיש והדר בעיל - בעולה היא (וסקילה - בבתולה כתיבא: (דברים
כב,כג) 'כי יהיה נערה בתולה מאורשה לאיש וגו',
ודרשינן (כתובות מח,ב) בתולה ולא בעולה, שהבעולה בחנק,
כשאר אשת איש); אי דאקדיש ולא בעיל
- לאו כלום הוא!?
אמרוה רבנן
קמיה דאביי: משכחת לה כגון שבא עליה ארוס שלא כדרכה (דאיתקוש
משכבות להדדי, דכתיב (ויקרא כ,יג): 'משכבי
אשה': שתי משכבות, וקרינא בה 'כי יקח
ובעלה', ואכתי בתולה היא).
אמר להו אביי: (ליכא
לאוקמי הכי, דאי בא עליה ארוס שלא כדרכה - תו לא הויא בסקילה) עד כאן לא פליגי רבי ורבנן (גבי
'באו עליה עשרה שלא כדרכה', ואמרו 'כולן בסקילה') אלא באחר (שאינו בעלה), אבל בעל (אבל בעלה עושה אותה בעולה בשלא
כדרכה, דילפינן לה מבעולת בעל כדלקמן) - דברי הכל אם בא עליה שלא כדרכה עשאה בעולה.
מאי היא? דתניא
[תוספתא סנהדרין (צוקרמאנדל) פ"י ה"ט]: 'באו עליה עשרה אנשים, ועדיין היא בתולה (שבאו
כולן עליה שלא כדרכה) - כולן בסקילה.
רבי אומר: אומר אני: הראשון בסקילה (לקמן יליף טעמא בשמעתין) וכולן בחנק.'
אמר רב נחמן בר
יצחק: משכחת לה (דבסקילה) כגון שקדשה בשטר (וההיא לא בעיא ביאה): הואיל וגומר ומוציא גומר ומכניס (בלא
ביאה; הלכך אם לאו דרבי יוחנן - הוה אמינא לגבי כסף: עד דמקדש ובעיל, אבל
השתא - דנפקא לן מ'בעולת בעל', דבבעילה לחודה מיקדשה –
על כרחך 'כי יקח', דיליף 'קיחה' 'קיחה' - אגמריה
דבכסף לחודה מיקדשה, דאי עד דמקדש ובעיל - כסף מאי אהני).
ורבי יוחנן -
האי 'ובעלה' מאי עביד ליה?
ההוא מיבעי ליה
'זו נקנית בביאה ואין אמה העבריה נקנית בביאה': סלקא דעתך אמינא תיתי בקל וחומר
מיבמה: ומה יבמה שאין נקנית בכסף נקנית בביאה - זו שנקנית בכסף אינו דין שנקנית
בביאה!
מה ליבמה שכן
זקוקה ועומדת?
סלקא דעתך
אמינא 'הואיל וכתב (שמות כא,י) אם אחרת יקח לו [שארה כסותה וענתה לא יגרע] - הקישה הכתוב לאחרת (אשתו): מה אחרת מיקניא בביאה - אף אמה העבריה מיקניא
בביאה' - קא משמע לן.
ורבי - האי
סברא מנא ליה?
אם כן (דלא
אשמעינן אלא קידושי ביאה) לכתוב
רחמנא 'ובעל'; מאי 'ובעלה' - שמע מינה תרתי (זו, ולא
אמה העבריה).
ולרבא דאמר (לקמן
בפרק שני, גבי מקדש אחת משתי אחיות סתם: 'לא הוו קידושין' הואיל ואין ראויין
לביאה: שאינו יודע איזו אשתו ואיזו אחות אשתו שהיא בכרת): '(חכם אחד ששמו) בר אהינא אסברה לי (לימדני
טעם זה מן המקרא): (דברים
כד,א) כי יקח איש אשה ובעלה [והיה
אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה
מביתו] - קידושין (קיחת
כסף) המסורין לביאה (הראויה
לבעילה) הוו קידושין (הוא
דהויא 'קיחה'), קידושין שאין מסורין
לביאה - לא הוו קידושין מאי איכא למימר (מנא ליה הא דדרשינן ליה
לכדרבי ולמעוטי אמה)?
אם כן (דלקידושי
ביאה ולמעוטי אמה ותו לא -) (יליף
מינה:) נכתוב קרא 'או בעלה'; מאי 'ובעלה' (משמע דקאי נמי אקיחה)? - שמע מינה כולהו (למילף הך
דבר אהינא).
ורבי, האי 'בעולת בעל' מאי עביד ליה?
האי מיבעי ליה:
בעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה, ואין אחר עושה אותה בעולה שלא כדרכה.
ומי אית ליה
לרבי האי סברא (דאין אחר עושה אותה בעולה שלא כדרכה)? והתניא [תוספתא סנהדרין (צוקרמאנדל)
פ"י ה"ט]: 'באו עליה
עשרה אנשים ועדיין היא בתולה - כולם בסקילה; רבי אומר: אומר אני: הראשון בסקילה
וכולם בחנק'?
(קידושין י,א)
אמר רבי זירא:
מודה רבי לענין קנס דכולהו משלמי (אף על גב דלענין קטלא לא חשיב לה
כבתולה, לענין קנס בשאינה ארוסה - מודה דכולהו משלמי).
מאי שנא מקטלא?
שאני התם דאמר
קרא [דברים כב,כה: ואם בשדה ימצא האיש, את הנער
המארשה והחזיק בה האיש ושכב עמה]
ומת האיש אשר שכב עמה לבדו ('לבדו'
- קרא יתירא הוא, דהא כתיב (בפסוק הבא)
ולנערה לא תעשה דבר [ומזה רבי מדייק שרק
אחד נחשב לבועל בתולה, ודינו בסקילה, והאחרים - בחנק]).
ורבנן, האי 'לבדו' מאי עבדי ליה?
מיבעי להו
לכדתניא: '[דברים כב,כב: כי ימצא איש שכב עם אשה בעלת
בעל] ומתו גם שניהם [האיש
השכב עם האשה והאשה ובערת הרע מישראל] - עד שיהיו שוין כאחד (בני עונשין למעוטי גדול הבא על
הקטנה), דברי רבי אושעיא; רבי
יונתן אומר: [דברים כב,כה: וְאִם בַּשָּׂדֶה
יִמְצָא הָאִישׁ אֶת הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב
עִמָּהּ] וּמֵת הָאִישׁ
אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ.
ורבי יוחנן -
האי סברא (דבעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה כו') מנא ליה?
אם כן נכתוב
קרא 'בעולת איש'; מאי 'בעולת בעל'? - שמע מינה תרתי.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu,
there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com