דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
קידושין דף ו
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין ה,ב)
אמר שמואל:
בקידושין (משום דקא בעי למימר סיפא 'בגירושין נתן לה' כו' נקט כי האי
לישנא): נתן לה כסף ושוה כסף ואמר
לה "הרי את מקודשת" (ולא גרסינן "לי"[1]), "הרי את מאורסת", "הרי את לאינתו"
- הרי זו מקודשת; "הריני אישך",, "הריני בעליך", "הריני
ארוסיך" - אין כאן בית מיחוש (אין כאן אפילו ספק קידושין, ד'כי
יקח' כתיב, ולא שיקח עצמו לה); וכן בגירושין: נתן לה ואמר לה "הרי את
משולחת", "הרי את מגורשת", "הרי את מותרת לכל אדם" - הרי
זו מגורשת; "איני אישך", "איני בעליך", "איני
ארוסיך" - אין כאן בית מיחוש (אף לפוסלה לכהונה[2]).
אמר ליה רב פפא
לאביי: למימרא דסבר שמואל 'ידים שאין מוכיחות (בית יד
אחיזת הדבר, אף על פי שאינו מוכיח אחיזת לשון גמור, כי הכא, דקאמר "הרי את
מקודשת" ולא קאמר למאן) הויין
ידים (ואמר דלדידיה קדשה)'? והתנן [נזיר פ"א מ"א]: 'האומר: "אהא" ("אהיה") - הרי זה נזיר'; והוינן בה: ודילמא "אהא בתענית" קאמר? ואמר
שמואל: והוא שהיה נזיר עובר לפניו (דודאי "אהיה אף אני
כזה" קאמר); (אלמא
בעינן הוכחה:) טעמא דנזיר עובר
לפניו, הא לאו הכי – לא!
הכא במאי
עסקינן? דאמר 'לי'.
אי הכי מאי קא
משמע לן?
הני
(קידושין ו,א)
לישני בתראי (דקאמר
בהו אין כאן בית מיחוש בין דקידושין בין דגירושין) - קא משמע לן: הכא כתיב (דברים
כד,א) 'כי יקח [איש אשה ובעלה] - ולא שיקח את עצמו, והכא כתיב (המשך
הפסוק) [והיה
אם לא תמצא חן בעיניו, כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה
מביתו] 'ושלחה' - ולא שישלח את
עצמו.
תנו רבנן: '"הרי
את אשתי", "הרי את ארוסתי", "הרי את קנויה לי" – מקודשת;
"הרי את שלי", "הרי את ברשותי", "הרי את זקוקה לי" –
מקודשת.'
וליתנינהו
כולהו כחדא (למה לי למיתני 'מקודשת' 'מקודשת' תרי
זימני)?
תנא תלת תלת
שמעינהו וגרסינהו.
איבעיא להו:
"מיוחדת (לשון 'והיו לבשר אחד'
(בראשית ב,כד)) לי" – מהו? "מיועדת (לשון 'אשר
לא יעדה' (שמות כא,ח) שהוא לשון קידושין באמה
העבריה) לי" – מהו?
"עזרתי" – מהו? "נגדתי" – מהו (לשון אעשה
לו עזר כנגדו (בראשית ב,יח))? "עצורתי" (לשון
'עצרת': שתהא נאספת עמי לבית; ורבותי אמרו לשון 'כי אשה
עצורה לנו' (שמואל א כא,ו), ולא נהירא: דההיא 'עצורה'
- ממנו קאמר, דהא אחימלך אמר לו לדוד: אם נשמרו הנערים אך מאשה, ודוד אהדר ליה 'אשה
עצורה לנו - והננו טהורים) – מהו? "צלעתי" – מהו? "סגורתי" (לשון ויסגור
בשר (בראשית ב,כא)) – מהו? "תחתי" – מהו? "תפושתי" -
מהו? "לקוחתי" – מהו?
פשוט מיהא חדא,
דתניא: 'האומר "לקוחתי" - הרי זו מקודשת משום שנאמר (דברים
כד,א) 'כי יקח איש אשה...'.
איבעיא להו:
"חרופתי" – מהו?
תא שמע דתניא:
'האומר "חרופתי" – מקודשת, שכן ביהודה קורין לארוסה
"חרופה".'
ויהודה הויא
רובא דעלמא?
הכי קאמר:
האומר "חרופתי" מקודשת, שנאמר [ויקרא יט,כ:
וְאִישׁ כִּי יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה שִׁכְבַת זֶרַע] וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ [וְהָפְדֵּה
לֹא נִפְדָּתָה אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה לֹא יוּמְתוּ
כִּי לֹא חֻפָּשָׁה], ועוד: ביהודה
קורין לארוסה 'חרופה'.
ויהודה ועוד
לקרא (וכי המקרא צריך סיוע ממנהג שביהודה)? אלא הכי קאמר: האומר "חרופה" ביהודה -
מקודשת, שכן ביהודה קורין לארוסה חרופה (אבל מקרא ליכא למילף,
דההוא יחוד בעלמא הוא, שהרי בשפחה כנענית הכתוב מדבר, שאין קידושין תופסין בה;
ומעיקרא הוה סלקא דעתיה כמאן דאמר בגיטין (מג,א): בחציה
שפחה וחציה בת חורין הכתוב מדבר, דשייכי בה צד קידושין).
במאי עסקינן (בהנך
לישני דקא מיבעיא לן אי הוו קידושין או לא - היכי דמי)?: אילימא בשאין מדבר עמה (קודם לכן) על עסקי גיטה וקידושיה (וכן בהנך
לישני דגירושין שלא היה מדבר עמה על עסק גיטה) - מנא ידעה מאי קאמר לה (כלומר:
אפילו הוו הנך לישני לשון קידושין, היכי מקדשא ?הא לא ידעה מאי קאמר לה שתתרצה
להתקדש לו)? ואלא במדבר עמה על עסקי
גיטה וקידושיה - (מה לי אי לא הוה לשון קידושין?) אף על גב דלא אמר לה (אפילו לא
אמר לה מידי) נמי (אלא
שנתן לה - קיימא לן דהוו קידושין, כרבי יוסי), דתנן [מעשר שני פ"ד מ"ז]: 'היה מדבר עם אשה על עסקי גיטה וקידושיה
ונתן לה גיטה וקידושיה (או גיטה או קידושיה) ולא פירש: רבי יוסי אומר: דיו; רבי יהודה אומר:
צריך לפרש' ואמר רב הונא אמר
שמואל: הלכה כרבי יוסי.
אמרי: לעולם
במדבר עמה על עסקי גיטה וקידושיה, ואי דיהיב לה ושתיק - הכי נמי (דמקדשא,
כרבי יוסי, דאמרינן: מסתמא לשם קידושין נתן והיא קבלתם לכך); הכא במאי עסקינן? - דיהב לה ואמר לה בהני לישני, והכי
קא מיבעי ליה: הני לישני (אבל השתא דפריש הנך לישני) - לקידושי קאמר לה (אם לשון
קידושין הן - נתקדשה) או דילמא
למלאכה קאמר לה (ואם לשון לבוא לעשות מלאכתו הם - הרי גילה בדעתו
שאינו חפץ לקדשה עכשיו)?
תיקו.
גופא [מעשר
שני פ"ד מ"ז]: 'היה
מדבר עם האשה על עיסקי גיטה וקידושיה, ונתן לה גיטה וקידושיה, ולא פירש: רבי יוסי
אומר: דיו, רבי יהודה אומר: צריך לפרש.'
1. אמר רב
יהודה אמר שמואל: (הא דקאמר רבי יוסי 'דיו' -) והוא שעסוקין באותו ענין (בדיבור
עיסקי קידושיהן עד שעת נתינה); וכן
אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: והוא שעסוקין באותו ענין.
כתנאי: 'רבי
אומר: והוא שעסוקין באותו ענין; רבי אלעזר בר רבי שמעון אומר: אף על פי שאין
עסוקין באותו ענין.'
ואי לאו דעסוקין באותו ענין (כיון
דבשעת נתינה לא עוסקין בדיבור הקידושין) - מנא ידעה מאי קאמר לה (מנא ידעה שלשם קידושין הוא נותנם
לה שתתרצה; ואף על פי שדברו כבר בכך - הרי פסקו אותו עסק)?
אמר אביי: מענין לענין באותו ענין (שפסקו
מלדבר בקידושין ממש, והיו מדברים בדברים אחרים, ומיהו לדבר צרכי זיווגם היה, כמו:
"כמה יש לך נדוניא"? ו"כמה שדות יש לך להתפרנס מהם").
2. אמר רב הונא
אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי.
אמר ליה רב
יימר לרב אשי: ואלא הא דאמר רב יהודה אמר שמואל: כל שאינו יודע בטיב גיטין
וקידושין (בהלכותיהן) לא
יהא לו עסק עמהם (להיות דיין בדבר שמא יתיר איסור ערוה וזהו עיוות
שאינו יכול לתקן) - אפילו לא שמיע
ליה הא דרב הונא אמר שמואל (הא דהלכה כרבי יוסי - נימא נמי
דלא יהא לו עסק עמהם? כלומר: מי שכיחא הא, או לא שכיחא שיהא אדם נותן גט או
קידושין לאשה ואינו מפרש)?
אמר ליה: אין
הכי נמי.
'וכן
בגירושין (כמו אמר מר: 'וכן בגירושין כו'): נתן לה גיטה ואמר לה "הרי את
משולחת", "הרי את מגורשת", "הרי את מותרת לכל אדם",- הרי
היא מגורשת:
פשיטא (בניחותא): 'נתן לה גיטה ואמר לה לאשתו "הרי את בת
חורין"
(קידושין ו,ב)
- לא אמר
ולא כלום (להתגרשה אם כתב לשון זה בגט, שאין זה לשון גירושין);
אמר לה
לשפחתו "הרי את מותרת לכל אדם" - לא אמר ולא כלום ('הרי
את מותרת' - לשון גירושין הוא, ולא לשון שחרור דשפחה: דאי בת חורין משוה לה - אינה
מותרת לעבדים! אבל לשון גט הוא לאשה: שמתירה לכל שהיתה אסורה לו על ידו);
אמר לה לאשתו
"הרי את לעצמך" – מהו?: מי אמרינן 'למלאכה (שיהא
מעשה ידיה שלה) קאמר לה'? או דילמא
לגמרי (אפילו להנשא) קאמר
לה?
אמר ליה רבינא
לרב אשי: תא שמע, דתניא [צ"ל 'דתנן': גיטין פ"ט מ"ג]: 'גופו של גט שחרור: "הרי אתה בן
חורין", "הרי אתה לעצמך"'; השתא: ומה עבד כנעני דקני ליה
גופיה, כי אמר ליה "הרי אתה לעצמך" - לגמרי קאמר ליה, אשה - דלא קני ליה
גופה - לא כל שכן?
אמר ליה רבינא
לרב אשי: אמר לעבדו (כנעני):
"אין לי עסק בך" – מאי? מי אמרינן: 'אין לי עסק בך' - לגמרי קאמר ליה (אפילו
לשחרור גופו ומותר בבת חורין)? או
דילמא למלאכה קאמר ליה?
אמר ליה רב
נחמן לרב אשי - ואמרי לה רב חנין מחוזאה לרב אשי[3]:
תא שמע: 'המוכר עבדו לעובד כוכבים - יצא לחירות (ואף על
גב דקיימא לן (גיטין מד,א): קונסין אותו לפדותו מן
העובד כוכבים עד עשרה בדמיו, דאפקעיה ממצות),וצריך גט שחרור מרבו ראשון (להתירו
בבת חורין, משום דעובד כוכבים - גופו לא קני, דכתיב 'מהם
תקנו' [ויקרא כה,מד]: אתם קונין מהם ולא הם
קונים מכם ולא הם קונים זה את זה (שם לח,א));
אמר רבן
שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים (שצריך גט שחרור)? - שלא כתב עליו אונו (כשמכרו
לעובד כוכבים), אבל כתב עליו
אונו - זהו שחרורו' ('אונו
- לשון שטר);
היכי דמי 'אונו'?
אמר רב ששת:
דכתב ליה: "כשתברח ממנו (מן העובד כוכבים) אין לי עסק בך" (אלמא
לשון שחרור הוא).
אמר אביי:
המקדש במלוֶה (דאמר "התקדשי לי במלוה שהלויתיך") אינה מקודשת (ד'קיחה'
- משדה עפרון גמרינן: דיהיב מידי בשעת קידדושין; ומלוה להוצאה ניתנה, וכבר הן שלה,
ומעות אחרים היא חייבת לו); בהנאת
מלוה (מפרש לה ואזיל) – מקודשת, ואסור לעשות כן מפני הערמת רבית.
האי 'הנאת
מלוה' - היכי דמי?:
אילימא דאזקפה (מעיקרא): דאמר לה "ארבע בחמשה" (והשתא
אמר לה "התקדשי לי בזוז חמישי") - הא רבית מעלייתא הוא (ואמאי קרי ליה הערמת רבית)!? ועוד: היינו 'מלוה' (שאף הזוז
הזה כבר מחוייבת ועומדת)!
לא, צריכא:
דארווח לה זימנא (דארווח לה זמן הלואתו, ואמר לה: "התקדשי בהנאה
זו שאת היית נותנת פרוטה לאדם שיפייסני על כך" או "[שהיית
נותנת] לי"; ואפילו לאגר נטר לא דמי כלל; ואם פירש לה
כך – מקודשת, והערמת רבית הוא דהויא, ולא רבית גמור: דלא קץ לה מידי, ולא מידי שקל
מינה; וכל שכן אם מחל לה כל המלוה, ואמר לה "התקדשי לי בהנאת מחילה זו":
דהשתא הוא דקא יהיב לה הך פרוטה דהנאת מלוה; אבל כי מקדש לה בעיקר המעות - לאו
מידי יהיב לה, שכבר הם ברשותה והם שלה).
אמר רבא:
'"הילך מנה על מנת שתחזירהו לי": במכר - לא קנה (כגון
קרקע, דקיימא לן לקמן (כו,א) שהוא נקנה בכסף - אינו נקנה בכך,
דלאו מידי יהיב ליה); באשה - אינה
מקודשת; בפדיון הבן - אין בנו פדוי; בתרומה - יצא ידי נתינה (ומוכרה
לכהנים, והדמים שלו; ולקמן פריך 'ממה נפשך?'), ואסור לעשות כן מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות' (לפי
שבשכר זה יתן לו שאר תרומותיו, והוי האי כהן כקונה תרומה בשכרו, ומסייע בבית הגרנות
שיתנו לו התרומה, ותנן בבכורות (כו,ב): כהנים
המסייעים בבית הגרנות - אין נותנין להם תרומה ומעשרות בשכרן, ואם עשו כן – חללו,
ועליהם הכתוב אומר (מלאכי ב,ח): שִחַתם
ברית הלוי [מלאכי ב,ח]).
מאי קסבר רבא?
אי קסבר 'מתָנָה על מנת להחזיר שמה מתנה' - אפילו כולהו נמי! ואי קסבר 'לא שמה
מתנה' - אפילו תרומה נמי לא!? ועוד: הא רבא הוא דאמר 'מתנה על מנת להחזיר שמה
מתנה', דאמר רבא:' "הילך אתרוג זה על מנת שתחזירהו לי", נטלו והחזירו –יצא,
ואם לאו - לא יצא' (דהוה ליה גזל למפרע)?
אלא אמר רב
אשי: (ודאי) בכולהו
קני (אמר רבא דקונה), לבר מאשה: לפי שאין אשה נקנית בחליפין (והאי
לחליפין דמי כקנין בסודר דאינו אלא אוחז בה ומחזירו).
אמר ליה רב
הונא מר בריה דרב נחמיה לרב אשי: הכי אמרינן משמיה דרבא כוותיך:
אמר רבא: [1] "תן מנה לפלוני
(קידושין ז,א)
ואקדש (אני) לך" (וכשנתנו
לו אמר לה "התקדשי לי") -
מקודשת (ואף על גב דלא מטי הנאה לידה) מדין ערב (ממה שמצינו בתורה שהערב משתעבד
למלוה אנו יכולין ללמוד): ערב - לאו
אף על גבי דלא מטי הנאה לידיה קא משעביד נפשיה? האי איתתא נמי: אף על גב דלא מטי
הנאה לידה - קא משעבדא ומקניא נפשה.
[2] "הילך מנה והתקדשי לפלוני (והוא
שלוחו, אלא שמקדשה משלו) - מקודשת (ואף
על גב דממונא לאו של משלח הוא) מדין
עבד כנעני: עבד כנעני - (דתנן במתניתין לקמן (כב,ב):
קונה את עצמו בכסף על ידי אחרים: שאחרים פודין אותו בממונן, והוא קונה עצמו ויוצא
לחירות, ואף על גב דלא חסר איהו בהאי ממונא מידי) לאו אף על גב דלא קא חסר ולא מידי קא קני נפשיה? האי
גברא נמי: אף על גב דלא קא חסר ולא מידי - קא קני לה להאי איתתא.
[3] "תן מנה לפלוני ואקדש אני לו (לאותו
פלוני במנה שתתן לו בשבילי)" -
מקודשת מדין שניהם (מבין שני הדינין הללו: של ערב ושל עבד כנעני - אנו למידין): ערב, לאו אף על גבי דלא קא מטי הנאה לידיה קא
משעבד נפשיה - האי איתתא נמי, אף על גב דלא קא מטי הנאה לידה קא מקניא נפשה.
מי דמי? ערב האי דקא קני ליה קא חסר ממונא, האי
גברא קא קני לה להאי איתתא ולא קא חסר ולא מידי!?
- עבד כנעני
יוכיח, דלא קא חסר ממונא, וקא קני נפשיה.
מי דמי? התם,
הך דקא מקני (בעל העבד שהוא מקנה את העבד לחירות) קא קני (האי כסף שמקבל בפדיונו), הכא- האי איתתא קא מקניא נפשה ולא קא קניא ולא
מידי!?
- ערב יוכיח:
אף על גב דלא קא מטי הנאה לידיה - משעבד נפשיה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com