דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים [];      מקראה מלאה בסוף הדף.

 

קידושין דף ה

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

 

(קידושין ד,ב)

'ובעלה' - מלמד שנקנית בביאה.

והלא דין הוא? ומה יבמה, שאין נקנית בכסף - נקנית בביאה, זו שנקנית בכסף - אינו דין שנקנית בביאה?

אמה העבריה תוכיח, שנקנית בכסף ואין נקנית בביאה.

מה לאמה העבריה שאין קנינה לשום אישות (הלכך לא שייכא בה ביאה), תאמר בזו שקנינה לשום אישות?

תלמוד לומר: 'ובעלה'.

ולמה לי קרא? הא אתיא לה?

אמר רב אשי: משום דאיכא למימר: מעיקרא דדינא פירכא: מהיכא קא מייתית לה? מיבמה? מה ליבמה שכן זקוקה ועומדת (לזה, מחמת קידושי המת, ואין ביאה באה אלא לגמור, אבל קנין דמעיקרא לא) - תאמר בזו שאין זקוקה ועומדת? תלמוד לומר 'ובעלה'.

 

(קידושין ה,א)

ומנין שאף בשטר?

ודין הוא: ומה כסף, שאין מוציא – מכניס, שטר - שמוציא - אינו דין שמכניס!

מה לכסף, שכן פודין בו הקדש ומעשר שני - תאמר שטר, שאין פודין בו הקדש ומעשר שני (אם כתב לגזבר שטר על מעות פדיון הקדש - אין הקדישו פדוי), דכתיב (ויקרא כז,יט) ונתן הכסף וקם לו[1]?

אמר קרא (דברים כד,ב) ויצאה [מביתו, והלכה] והיתה [לאיש אחר]; מקיש הויה ליציאה: מה יציאה בשטר - אף הויה נמי בשטר; ואקיש נמי יציאה להויה: מה הויה בכסף - אף יציאה בכסף.'

אמר אביי: יאמרו 'כסף מכניס - כסף מוציא!? סניגור יעשה קטיגור'!!

אי הכי - שטר נמי יאמרו 'שטר מוציא - שטר מכניס!? קטיגור יעשה סניגור'!?

מילי דהאי שטרא לחוד ומילי דהאי שטרא לחוד (בזה כתוב לשון כניסה וזה מפורש לשון יציאה).

הכא נמי: האי כספא לחוד והאי כספא לחוד (כשהוא נותנו מפרש על מנת מה הוא נותנו)!?

טיבעא מיהא חד הוא (אינו נזכר בתוכו אם להוציא אם להכניס).

 

רבא אמר: אמר קרא (דברים כד,א) [דברים כד,א: כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר] וְכָתַב לָהּ [סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ] - בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף.

ואימא 'בכתיבה מתגרשת ואינה מתקדשת בכתיבה'?

הא כתיב (דברים כד,ב) 'ויצאה... והיתה', מקיש וכו'

ומה ראית?

מסתברא: קאי בגירושין - ממעט גירושין; קאי בגירושין וממעט קידושין (בתמיה)?

 

ולרבי יוסי הגלילי, דאפיק ליה להאי קרא לדרשא אחרינא (בפרק ב דגיטין (כא,ב)), 'שאינה מתגרשת בכסף' מנא ליה?

אמר קרא [דברים כד,א: כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ] סֵפֶר כְּרִיתֻת [וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ] - ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה.

ורבנן - האי 'כריתות' מאי עבדי ליה?

מיבעי ליה ל'דבר הכורת בינו לבינה' (שיהא הספר מבדילן ולא שיהא בו תנאי האוגדן), כדתניא: '"הרי זה גיטיך על מנת שלא תשתי יין, על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם" - אין זה 'כריתות' (שכל ימיה היא נאגדת בו לקיים תנאי זה מחמתו); "כל שלשים יום" - הרי זה 'כריתות' (אפילו מיד: דהיא תקיים תנאו ותלך, שאפשר דברים הללו לבא לידי הבדלה)'.

ורבי יוסי הגלילי?

מ'כרת' 'כריתות' קא נפקא ליה (דהוה מצי למיכתב 'ספר כרת', דמשמע ספר כורתה, והך דרשא אחריתי - מייתורא דלישנא).

ורבנן – 'כרת' 'כריתות' לא משמע להו.

חדא מחדא לא אתיא (הכי קשיא ליה: האי תנא דלעיל, דפריך בכולהו 'והלא דין הוא' והדר דלא אתו מדינא, ואצרכיה קרא - למה לי קרא בכולהו? נהי דחדא מחדא לא אתיא) - תיתי חדא מתרתי (תיתי חדא מתרתי במה מצינו בהצד השוה שבהן שקונין בעלמא וקונין כאן - אף אני אביא את השלישי, שהרי כולם קונים במקום אחר: כסף ושטר קונה באמה העבריה, כדלקמן (יד,ב), ביאה קונה ביבמה)?

הי תיתי? לא ליכתוב רחמנא 'בשטר' [אלא יהא כתוב רק כסף וביאה], ותיתי מהנך?

[לא, אי אפשר ללמוד מהם:] מה להנך שכן הנאתן מרובה (אבל שטר אירוסין אין בו לה שום הנאה, שהרי אין כתוב בו אלא "הרי את מקודשת לי" [ולכן שטר לא יקנה]);

לא ניכתוב רחמנא בביאה, ותיתי מהנך [כסף ושטר]?

[לא, אי אפשר ללמוד מהם:] מה להנך שכן קנינן מרובה (שקונין קרקעות ועבדים)!

לא ניכתוב רחמנא בכסף, ותיתי מהנך [שטר וביאה]:

[לא, אי אפשר ללמוד מהם:] מה להנך שכן ישנן ב'על כרחה' (ביאה קונה ביבמה ב'על כרחה', דנפקא לן ביבמות (נד,א) מ'ויִבמה' [דברים כה,ה] וכן שטר מוציא את האשה בעל כרחה מבעלה); וכי תימא כסף נמי ב'על כרחה' באמה העבריה (שאביה מוכרה שלא מדעתה)?! - באישות מיהא לא אשכחן.

 

אמר רב הונא: חופה קונה מקל וחומר: ומה כסף, שאינו מאכיל בתרומה (אם נתארסה לכהן, כדתנן בכתובות (נז,ב): אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה) – קונה, חופה, שמאכלת בתרומה - אינו דין שתקנה!?

וכסף אינו מאכיל? והאמר עולא: דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה, שנאמר (ויקרא כב,יא) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו [הוא יאכל בו, ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו]; והאי [ארוסה] - קנין כספו הוא, ומה טעם אמרו 'אינה אוכלת'? - גזירה שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקנו לאחיה ולאחותיה;

אלא פריך הכי: ומה כסף שאינו גומר (להוציאה מרשות אביה למעשה ידיה ולירושתה) – קונה [ונעשית ארוסה]

 

(קידושין ה,ב)

חופה - שגומרת - אינו דין שתקנה!?

מה לכסף שכן פודין בו הקדשות ומעשר שני?

ביאה תוכיח;

מה לביאה שכן קונה ביבמה?

כסף יוכיח, וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן שקונין בעלמא וקונין כאן - אף אני אביא חופה, שקונה בעלמא (שגומרת ליורשה ולהפרת נדריה[2]) וקונה כאן (- יקנה נמי כאן בלא אירוסין).

מה לצד השוה שבהן שכן הנאתן מרובה?

שטר יוכיח.

מה לשטר, שכן מוציא בבת ישראל!

כסף וביאה יוכיחו; וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן שקונין בעלמא וקונין כאן - אף אני אביא חופה, שקונה בעלמא וקונה כאן.

מה להצד השוה שבהן שכן ישנן ב'על כרחה' (שקונה בעלמא: ביאה ביבמה, ושטר בגירושין, וכסף באמה העבריה) !?

ורב הונא כסף מיהא באישות לא אשכחן (בעלמא) בעל כרחה (ואפילו הכי קונה כאן, ואף על כרחה, כגון אב מקבל קידושין לבת קטנה - אף אני אביא חופה).

 

אמר רבא: שתי תשובות בדבר (להא דאמרת חופה קונה בלא כסף):

חדא: ד'שלש' תנן ו'ארבע' לא תנן; ועוד: (דקאמרת חופה שגומרת כו' -) כלום חופה גומרת אלא על ידי קידושין? (וכיון שאינה גומרת אלא לאחר קידושין -) וכי גמרינן חופה שלא על ידי קידושין מחופה שעל ידי קידושין (היאך אתה בא לדון חופה שלא ע"י קידושין מחופה שע"י קידושין)?

 

אמר ליה אביי: הא 'דקאמרת שלש תנן, וארבע לא תנן', [אפשר לענות:] תנא [עורך המשנה] - מילתא דכתיבא בהדיא קתני, מילתא דלא כתיבא בהדיא לא קתני; ודקאמרת 'כלום חופה גומרת אלא על ידי קידושין' - רב הונא נמי הכי קאמר: ומה כסף שאינו גומר, אחר כסף קונה – חופה, שגומרת אחר כסף - אינו דין שתקנה!

 

תנו רבנן: 'כיצד בכסף? - נתן לה כסף או שוה כסף ואמר לה: "הרי את מקודשת לי", (או) "הרי את מאורסת לי", "הרי את לי לאינתו" - הרי זו מקודשת, אבל היא שנתנה ואמרה היא "הריני מקודשת לך", "הריני מאורסת לך", "הריני לך לאינתו" - אינה מקודשת.

 

מתקיף לה רב פפא: טעמא דנתן הוא ואמר הוא, הא נתן הוא ואמרה היא - אינה מקודשת; אימא סיפא: 'אבל היא שנתנה לו ואמרה היא' - לא הוו קידושין; טעמא דנתנה היא ואמרה היא, הא נתן הוא ואמרה היא - הוו קידושין (ותנא סיפא מילתא דסתרא לרישא בתמיה?)!? רישא דוקא סיפא כדי נסבה (וכי אמרינן בכל דוכתא 'כדי נסבה' - מידי דלא איצטריך למיתניה ותנייה בכדי)? ותני סיפא מילתא דסתרא לה לרישא (אבל סיפא דסתרא לרישא לא תני תנא)?

אלא הכי קאמר: נתן הוא ואמר הוא - פשיטא דהוו קידושין; (סיפא: אבל שינה ממה שאמרנו, כגון) נתן הוא (דמי ל'כי יקח איש') ואמרה היא (דמי ל'תקח אשה לאיש') - נעשה כמי שנתנה היא ואמרה היא, ולא הוו קידושין (דבעינן כי יקח איש);

 

ואיבעית אימא: נתן הוא ואמר הוא – מקודשת; נתנה היא ואמרה היא - אינה מקודשת; נתן הוא ואמרה היא - ספיקא היא וחיישינן מדרבנן (שאם בא אחר וקידשה - צריכה גט משניהם, שמא לא היו של הראשון קידושין וחלו קידושי שני או שמא של ראשון קידושין ולא של שני).

 

אמר שמואל: בקידושין (משום דקא בעי למימר סיפא 'בגירושין נתן לה' כו' נקט כי האי לישנא): נתן לה כסף ושוה כסף ואמר לה "הרי את מקודשת" (ולא גרסינן "לי"[3]), "הרי את מאורסת", "הרי את לאינתו" - הרי זו מקודשת; "הריני אישך",, "הריני בעליך", "הריני ארוסיך" - אין כאן בית מיחוש (אין כאן אפילו ספק קידושין, ד'כי יקח' כתיב, ולא שיקח עצמו לה); וכן בגירושין: נתן לה ואמר לה "הרי את משולחת", "הרי את מגורשת", "הרי את מותרת לכל אדם" - הרי זו מגורשת; "איני אישך", "איני בעליך", "איני ארוסיך" - אין כאן בית מיחוש (אף לפוסלה לכהונה[4]).

אמר ליה רב פפא לאביי: למימרא דסבר שמואל 'ידים שאין מוכיחות (בית יד אחיזת הדבר, אף על פי שאינו מוכיח אחיזת לשון גמור, כי הכא, דקאמר "הרי את מקודשת" ולא קאמר למאן) הויין ידים (ואמרינן דלדידיה קדשה)'? והתנן [נזיר פ"א מ"א]: 'האומר: "אהא" ("אהיה") - הרי זה נזיר'; והוינן בה: ודילמא "אהא בתענית" קאמר? ואמר שמואל: והוא שהיה נזיר עובר לפניו (דודאי "אהיה אף אני כזה" קאמר); (אלמא בעינן הוכחה:) טעמא דנזיר עובר לפניו, הא לאו הכי – לא!

הכא במאי עסקינן? דאמר 'לי'.

אי הכי מאי קא משמע לן?

הני

 

(קידושין ו,א)

לישני בתראי (דקאמר בהו אין כאן בית מיחוש בין דקידושין בין דגירושין) - קא משמע לן: הכא כתיב (דברים כד,א) 'כי יקח [איש אשה ובעלה] - ולא שיקח את עצמו, והכא כתיב (המשך הפסוק) [והיה אם לא תמצא חן בעיניו, כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו] 'ושלחה' - ולא שישלח את עצמו.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com