דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים [];      מקראה מלאה בסוף הדף.

 

קידושין דף ד

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

 

(קידושין ג,ב)

ואלא הא דאמר רב הונא אמר רב: מנין שמעשה הבת לאב? שנאמר (שמות כא,ז: וכי ימכור איש את בתו לאמה [לא תצא כצאת העבדים]: ('לאמה' קרא יתירא הוא, ודריש ליה: בתו הרי היא לו כאמה; ובבתו נערה אשמעינן, דאי בקטנה לא איצטריך: השתא זבוני מזבין לה - מעשה ידיה מבעיא) מה אמה: מעשה ידיה לרבה - אף בת נמי: מעשה ידיה לאביה[1].

תיפוק ליה מ'בנעוריה בית אביה' (אי מיניה הוי מצי למילף! אלא על כרחך: מדלא יליף מהתם - שמעינן מינה: לא לשבח נעורים אתיא, דלגופיה איצטריך, גבי נדרים דקאי עלייהו)!

אלא בהפרת נדרים הוא דכתיב? הכי נמי בהפרת נדרים הוא דכתיב!

וכי תימא: נילף מיניה (ממון מנדרים) - ממונא מאיסורא לא ילפינן;

וכי תימא: נילף (כסף קידושיה) מקנסא (מכסף קנסה: שאונס ופתוי לאביה חמשים כסף) - ממונא מקנסא לא ילפינן (שהקנס כולו חדוש, ומחדוש לא גמרינן; ואכתי קידושיה - מנלן דלאביה הוי?);

וכי תימא: נילף מבושת ופגם (דקיימא לן בכתובות (מ,ב) שהמאנס נותן בושת ופגם לאב, והנהו לאו קנסא נינהו) - שאני בושת ופגם דאבוה שייך בגוייהו (שיש לו דין חלק בהן: שיש בידו לביישה ולפוגמה בשביל ממון שיתנו לו, דאי בעי - מסר לה למנוול ומוכה שחין, דהויא לה בושת ופגם; ואנס זה שבא עליה - מחסר ממון זה, שזילזלה [שעשה אותה לזולה], ולא יקפצו עליה תובעין);

אלא (לעולם מקרא קמא, ד'אין כסף לאדון זה' נפקא; ודקשיא לך 'ואימא לדידה'?) מסתברא (דלאביה,) דכי קא ממעט (יציאת אירוסין מדין יציאת אמה העבריה, ובא לומר: כאן אין כסף, אבל ביציאת אירוסין יש כסף) -

 

(קידושין ד,א)

יציאה דכוותה (יציאת אירוסין דומיא דיציאת אמה) קא ממעט (מדין אמה, ולמימר דיש כסף בה; ומה יציאת אמה העבריה אין כסף - לאדון דנפקא מרשותיה קאמר קרא, אף מיעוט ד'יש כסף' דקא דייק ליציאת אירוסין יש כסף - למי שיצאה הימנו קאמר והיינו אב)>.

והא לא דמיא האי יציאה (יציאת אירוסין) להאי יציאה (ליציאת אמה; והיכי קאמרת דיציאת אירוסין אתי למעוטי הא לאו דכוותה היא דאכתי לא נפקא מרשותיה דאב למעשה ידיה ולירושתה עד שתכנס לחופה): התם [באמה] נפקא לה מרשות אדון לגמרי, והכא [באירוסין] - אכתי מיחסרא מסירה לחופה, בהפרת נדרים מיהא נפקא לה מרשותיה (שאינו יכול להפר לבדו), דתנן [נדרים פ"י מ"א]: 'נערה המאורסה: אביה ובעלה מפירין נדריה'!

והאי [שמות כא,יא: ואם שלש אלה לא יעשה לה] ויצאה חנם (ולא פירש מתי תצא) [אין כסף] - להכי הוא דאתא? הא מבעי ליה לכדתניא, דתניא: ''ויצאה חנם' - אלו ימי בגרות (שהיא משתנה מנערות להיות בוגרת); 'אין כסף' (אלא דבר אחר מוציאה:) - אלו ימי נערות (ולקמיה פריך: מכי נפקא לה בנערות - בגרות מאי עבידתיה)'?

אמר רבינא: אם כן לימא קרא 'אן (בלא יו"ד, כדכתיב 'מאן יבמי') כסף'; מאי 'אין כסף'? אין כסף לאדון, זה אבל יש כסף לאדון אחר, ומאן ניהו? – אב!

וממאי דדרשינן (יו"ד ד'אין') הכי (כי האי גוונא באנפי נפשיה)?

דתניא: [ויקרא כב,יג: ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה] וזרע אין לה [וש בה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל; וכל זר לא יאכל בו]; אין לי (שיעכב על בת כהן מלאכול בתרומה) אלא זרעה (מישראל), זרע זרעה מנין? תלמוד לומר: 'זרע אין לה' - עיין לה (שאם מת בנה ויש לו בן - אף הוא מעכבה); ואין לי אלא זרע כשר, זרע פסול (כגון ממזר) מנין? - תלמוד לומר: 'זרע אין לה' - עיין לה.'

והא אפיקתיה ל'זרע זרעה'?

זרע זרעה לא איצטריך קרא: דבני בנים הרי הן כבנים (נפקא לן במסכת יבמות בפרק 'הבא על יבמתו' (סב,ב)); כי איצטריך קרא - לזרע פסול.

 

ותנא גופיה מנליה דדריש הכי (דמשמע ליה אן בלא יו"ד)?

אמרי: כתיב [במדבר כב,יד: ויקומו שרי מואב ויבאו אל בלק, ויאמרו:] מֵאֵן בלעם [הלך עמנו] (אין בדעתו לילך עמנו), ו'מֵאֵן יבמי' [דברים כה,ז: ואם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו, ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה: מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל, לא אבה יבמי], דלא כתיב בהו יו"ד, והכא כתיב ביה יו"ד - שמע מינה: לדרשא הוא דאתא.

 

ואיצטריך למכתב קידושיה לאביה ואיצטריך למכתב מעשה ידיה לאביה (כדיליף לעיל מ'את בתו לאמה'): דאי כתב רחמנא קידושיה לאביה, הוה אמינא: משום דלא טרחא בהו, אבל מעשה ידיה - דקא טרחא בהו - אימא דידה הוו; ואי אשמעינן מעשה ידיה - דקא מתזנא מיניה (ודעתיה על מעשה ידיה דשכיחא), אבל קידושיה - דמעלמא קאתי לה (ולא היתה דעתו עליהם לזונה בשבילם) - אימא דידה הוו? צריכא.

 

גופא: 'ויצאה חנם' - אלו ימי בגרות; 'אין כסף' - אלו ימי נערות.

ולכתוב רחמנא נערות ולא בעי בגרות?

אמר רבה: בא זה ולמד על זה (מתוך שלא פירש נערות במקרא אלא מאיליו הוא למד: שאין לנו דבר אחר לתלות יציאתו בו - הוצרך לכתוב שניהם: דאי כתב חד - הוה אמינא "בגרות הוא דאשמועינן קרא", אבל נערות לא מפיק לה - בא חבירו ולמד עליו: על כרחך חד מינייהו לנערות אתא) מידי דהוה א'תושב ושכיר' (האמור אצל תרומה: תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש - למידרש הכי), דתניא: [ויקרא כב,י: וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ:]  ''תושב' - זה קנוי קנין עולם (עבד עברי הנרצע ביד כהן, ואף על פי כן אין גופו קנוי לו כשאר עבדים כנענים לאכול בתרומה); 'שכיר' - זה קנוי קנין שנים (שלא הגיע לו עדיין שש שנים);

יאמר 'תושב' ולא יאמר 'שכיר', ואני אומר: קנוי קנין עולם אינו אוכל, קנוי קנין שנים לא כל שכן?

אילו כן הייתי אומר: "'תושב' - זה קנוי קנין שנים, אבל קנוי קנין עולם אוכל" - בא 'שכיר' ולימד על 'תושב' (דעל כרחך חד מינייהו לנרצע הוא דאתא, ומאחר שנכתבו שניהם - משמעותא דנרצע מ'תושב' אתיא, שהוא מיושב אצלו יותר מן הקנוי לשש שנים): שאף על פי שקנוי קנין עולם - אינו אוכל.'

 

אמר ליה אביי: מי דמי? התם תרי גופי נינהו (נרצע ושאינו נרצע - שני גופים הם, ואפשר להיות שניהם בביתו של כהן): דכי נמי כתב רחמנא 'תושב נרצע לא יאכל', והדר כתב אידך - הוה שכיר מילתא דאתיא בקל וחומר, ומילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא (כלומר: ואפילו פירש הכתוב 'נרצע לא יאכל' וחזר ופירש על שאינו נרצע, ואף על פי שלא הוצרך לכותבו - הייתי יכול לתרץ ולומר: אף על גב דהוי שכיר מילתא דאתיא בק"ו - טרח וכתב לה קרא; לפיכך כשכתבו התם – יש לומר בא זה ולימד על זה, ואין לנו להקשות 'יכתוב נרצע בפירוש ולא יכתוב שכיר')!? אלא הכא (דאפקה קרא מרשותיה בנערותה) חד גופא היא; כי נפקא לה בנערות - בגרות מאי בעיא גביה (לא משכחת לה אָמָה יוצאה בבגרות, והיכי כתב לן קרא מידי דלא הוי? לכתוב נערות בהדיא, ותו לא)?

אלא אמר אביי: לא נצרכה אלא לבגר דאילונית (אילונית אין לה סימני נערות): סלקא דעתך אמינא: בנערות תיפוק בבגרות לא תיפוק - קא משמע לן (ואשמועינן קרא שיוציאוה ימי בגרותה כשיהיה לה עשרים שנה).

 

מתקיף לה מר בר רב אשי: ולאו קל וחומר הוא: ומה סימנין, שאין מוציאין מרשות אב (כדאמרינן לעיל שמעשה ידיה לאביה) - מוציאין מרשות אדון, בגרות שמוציאה מרשות אב (דלא אשכחנא דזכי ליה קרא אלא נערות, דכתיב (דברים כב) 'לאבי הנערה') - אינו דין שמוציאה מרשות אדון? (ולקמן פריך: הא אמרן מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא!?)

אלא אמר מר בר רב אשי: לא נצרכה (קרא דבגרות) אלא לעיקר זבינא דאילונית (אלא ללמדנו שהאילונית נמכרת בקטנותה כשאר בנות); סלקא דעתך אמינא: דאתיא סימני נערות - הוי זבינא, דלא אתיא סימני נערות - לא הוי זבינה זבינא -

 

(קידושין ד,ב)

קא משמע לן [שמות כא,יא: ואם שלש אלה לא יעשה לה] ויצאה חנם [אין כסף].

 

ולמר בר רב אשי דאמר 'ולאו קל וחומר הוא' - הא אמרינן 'מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא' (ומאי תקשה ליה אי אשמועינן קרא בגר דאילונית דתיפוק ביה)?

הני מילי היכא דליכא לשנויי, אבל היכא דאיכא לשנויי – משנינן.

 

ותנא - מייתי לה (קידושי כסף, דיליף להו רב יהודה דלעיל מ'אין כסף') מהכא (נפקי ליה לתנא מקיחה דשדה עפרון), דתניא: '(דברים כד,א) כי יקח איש אשה ובעלה (והצריכה הכתוב גט לפוטרה מקיחה זו, כדכתב סיפא דקרא) והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה [ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו] - אין קיחה אלא בכסף, וכן הוא אומר: [בראשית כג,יג: וידבר אל עפרון באזני עם הארץ לאמר: אך אם אתה לו שמעני] נתתי כסף השדה קח ממני [ואקברה את מתי שמה]; והלא דין הוא (שתהא נקנית בכסף מקל וחומר): ומה אמה העבריה, שאינה נקנית בביאה (אם מסרה ליה לביאה לשם שפחה - אינה שפחתו בכך) - נקנית בכסף (כדכתיב מכסף מקנתו (ויקרא כה,א)), זו שנקנית בביאה (כדיליף לקמן מ'ובעלה') - אינו דין שתקנה בכסף (ולמה לי קרא)?

יבמה תוכיח, שנקנית בביאה ואינה נקנית בכסף (יבמה אינה נקנית בכסף ליבם להיות כאשתו להוציאה בגט בלא חליצה, כדיליף לקמן (יד,א) 'יבמה יבא עליה ויבמה': ביאה גומרת בה, ואין כסף גומר בה);

מה ליבמה שכן אין נקנית בשטר תאמר בזו שנקנית בשטר?

תלמוד לומר: 'כי יקח איש' (דברים כד,א) [בכסף].

הא - למה לי קרא? הא אתיא לה: 'אמר רב אשי: משום דאיכא למימר: מעיקרא דדינא (ממקום שאתה בא ללמוד, דהיינו אמה העבריה) פירכא (יש להשיב; ולהכי קאמר 'מעיקרא דדינא פירכא': שהתשובה שהשיב בתחילה: יבמה תוכיח - לאו מעיקרא דדינא אתיא, אלא ממקום אחר): מהיכא קא מייתית לה? מאמה העבריה? מה לאמה העבריה שכן יוצאה בכסף (שפודה את עצמה בתוך שש שנים אם תרצה, כדכתיב (שמות כא) 'והפדה'; והואיל וכסף חשוב בה לפדותה - חשוב נמי לקנותה) תאמר בזו שאינה יוצאה בכסף (כדנפקא לן מ'ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה')! תלמוד לומר (דברים כד,א): כי יקח איש;

ואיצטריך למיכתב 'ויצאה חנם' (למילף מיניה כדיליף לעיל יש כסף לאדון אחר) ואיצטריך למיכתב 'כי יקח איש': דאי כתב רחמנא 'כי יקח' - הוה אמינא: קידושין דיהב לה בעל - דידה הוו, כתב רחמנא 'ויצאה חנם'; ואי כתב רחמנא 'ויצאה חנם' - הוה אמינא: היכא דיהבה איהי לדידיה (כסף) וקידְשַתּוּ (דאמרה ליה "התקדש לי") - הוו קידושי (דכיון דאשמועינן דכסף עביד אישות - מה לי כסף דידיה מה לי כסף דידה?), (להכי) כתב רחמנא (הדר תנא קרא זימנא אחריתי בהדיא:) 'כי יקח (איש)' ולא 'כי תקח (אשה לאיש)'.

 

'ובעלה' - מלמד שנקנית בביאה.

והלא דין הוא? ומה יבמה, שאין נקנית בכסף - נקנית בביאה, זו שנקנית בכסף - אינו דין שנקנית בביאה?

אמה העבריה תוכיח, שנקנית בכסף ואין נקנית בביאה.

מה לאמה העבריה שאין קנינה לשום אישות (הלכך לא שייכא בה ביאה), תאמר בזו שקנינה לשום אישות?

תלמוד לומר: 'ובעלה'.

ולמה לי קרא? הא אתיא לה?

אמר רב אשי: משום דאיכא למימר: מעיקרא דדינא פירכא: מהיכא קא מייתית לה? מיבמה? מה ליבמה שכן זקוקה ועומדת (לזה, מחמת קידושי המת, ואין ביאה באה אלא לגמור, אבל קנין דמעיקרא לא) - תאמר בזו שאין זקוקה ועומדת? תלמוד לומר 'ובעלה'.

 

(קידושין ה,א)

ומנין שאף בשטר?

ודין הוא: ומה כסף, שאין מוציא – מכניס, שטר - שמוציא - אינו דין שמכניס!

מה לכסף, שכן פודין בו הקדש ומעשר שני - תאמר שטר, שאין פודין בו הקדש ומעשר שני (אם כתב לגזבר שטר על מעות פדיון הקדש - אין הקדישו פדוי), דכתיב (ויקרא כז,יט) ונתן הכסף וקם לו[2]?

אמר קרא (דברים כד,ב) ויצאה [מביתו, והלכה] והיתה [לאיש אחר]; מקיש הויה ליציאה: מה יציאה בשטר - אף הויה נמי בשטר; ואקיש נמי יציאה להויה: מה הויה בכסף - אף יציאה בכסף.'

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com