דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
קידושין דף ג
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין ב,ב)
הא תינח 'ביאה',
'כסף' ו'שטר' מאי איכא למימר?
משום 'ביאה'.
ותני תרתי אטו
חדא (בתמיה: שינה לשון 'כסף' ו'שטר' משום 'ביאה'? היה לו לילך
אחרי הרוב)?
הנך נמי - צורך
ביאה נינהו.
ואיבעית אימא:
הא מני (דתני לשון דרך בקדושי אשה)? - רבי שמעון היא (דאמר
'אורחא דארעא שייך בהו'), דתניא: 'רבי
שמעון אומר: מפני מה אמרה תורה (דברים כב,יג) כי יקח איש אשה [ובא
אליה ושנאה] - ולא כתב 'כי תלקח
אשה לאיש'? מפני שדרכו של איש לחזר על אשה, ואין דרכה של אשה לחזר על איש; משל
לאדם שאבדה לו אבידה (אחת מצלעותיו); מי חוזר על מי? בעל אבידה מחזר על אבידתו!'
והא דתנן 'בשבעה
דרכים בודקין את הזב' - ליתני 'דברים'?
התם - הא קא
משמע לן: דדרכא דמיכלא יתירא לאתויי לידי זיבה, ודרכא דמישתיא יתירא לאתויי לידי
זיבה.
והא דתנן [בכורים
פ"ב מ"ו] 'אתרוג שוה
לאילן בשלשה דרכים (ערלה ורבעי נוהג בו כאילן, ולענין שביעית הולכין
בפירותיו אחר החנטה, כאילן, ולא אחר לקיטה, כירק) [ולירק בדרך אחד] - ליתני 'דברים'?
משום דבעינן
מתני סיפא: 'ולירק בדרך אחד' (שבשעת לקיטתו עישורו: שאין הולכין
בו לענין מעשרות אחר חנטה כשאר אילנות, אלא אחר שנה שנלקט בו, כירק, כדמפרש טעמיה
לקמן.
המעשרות משתנות כסדר השנים: שנה ראשונה של שמיטה -
מעשר ראשון ושני, וכן בשניה, אבל שלישית: מעשר ראשון ומעשר עני; ואם חנט בשניה
ונלקט בשלישית: בשאר אילנות אחר חנטה, ובאתרוג אחר לקיטה, כירק)'
סיפא נמי ניתני
'דבר'?
(קידושין ג,א)
התם - הא קמשמע
לן (דטעם דאזלינן ביה אחר לקיטה - משום אורחא דמילתא הוא): דדרכיה דאתרוג כירק: מה ירק דרכו ליגדל על כל
מים ובשעת לקיטתו עישורו - אף אתרוג דרכו ליגדל על כל מים ובשעת לקיטתו עישורו (שמשקין
אותו במים שאובין כירק; דהיינו טעמא דירק, כדאמר בראש השנה (יד,א):
'גורן' ו'יקב' כתיב גבי מעשר [במדבר יח,כז]:
'כדגן מן הגורן [וכמלאה מן היקב]': מה
גורן ויקב מיוחדין שגדלין על רוב מים - דהיינו גשמים - ומתעשרין אחרי השנה שעברה,
כדאמרינן בראש השנה (יב,ב), דאזלינן בתר שנה שהביאו שליש בה,
ולא אחר לקיטתו - וילפינן לה מקראי - אף כל שגדלין על רוב מים, דהיינו אילנות,
מתעשרין לשעבר, ואף על גב דמעשר דידהו דרבנן הוא - אסמכינהו אקראי; יצאו ירקות
שגדלין על כל מים - מתעשר לשנה הבאה).
והא דתנן [בכורים
פ"ב מ"ח]: 'כוי (ספק
חיה ספק בהמה, דכיון דמספקא לן ניזיל ביה לחומרא): יש בו דרכים שוה לחיה (וטעון
כיסוי דם) ויש בו דרכים שוה
לבהמה (חלבו אסור)
ויש בו דרכים שוה לחיה ולבהמה (טעון שחיטה) ויש בו דרכים שאינו שוה לא לחיה ולא לבהמה (אסור
הרבעה עם בהמה וחיה)' - ניתני
'דברים'?
ותו: הא דתנן [גיטין
פ"א מ"ד]: 'זו (שהמביא
גט או שחרור ממדינת הים צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם" - בפרק קמא
דגיטין) אחת מן הדרכים ששוו גיטי
נשים לשחרורי עבדים' - ניתני
'דברים'?
אלא: כל היכא
דאיכא פלוגתא (חילוק בדרכיו: בדרך זו הוא דומה לכאן ובדרך זו אינו
דומה, כגון מתניתין: 'בשלשה דרכים' - למעוטי חופה דלא קניא; ודזב: הכי הוא דהוי
אונס לזיבה, ולא אונס אחר; ודגטין: באלו שוה, ולא באומר 'תנו גט זה לאשתי ושטר
שחרור זה לעבדי', דחוזר בגט ואינו חוזר בשחרור, דזכין לו לאדם שלא בפניו) תני 'דרכים', וכל היכא דליכא פלוגתא תני
'דברים'. דיקא נמי (דהיכא דלא הוי ליה פלוגתא תנא לכל דבר) דקתני סיפא: 'ר"א אומר: אתרוג שוה לאילן
לכל דבר'!
שמע מינה.
מניינא דרישא ('שלש
דרכים') למעוטי מאי? מניינא
דסיפא ('וקונה את עצמה בשתי דרכים') למעוטי מאי?
מניינא דרישא
למעוטי חופה (שאם מסרה לה אביה לחופה לשם קדושין - אינה מקודשת
בכך).
ולרב הונא דאמר
(לקמן בשמעתין (ה,א)) 'חופה קונה מקל וחומר' - למעוטי מאי?
למעוטי חליפין (קנין
סודר); סלקא דעתך אמינא הואיל וגמר
'קיחה' 'קיחה' משדה עפרון: מה שדה מקניא בחליפין (דכתיב
(רות ד) 'וישלוף נעלו' והתם שדה הואי) אף אשה נמי מקניא בחליפין - קא משמע לן.
ואימא הכי נמי?
חליפין איתנהו
בפחות משוה פרוטה (דקיימא לן בפרק 'הזהב' (בבא מציעא
מז,א) 'קונין בכלי אף על פי שאינו שוה פרוטה') ואשה בפחות משוה פרוטה
(קידושין ג,ב)
לא מקניא נפשה (דגנאי
הוא לה; הלכך בטיל לה לתורת חליפין בקידושין; ואפילו בכלי שיש בו שוה פרוטה, אי
יהיב לה בלשון חליפין, עד דיהיב לה בתורת לשון 'קנין' או 'קיחה' או 'קידושין').
מניינא דסיפא
למעוטי מאי?
למעוטי חליצה:
סלקא דעתך אמינא תיתי בקל וחומר מיבמה: מה יבמה, שאינה יוצאה בגט (דילפינן
לקמן בהאי פרקין (יד,א): כתיב 'לה'
- ולא ליבמה) - יוצאה בחליצה, זו -
שיוצאה בגט - אינו דין שיוצאה בחליצה! - קא משמע לן [שלא
אומרים ק"וח כזה].
ואימא הכי נמי?
אמר קרא [דברים
כד,א: כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא
תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ] סֵפֶר כְּרִיתֻת [וְנָתַן
בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ]:
ספר כורתה, ואין דבר אחר כורתה.
'בכסף' מנא לן?
(הכא עיקר, ולעיל (דף ב,א)
- אגב גררא נקיט ליה, לתרוצי לשון 'קנין' דמתניתין.) ותו: הא דתנן [כתובות פ"ד מ"ד] 'האב זכאי בבתו, בקדושיה: בכסף (שהכסף
יהיה שלו) בשטר (והוא
מקבל השטר) ובביאה (והוא
מוסרה לביאה על כרחה לשם קידושין בעודה נערה)' - מנלן (הנך תרתי:) דמיקניא בכסף (כדקתני מתניתין), וכסף דאבוה הוא (ומנלן
שהאב זכאי בו, כדקתני התם)?
אמר רב יהודה
אמר רב: דאמר קרא (גבי אמה העבריה היוצאת מרשות אדון בסימני נערות):
[שמות כא,יא: ואם שלש אלה לא יעשה לה] ויצאה חנם אין כסף - (ומצי למיכתב 'ויצאה
חנם' ולא בעי 'אין כסף'! אלא
למידרש ביה:) אין כסף לאדון זה (שיוצאה
ממנו) אבל יש כסף לאדון אחר (כשיוצאה
ממנו), ומאן ניהו? אב.
ואימא לדידה (הוי
האי כסף? דהא לא כתיב 'אין לו כסף' דתידוק מינה 'אין כסף לאדון זה כו', אלא הכי
דוק מינה: אין כסף ביציאה זו, אבל יש כסף ביציאה
אחרת, ולעולם לדידה)?
הכי? השתא:
אביה מקבל קידושיה, דכתיב [דברים כב,טז:
ואמר אבי הנער אל הזקנים] את
בתי נתתי לאיש הזה [לאשה וישנאה] ואיהי שקלה כספא (בתמיה: אפשר שעל חנם זיכהו
הכתוב בקבלת קדושיה)?
ואימא הני מילי
(דזכי ליה לקבלם) – קטנה, (בקטנה)
דלית לה יד לקבל קידושין (דלאו בת דעה היא; ואף על גב דקרא
דמוציא שם רע בנערה כתיב, דכתיב (דברים כב,יט)
'ונתנוּ לאבי הנערה' - לעולם דקדשה ניהלה
בקטנותה), אבל נערה (משהביאה
שתי שערות גדולה לכל דבר: לכל עונשין ולממון: שמקחה מקח וממכרה ממכר) - דאית לה יד לקבל קידושין - תקדיש איהי נפשה,
ותשקול כספא? אמר קרא [במדבר ל,יז: אלה החקים אשר צוה ה' את משה בין איש
לאשתו בין אב לבתו] בנעוריה
בית אביה: כל שבח נעורים לאביה (הכי
דריש לה: כל זמן שבנעוריה - היא של אביה: דכל שבח הבא לה - לאביה הוא).
ואלא הא דאמר
רב הונא אמר רב: מנין שמעשה הבת לאב? שנאמר (שמות
כא,ז: וכי ימכור איש את בתו
לאמה [לא תצא כצאת העבדים]: ('לאמה' קרא יתירא הוא, ודריש ליה:
בתו הרי היא לו כאמה; ובבתו נערה אשמעינן, דאי בקטנה לא איצטריך: השתא זבוני מזבין
לה - מעשה ידיה מבעיא) מה אמה: מעשה
ידיה לרבה - אף בת נמי: מעשה ידיה לאביה[1].
תיפוק ליה מ'בנעוריה בית אביה' (אי מיניה הוי מצי למילף! אלא על
כרחך: מדלא יליף מהתם - שמעינן מינה: לא לשבח נעורים אתיא, דלגופיה איצטריך, גבי
נדרים דקאי עלייהו)!
אלא בהפרת
נדרים הוא דכתיב? הכי נמי בהפרת נדרים הוא דכתיב!
וכי תימא: נילף
מיניה (ממון מנדרים)
- ממונא מאיסורא לא ילפינן;
וכי תימא: נילף
(כסף קידושיה)
מקנסא (מכסף קנסה: שאונס ופתוי לאביה חמשים כסף) - ממונא מקנסא לא ילפינן (שהקנס
כולו חדוש, ומחדוש לא גמרינן; ואכתי קידושיה - מנלן דלאביה הוי?);
וכי תימא: נילף
מבושת ופגם (דקיימא לן בכתובות (מ,ב)
שהמאנס נותן בושת ופגם לאב, והנהו לאו קנסא נינהו) - שאני בושת ופגם דאבוה שייך בגוייהו (שיש
לו דין חלק בהן: שיש בידו לביישה ולפוגמה בשביל ממון שיתנו לו, דאי בעי - מסר לה
למנוול ומוכה שחין, דהויא לה בושת ופגם; ואנס זה שבא עליה - מחסר ממון זה, שזילזלה
[שעשה אותה לזולה],
ולא יקפצו עליה תובעין);
אלא (לעולם
מקרא קמא, ד'אין כסף לאדון זה' נפקא;
ודקשיא לך 'ואימא לדידה'?) מסתברא (דלאביה,) דכי קא ממעט (יציאת
אירוסין מדין יציאת אמה העבריה, ובא לומר: כאן אין כסף, אבל ביציאת אירוסין יש
כסף) -
(קידושין ד,א)
יציאה דכוותה (יציאת
אירוסין דומיא דיציאת אמה) קא ממעט (מדין
אמה, ולמימר דיש כסף בה; ומה יציאת אמה העבריה אין כסף - לאדון דנפקא מרשותיה קאמר
קרא, אף מיעוט ד'יש כסף' דקא דייק ליציאת אירוסין יש כסף
- למי שיצאה הימנו קאמר והיינו אב)>.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com