דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
מסכת קידושין
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
מסכת קידושין פרק ראשון 'האשה נקנית'
(קידושין ב,א)
משנה:
האשה נקנית (לבעלה) בשלש דרכים (כדמפרש
ואזיל; והאי 'שלש' - לשון נקבה הוא; ובגמרא בעי: אמאי תנא לשון נקבה?) וקונה את עצמה (להיות
ברשותה להנשא לאחר) בשתי דרכים:
נקנית בכסף (מפרש
בברייתא בגמרא (לקמן ה,ב): נותן לה כסף או שוה כסף
ואומר לה "הרי את מקודשת לי";), בשטר (כותב לה על הנייר - אף על פי שאינו שוה פרוטה –
"הרי את מקודשת לי"),
ובביאה (בא עליה ואמר "התקדשי לי בביאה זו") (וכולהו יליף מקראי; טעמא דבית
שמאי מפרש בגמרא (יא,א)).
בכסף: בית שמאי אומרים: בדינר ובשוה דינר, ובית הלל
אומרים: בפרוטה (של נחשת) ובשוה פרוטה; וכמה
היא 'פרוטה'? אחד משמנה באיסר האיטלקי (של
כסף, ודמיו שמנה פרוטות);
וקונה את עצמה
בגט ובמיתת הבעל;
היבמה נקנית (ליבם) בביאה (להיות כאשתו לכל דבר: שאם
בא לגרשה אחר כך אינה צריכה הימנו חליצה אלא גט; אבל שטר וכסף אין מועילין בה מן
התורה, אלא מדרבנן: דתקון דמהני בה 'מאמר', כדאמרינן ביבמות (נ,א),
אבל אינו גומר בה להיות יורשה ומיטמא לה, ולא לפוטרה מן החליצה, אלא לפוסלה על שאר
אחיו;) וקונה את עצמה בחליצה ובמיתת
היבם.
גמרא:
'האשה נקנית'?
מאי שנא הכא דתני 'האשה נקנית', ומאי שנא התם (בפרק שני
(לקמן מא,א)) דתני 'האיש מקדש (בו
ובשלוחו)' (ניתני
הכא 'האשה מתקדשת')?
משום דקא בעי
למיתני 'כסף' (בהני קנינין, ואמרינן לקמן (ד,ב)
'כסף מנלן דנקנית בו?' ומפרשינן דגמרינן 'קיחה' 'קיחה' משדה עפרון דאיקרי קנין, הלכך
תנא הכא 'קנין').
וכסף מנא לן?
(לאו הכא קא בעי לה אלא לקמן (ג,ב); והכא האי מתרץ
קאמר לה לכולא מילתא - משום דקא בעי למיתני 'כסף', וכסף מנלן ילפינן ליה לקמן
(ד,ב) מ'קיחה', ו'קיחה' לשון קנין הוא; הילכך תני 'האשה נקנית')
גמר 'קיחה'
'קיחה' משדה עפרון: כתיב הכא (דברים כב,יג) כי יקח איש אשה[1] [ובא
אליה ושנאה], וכתיב התם [בראשית
כג,יג: וידבר אל עפרון באזני עם הארץ לאמר: אך אם אתה לו שמעני:] נתתי כסף השדה קח ממני [ואקברה
את מתי שמה], ו'קיחה' איקרי קנין,
דכתיב (בראשית כה,י)
השדה אשר קנה אברהם [מאת בני חת - שמה קבר אברהם ושרה אשתו].
(קידושין ב,ב)
אי נמי (ירמיהו
לב,מד) שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף
יִקְנוּ [וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם וְהָעֵד עֵדִים בְּאֶרֶץ
בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלִַם וּבְעָרֵי יְהוּדָה וּבְעָרֵי הָהָר
וּבְעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם נְאֻם ה']
תני 'האשה
נקנית'; וניתני התם 'האיש קונה'?
מעיקרא תני
לישנא דאורייתא, ולבסוף תני לישנא דרבנן.
ומאי לישנא
דרבנן?
דאסר לה אכולי
עלמא כהקדש.
וניתני הכא
'האיש קונה' (כי היכי דתני בלישנא דרבנן 'האיש מקדש')?
משום דקא בעי
למיתנא סיפא: 'וקונה את עצמה' – בדידה, תנא נמי רישא בדידה.
וניתני (הכא) 'האיש קונה (בגשלשה
דרכים)' ו'מקנה (אותה
לעצמה בשתי דרכים)'?
(ומשני:) משום דאיכא (בהנהו שתי דרכים) מיתת הבעל, דלאו איהו קא מקני: מן שמיא הוא דמקני לה.
ואיבעית אימא:
אי תנא 'קונה' - הוה אמינא: אפילו בעל כרחה, תנא 'האשה נקנית', דמדעתה –
אִין, שלא מדעתה – לא.
ומאי איריא
דתני 'שלש'? ליתני 'שלשה'?
משום דקא בעי
למיתני 'דרך', ו'דרך' - לשון נקבה הוא, דכתיב: [שמות
יח,כ: והזהרתה אתהם את החקים ואת התורת] והודעת להם את הדרך ילכו בה [ואת
המעשה אשר יעשון];
ואלא הא דתניא
[אולי צ"ל 'דתנן': משנה נזיר פ"ט
מ"ד; זבין פ"ב מ"ב]'בשבעה
דרכים בודקין את הזב' (במאכל, ובמשתה, בחולי, במשא,
בקפיצה, ומראה, והרהור: שמא מחמת אחד מהן ראה, ואנוס הוא, וטהור: דרחמנא אמר (ויקרא
טו,ב) 'מבשרו', מאיליו ולא מחמת אונס; והאשה -
באונס נמי מטמאה, כדאמר בפרק 'בנות כותים' (נדה לו,ב):
כשהוא אומר 'כי יזוב זוב דמה' (ויקרא
טו,כה) - הרי אונס
אמור) - ניתני 'שבע'?
משום דקא בעי
למיתני 'דרך', ואשכחן 'דרך' דאיקרי לשון זכר, דכתיב [דברים
כח,ז: יתן ה' את איביך הקמים עליך נגפים לפניך] בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו
לפניך.
אי הכי קשו
קראי אהדדי, וקשיא נמי מתניתין אהדדי!?
קראי אהדדי לא
קשיין: הכא דבתורה קאי, ותורה איקרי לשון נקבה, דכתיב (תהלים
יט,ח) תורת ה' תמימה משיבת נפש
[עדות ה' נאמנה מחכימת פתי] - כתב לה בלשון נקבה; התם, דבמלחמה קאי - דדרכו של איש
לעשות מלחמה, ואין דרכה של אשה לעשות מלחמה - כתב לה בלשון זכר;
מתניתין אהדדי
לא קשיין: הכא, דלגבי אשה קאי - קתני לה בלשון נקבה; התם - דלגבי איש קאי - דדרכו
של איש ליבדק ואין דרכה של אשה ליבדק, דהא אשה נמי באונס מיטמאה - תני לשון זכר.
(ופרכינן:) מאי טעמא תני 'שלש' - משום 'דרכים' (קאמרת)? ניתני 'דברים' וניתני 'שלשה' (כי
אורחא דגמרא)?
משום דקבעי
למיתני 'ביאה', ו'ביאה' איקרי 'דרך', דכתיב [משלי
ל,יט: דרך הנשר בשמים, דרך נחש עלי צור, דרך אניה בלב ים] ודרך גבר בעלמה (משלי ל,כ) כן דרך אשה מנאפת [אכלה
ומחתה פיה, ואמרה לא פעלתי און].
הא תינח
'ביאה', 'כסף' ו'שטר' מאי איכא למימר?
משום 'ביאה'.
ותני תרתי אטו
חדא (בתמיה: שינה לשון 'כסף' ו'שטר' משום 'ביאה'? היה לו לילך
אחרי הרוב)?
הנך נמי - צורך
ביאה נינהו.
ואיבעית אימא:
הא מני (דתני לשון דרך בקדושי אשה)? - רבי שמעון היא (דאמר
'אורחא דארעא שייך בהו'), דתניא: 'רבי
שמעון אומר: מפני מה אמרה תורה (דברים כב,יג) כי יקח איש אשה [ובא
אליה ושנאה] - ולא כתב 'כי תלקח
אשה לאיש'? מפני שדרכו של איש לחזר על אשה, ואין דרכה של אשה לחזר על איש; משל
לאדם שאבדה לו אבידה (אחת מצלעותיו); מי חוזר על מי? בעל אבידה מחזר על אבידתו!'
והא דתנן 'בשבעה
דרכים בודקין את הזב' - ליתני 'דברים'?
התם - הא קא
משמע לן: דדרכא דמיכלא יתירא לאתויי לידי זיבה, ודרכא דמישתיא יתירא לאתויי לידי
זיבה.
והא דתנן [בכורים
פ"ב מ"ו] 'אתרוג שוה
לאילן בשלשה דרכים (ערלה ורבעי נוהג בו כאילן, ולענין שביעית הולכין
בפירותיו אחר החנטה, כאילן, ולא אחר לקיטה, כירק) [ולירק בדרך אחד] - ליתני 'דברים'?
משום דבעינן
מתני סיפא: 'ולירק בדרך אחד' (שבשעת לקיטתו עישורו: שאין הולכין
בו לענין מעשרות אחר חנטה כשאר אילנות, אלא אחר שנה שנלקט בו, כירק, כדמפרש טעמיה
לקמן.
המעשרות משתנות כסדר השנים: שנה ראשונה של שמיטה -
מעשר ראשון ושני, וכן בשניה, אבל שלישית: מעשר ראשון ומעשר עני; ואם חנט בשניה
ונלקט בשלישית: בשאר אילנות אחר חנטה, ובאתרוג אחר לקיטה, כירק)'
סיפא נמי ניתני
'דבר'?
(קידושין ג,א)
התם - הא קמשמע
לן (דטעם דאזלינן ביה אחר לקיטה - משום אורחא דמילתא הוא): דדרכיה דאתרוג כירק: מה ירק דרכו ליגדל על כל
מים ובשעת לקיטתו עישורו - אף אתרוג דרכו ליגדל על כל מים ובשעת לקיטתו עישורו (שמשקין
אותו במים שאובין כירק; דהיינו טעמא דירק, כדאמר בראש השנה (יד,א):
'גורן' ו'יקב' כתיב גבי מעשר [במדבר יח,כז]:
'כדגן מן הגורן [וכמלאה מן היקב]': מה
גורן ויקב מיוחדין שגדלין על רוב מים - דהיינו גשמים - ומתעשרין אחרי השנה שעברה,
כדאמרינן בראש השנה (יב,ב), דאזלינן בתר שנה שהביאו שליש בה,
ולא אחר לקיטתו - וילפינן לה מקראי - אף כל שגדלין על רוב מים, דהיינו אילנות,
מתעשרין לשעבר, ואף על גב דמעשר דידהו דרבנן הוא - אסמכינהו אקראי; יצאו ירקות
שגדלין על כל מים - מתעשר לשנה הבאה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com